אילו אני הגבר שהיה חוטף את מטח התלונות, ששירה מרגלית מטיחה בו – הייתי מברך – ברוך שפטרנו מהעלמה הבוטה, שדוקרת אותו ב – "אל ת*** את המוח/ רק שאני כבר רחוקה אתה אוהב". "ארזת את הנשמה שלי בתוך המזוודה שקנינו אז בלונדון, היא תוקפת, ולך תבין למה "המשוררת" מתכוונת במטפורה הזו.
כתב האשמה נגד מרסק לבבה מוגש במנעד שבין לחישה עוינת להיסטריה לא מרוסנת. השילוב של פופ וראפ ארוז במארז מופק היטב, מקצב מדוד, מעבר דרמטי, הפקה מלוטשת שמבדלת את השיר ואת שירה ממוצרים אחרים בשוק פופ המקומי. המרבים לקונן ענייני משבר שבין גברים ונשים. גם אם המונולוג הזה נשמע מכתב שדוף, שחוק וחבוט, עדיין הוא קורץ בקריצה עממית מודרנית לרשימות השירים המועדפות על גלי תחנות המיינסטרים.
שירה מרגלית קולנוע בימוי ועריכה: יועד מור
תגיד, תגיד לי מאיפה באת?/ אחרי כמעט שנה שלא התקשרת
שואל אותי מי לעזאזל ישן איתך/ במיטה שרק עד לא מזמן, הייתה שלנו
נראה לי התבלבלת/ אם להזכיר לך, אתה זה שהרסת
ארזת את הנשמה שלי בתוך המזוודה שקנינו אז בלונדון
אוי, כמה מתאים לך לברוח/ פתאום זה נוח לשכוח
שרק לפני חצי שנה, ריסקת לי את הלב/ כמו טריילר זול בקולנוע
אל ת*** את המוח/ רק שאני כבר רחוקה אתה אוהב
לך, תספר לחברים שלך שאני משוגעת/ תחזיק חזק כי הסירה שלך טובעת
מכל מה שאתה סוחב/ אני יודעת זה כואב/ כשנשרף לך הלב
אני זוכרת איך נסעת/ אלף סיבובים בעיר עדיין לא נרגעת, חזרת
אמרת לי עד 120 אתה הבטחת, הבטחת
הרצחת וירשת?/ כאן גרים בכיף הצלקות שאז השארת
בתוך הבית ששברת, שילמת, לא קונה ת'חארטה
אוי, כמה מתאים לך לברוח/ פתאום זה נוח לשכוח
שרק לפני חצי שנה, ריסקת לי את הלב/ כמו טריילר זול בקולנוע
אל ת*** את המוח/ רק שאני כבר רחוקה אתה אוהב
לך, תספר לחברים שלך שאני משוגעת/ תחזיק חזק כי הסירה שלך טובעת
מכל מה שאתה סוחב/ אני יודעת זה כואב/ כשנשרף לך הלב
לך, תספר לחברים שלך שאני משוגעת/ הו, רב חובל איך הסירה שלך טובעת
עם כל מה שאתה סוחב/ אני יודעת זה כואב/ כשנשרף לך הלב
תגיד תגיד לי מאיפה באת/ אחרי כמעט שנה שלא התקשרת…
