רם אוריון עושה קאבר לשיר שהלחין עבור איגי וקסמן לפני 30 שנה, אז אקס ב"נושאי המגבעת". וחבר ב"כרמלה גרוס ואגנר". וקסמן שרה אז ברירת מחדל ביחסים עם גבר שנטש אותה. אם הוא לא – אז אולי החבר שלו שתאהב בה ועדיין קיים בתוכו. האופציה האוטומטית הראשונה שהיא בוחרת כדי להבטיח המשכיות ביחסים היא נישואין, למרות שזה כבר לא האיש שהכירה. "אז תישא אותי בבקשה, ותיסע". לפחות גושפנקת הרע במיעוטו, שתשאיר אותה קשורה – אם לא אליו לפחות אל החבר שנמצא בתוכו.
שיר הרוק הותאם בזמנו לאיגי וקסמן כביצוע טבעי המתחבר היטב לטקסט שכתבה ולסיפור שלה. ככזה הוא היה צריך להישאר. הגרסה של רם אוריון (שהוקלטה בהופעה בלבונטין 7 ת"א) לא מתחברת לסיטואציה הנשית. גם זעקתו הסוערת בסוף גרסת הגיטרות החדשה אינה מנתבת אינטרפרטציה של ערך מוסף.
רם אוריון תישא אותי לאישה
איגי וקסמן "תישא אותי לאישה"
כשטרקת את הדלת והדלת נטרקה/ כן החבר שלי נמצא, עמוק בתוכך
אז תישא אותי לאישה בבקשה/ ואל תפגע בו, לא אל תפגע בו
אל תצרף אותו לרשימה השחורה שלך/ ותזיק לו, לא אל תזיק לו
ותישא אותי בבקשה לאישה
כשנער המעלית משחק משחקים/ מוריד ומעלה גבוה לשחקים
זה מזיק לי זה לא מה שימית אותי/ אתה תצטרך לעשות את זה לבד
אתה מצחיק אותי וזה לא ממש אתה/ אז תישא אותי בבקשה לאישה
נו, מה יהיה הסוף, הוא לא יצא ממך/ ואצטרך לשבת ולחכות לך
החבר שלי מחכה אצלך אז תוציא אותו ממך/ עכשיו מתעוררות אצלי כל מיני מחשבות
שעושות לי חשק של להרוג ולבכות/ ועוד מעט יהיה הסוף
הוא כבר קרוב/ כולנו נהיה ביחד לא לרוב/ אז תישא אותי בבקשה, ותיסע.
