צ'ארלי פרקר (Yardbird) הותיר את עולם המוסיקה עצוב ב-1955, כשהלך לעולמו בגיל 35 בלבד. מצד שני – המורשת המוזיקלית שלו נשארה לדורות, המשיכה לשמור על מודרניותה, לגם אחרי שחלפו שישם ויותר שנים . הדרך שבה הטביע את הפראזות שלו, בשילוב מדויק של תחכום, תעוזה, סנטימנט ואינטליגנציה גרמה לכך שהוא דילג על גילו שלו, התעופף אל העתיד בכנפי האגדה.
האלבום הזה מראה כמה הוא ממשיך להיות חלק אינטגרלי מעולם הג'אז המודרני. הטריו של כריסטיאן מקברייד בבס, סטיבן סקוט בפסנתר ורוי הארגרוב בחצוצרה נשמע נהדר בהקלטה מ-1995. זהו אחד האלבומים הייחודיים שנעשו לזכרו של בירד. סווינג אנ.בי.איי. הם אינם צריכים להתנצל על היעדר כלי הקשה, לי בכלל לא חסר מתופף באלבום הזה.
פשוט הקשיבו לצלילים הראשונים של כל רצועה ותנו לדמיון שלכם לעוף. זהו אלבום שחורג מגבולות האלבומים הטובים ביותר כדי להפוך לתקליט קאלט בפני עצמו. האלבום הזה מדהים אותי בכל פעם שאני מנגן אותו. השלישייה מאוזנת בצורה מושלמת, הנגנים יוצרים מצב רוח רגוע מאוד. זה מרגיש כאילו הם מנגנים ביחד כבר הרבה זמן, אבל אני חושד שהם התאחדו רק בשביל האלבום הזה. כמה צלילים השלישייה הזו יכולה להפיק.
רשימת המנגינות של פרקר מגוונת, ולאלבום יש תחושה קלילה ומקפיצה שמייצרת תחושה ממריצה של עוד. יש 16 רצועות באלבום הזה, אבל אף אחת מהן לא דומה לרעותה. אלו מנגינות של פארקר או כאלו שמשויכות אליו. לפעמים שלישייה יכולה להיות משעממת לאחר זמן מה, אבל לא זו. אני נהנה מכל שנייה מהמוזיקה שלה. אני אוהב את הסולואים של מקברייד גם כשהוא מנגן בקשת, את נגינתו הבהירה של הרגרוב בחצוצרה, את פסנתרנותו המלודית הקולחת של סקוט. השלישייה מצליחה לתפוס לא רק את המוסיקה שכתב פרקר, אלא גם לפרשן את הפרשנויות שפרקר עשה באמצעות שירים של מוזיקאים אחרים. איכות הסאונד מושלמת.
64 הדקות של ג'אז מהנה ויצירתי ללא מתופפים מצליחות ללכוד את רוחו של האלטואיסט וגם להביא משהו רענן למוזיקה שלו.
Roy Hargrove Quintet – Parker's Mood
