עמרי גלוזמן צמצם שגרת קיום לשיר קצר שהוא -תפיסת חיים של מעט המכיל את המרובה. גלוזמן מביע את אוזלת היד לשנות: זה-מה-יש. במציאות הזו אין הרבה מה לעשות. כל מה שהורג אותך ומחבק אותך. אתה מקבל אותה על הטוב והרע שבה – "תקבל את הדין/ כך עם כנפיים שבורות/ תסתכל על העיר/ יש מלאכים ברחובות".
כפזמון – כתוב טוב בחריזה, במשקל, וגם מקצב הואלס מתלבש ככפפה ליד על השיר. טון השירה אפרורי-מלנכולי מתרחק מדרמה, נע על מסלול מלודי יפה מבלי להפגין יכולות שירה בכוח. העיבוד לגיטרה חשמלית ולחצוצרה עושה שירות נפלא לשיר.
גלוזמן מיוחד בגישה הצנועה – מאופקת לשיר. למעשה, עם כל ההשלמה – הוא נשמע מדוכדך. זו מן הסתם מצב הרוח הרוחש מתחת למילים. דווקא הביצוע ה"קטן", הנוגה, הוא שגרם לי להתאהבות בהאזנה ראשונה.
עמרי גלוזמן עוד יום
כל מה שהורג אותך/ זה עוד יום/ בא ומחבק אותך/ זה עוד יום
תסתכל מסביב/ יש מלאכים ברחובות/ יש פנס שמאיר/ על אלפיי אנשים ושמות
כל מה שלימדו אותך/ זה עוד יום/ זו לא המלחמה שלך/ זה עוד יום
תנסה להבין/ יש גם טובות גם רעות/ והלב האדיש/ מתפתה לפעמים ונסדק
כל מה שהורג אותך/ זה עוד יום/ בא ומפרק אותך/ זה עוד יום
תקבל את הדין/ כך עם כנפיים שבורות/ תסתכל על העיר/ יש מלאכים ברחובות
כל מה שהורג אותך/ זה עוד יום/ בא ומחבק אותך/ זה עוד יום
