תנו לשלומי שבת ללחוץ על דוושת הרגש, והוא יהפוך טקסט געגועים נדוש לשיר חייו. ריח בושם מוכר מעורר את אהבתו הישנה. ממרחק הזמן ריחו של האושר חזק מאי פעם. כותבי הטקסט יצרו מניפולציית חריזה שנשמעת תחבולה מילולית עבשה על אושר ועושר: "רציתי רק לשאול אותך אם יש עוד טעם/ לעוד חיבוק/ לרגע אושר/ הבטחת לי אז להיות בעוני ובעושר".
יצא חרוז, אבל לא אמיתי. גם ההתרפקות על התמימות של פעם היא מטבע שחוק בשירי הגעגועים, הגם שרבים טוענים שהם מנסים לתחזק אותה.
לא בטוח ששלומי שבת יורד לרזולוציות האלה. מה אני מבלבל לו את המוח, כשהוא משקיע טונות של רגש בבלדה הסנטימנטלית המלנכולית הזו. שבת יודע לבחור את השירים שמתאימים לו ככפפה. זה השיר הזה. מצליח לשכנע כי חלום ישן ותמימות של פעם זורמים במחזור הדם שלו ועוברים דרך הלב ומשם מטפסים למיתרי קולו בשקיקה גדולה.
שלומי שבת חלום ישן
יש ריח טוב/ אותו הבושם/ אולי זאת את עברת פה במקרה מקודם
ואם זו את/ איך לא חיכית לי ? עבר כבר זמן עכשיו אפשר לומר טעיתי
חלום ישן/ תמימות של פעם/ רציתי רק לשאול אותך אם יש עוד טעם
לעוד חיבוק/ לרגע אושר/ הבטחת לי אז להיות בעוני ובעושר
כמו שני זרים/ את לא זוכרת/ את המילים שלך בלילה מול כנרת
התיק כבד/ מגעגוע/ סוחב אותך איתי/ הלב הוא לא רגוע
חלום ישן/ תמימות של פעם/ רציתי רק לשאול אותך אם יש עוד טעם
לעוד חיבוק/ לרגע אושר/ הבטחת לי אז להיות בעוני ובעושר
