לשנאה יש ילדים והורים, מייצרים ומשכפלים אותה, מחלקים נשק בשם האדמה, האהבה, הַקְּדֻשָּׁה. מחלקים כאן כדורים, שקרים. למה התכוונה המשוררת? האם זו התרעה, מידע חיוני, מחאה? כל התשובות נכונות? אליוט (שרון בן עזר) של "פוליאנה פרנק" חוזרת כדי להגיד דברים שחוקים ונדושים, ועדיין כל פעם מחדש הם נשמעים זעקת אמת מבאסת רלוונטית. תגידו: ככה זה בחיים, זה המצב, אין מה לעשות. גם אליוט יודעת את זה. היא גם מבינה את ההבדל בין ידיעה למודעות. מבחינתה, השיר הוא תזכורת לעולם שבו הכול מונָע רק על ידי רצון אגואיסטי. האם תסכימו איתה? אני משאיר לקוראים להתמודד עם השאלה.
שירתה של אליוט סרקסטית, המוסיקה רוק בסיסי, אבל עוצמתו מוגבלת, פוליאנה פרנק נשמעת ב-2022 פאנק עברי אנכרוניסטי. לא המציאה את עצמה מחדש. בעבר נאמר על פוליאנה פרנק שהיא הקדימה את זמנה. עכשיו, נדמה שעבר זמנה.
פוליאנה פרנק באלה הידיים
תֵּדַע כָּל אֵם עִבְרִיָּה/ לַשִּׂנְאָה יֵשׁ יְלָדִים/ תֵּדַע כָּל אֵם עֲרָבִיָּה/ לַשִּׂנְאָה יֵשׁ הוֹרִים
יֵדְעוּ כָּל הַצְּדָדִים/ שֶׁמְּחַלְּקִים כָּאן רוֹבִים/ בְּשֵׁם הָאֲדָמָה/ בְּשֵׁם הַשִּׂנְאָה/ בְּשֵׁם הָאַהֲבָה
בְּשֵׁם הַקְּדֻשָּׁה/ בְּשֵׁם הַיְּלֻדָּה/ בְּשֵׁם הַתְּמוּתָה/ בְּשֵׁם הַגֵּנֵרָלִים/ בְּשֵׁם הַזִּקְפָּה
יֵדַע כָּל יֶלֶד/ מְחַלְּקִים כָּאן כַּדּוּרִים/ מְחַלְּקִים כָּאן שְׁרִירִים/ מְחַלְּקִים כָּאן שְׁקָרִים
תֵּדַע כָּל יַלְדָּה/ אֵיךְ מַצְבִּיעִים/ אֵיךְ מַצְדִּיעִים/ אֵיךְ מְטַנְּפִים/ אֶת הַנֶּפֶשׁ
וְאָז מַמְשִׁיכִים/ אֵיךְ עוֹשִׂים אַהֲבָה/ וּמוֹלִידִים/ שׂוֹנְאִים חֲדָשִׁים
