רונה קינן מוצאת קשר בין שוטטות בעיר ובין חווית האהבה. העיר במציאות המודרנית קודרת ומדכאת. זוהי מהות החיים הקפיטליסטים במטרופולין רווי הניכור הצפוף בהמון אנושי אנונימי ובגורדי שחקים קורעי רקיע. העיר המתוארת חסרת נשמה, איבדה את אנושיותה. השאלה "איפה את" בשיר מופנית לא רק לה אלא גם לדמות האהובה, כמו האכזבה מחולקת בין שתיהן, הא הא תליא.
קינן מעלה את הנרטיב על מנגינה יפה בפשטותה, מפתיעה בניואנס מיוחד במעבר, שומרת על מקצב מיד טמפו שמתכתב עם מהלך השוטטות בעיר, שצליליה מגולמים באווירת ההזיה, תחושה חלומית, שהתזמור מייצר בתוספת מומנטים לא שגרתיים, גיטרות שכמו מגיחות מתוך ערפל חורפי לנגיעה סוערת-דרמטית, צליל מיתרים ושריקה מעוררי געגועים.
קינן הצליחה בשיר המטפורי הקצר הזה, בעיבוד הפונקציונאלי, בשירה ענווה – להכיל את התחושה העגמומית שמחלחלת בה ולשדר אותה ברמת אמינות משכנעת ומרגשת.
**** השיר מלווה בקליפ Stop-Motion הבנוי כולו מצילומי ארכיון של תל אביב ההיסטורית שבה המונומנטים נעלמים, קורסים לתוך עצמם ונבנים מחדש בתהליך מחזורי. רונה משתנה יחד איתם, בסדרה של תמונות סטילס, הנעות מילדות לבגרות.
רונה קינן עיר בלי געגוע בימוי: איילת אלבנדה ושלומית גופר
עיר בלי געגוע/ כמו גלויה, רקיע קרוע
ואת, לו רק תחכי איתי מעט/ איפה את?
לקראת, לקראת איזה חסד/ באת אליי, כמעט מהססת
לו ידעת/ בעצם חיכיתי לך מזמן/ תמיד הלכתי לקראתך, לאן
לעיר מתרוקנת/ ים אפור, סדק וקמט
עכשיו, עכשיו זה הזמן שאין בו זמן/ איפה את?
עיר, עיר געגוע / חור בגלויה, השאר לא ידוע
ואת, לו רק תחכי איתי מעט/ איפה את?
