השיר הוא על גבולות ביחסים. תמציתו: אם את רוצה את הכל, לא תקבלי דבר, אם תכבדי הגבולות שאת מודעת להם, תקבלי לפחות משהו. לקח לה זמן ללמוד את הגבולות שביניהן, שאינם קלים כלל ועיקר, אבל למדה להסתפק במה שהיא יכולה לקבל מהיחסים האלו. "למדתי לחצות את הלילה כך שיישאר לי משהו ממך". למרות הכרתה בגבולות, כמיהתה היא להסירם – לדבר ללא מסכות באור מלא של שמש. האירוניה – הכאב חזק – "כל פזמון אגרוף ללב/ מכה בי עד כאב". הכמיהה נותרת כאוטופיה, והיא נאחזת ב"שיר הכחול", בכאב ובמעט שיש ביניהן.
רונה קינן אינה מתכתבת עם רוחות מוסיקה חדשות. להיפך: היא בחרה במודע מוסיקה סלונית בטעם ישן במניגינה, במקצב, גם בעיבוד לכלי מיתר. בטון יש געגוע, צער והשלמה עם הכאב וגם מידה של נחמה. אחד השירים היפים של רונה קינן כסינגר-סונגרייטר עם עזרה נפלאה מיזהר אשדות ותמיר מוסקט.
*** רונה קינן: "הלחנתי את השיר בעזרת כלי נגינה משנות ה-20 של המאה הקודמת, שנקרא ״בנג׳ולילי״ – הכלאה מוזרה בין בנג׳ו ליוקלילי. משהו בהיסטוריה של הכלי ובהשראה שהוא הביא איתו, הוביל אותי אל הלחן הזה, שיש בו ניחוח ישן, כמו הד של מנגינה שנכתבה הרבה לפני שנולדתי"
*** השיר החדש ייכלל באוסף שירים חדש של רונה קינן.
צילום: יריב פיין וגיא כושי
הגעתי אחרי חצות/ עד השביל שלך
כמעט עד סף דלתך / למדתי איך לחצות
את הלילה כך / שיישאר לי משהו ממך
שיר כחול רחוק/ לופת אותי כמו שד
כל פזמון אגרוף ללב / מכה בי עד כאב
הלוואי ויכולתי פעם / לדבר איתך בלי מסכה
פנים אל פנים בשמש / כאילו אין כאב
כאילו אין בושה
שיר כחול רחוק / לופת אותי כמו שד/ כל פזמון אגרוף ללב
מכה בי עד כאב
הגעתי אחרי חצות/ עד השביל שלך
כמעט עד סף דלתך / למדתי איך לחצות
את הלילה כך / שיישאר לי משהו ממך
שיר כחול רחוק / לופת אותי כמו שד
כל פזמון אגרוף ללב / מכה בי עד כאב
