כל תקליטור חדש של צ'ארלס לויד מציע כמה הפתעות קטנות. לוייד הוא סקסופוניסט שתמיד עורר בי ריגוש מיוחד. גם כאן. מבט על רשימת הנגנים באלבום תוסיף ריגוש. ב – The Water Is Wide, לויד מתגאה בהרכב מצוין. ג’ון אברקרומבי בגיטרה, ביל היגינס בתופים, בראד מלדאו בפסנתר ולארי גרנדיר בבס. זוהי מוסיקה של סטנדרטים וקטעים מוכרים. לוייד כהרגלו הולך על טון, מהורהר, עדין, מלטף, והטנור שלו כרגיל חושני.
מצב הרוח לאורך כל האלבם מדיטטיבי, עדין ושקול בקפידה. הטנור של לויד הוא לפעמים חושני (תרקדו "ג'ורג'יה" בסלואו צמוד), לפעמים בוטה, מלדאו ואברקרומבי מתאימים לו תמיכה מינימליסטית אך אלגנטית. מגע קסם של עידון ששייך אך ורק ללוייד.
תקליטים המקרינים ייחודיות כזו אופיינים נגנים כקולמן הוקינס ובן וובסטר, אבל אין הרבה סקסופוניסטים היום שיכולים להוציא משהו כל כך פשוט ולא יומרני. נגינה פשוטה, לא יומרנית, מסוג הדיסקים הבלעדיים שעושים טוב בנשמה.
