האמנתי לקולו השבור והנחנק של שלמה ארצי כשהוא שר "ירח" בהלוויית גל איזנקוט ז"ל, בנו של גד איזנקוט, השר והרמטכ"ל לשעבר, שנפל בעזה. שלמה בא לחבק את הצער. נזכרתי בחיבוק הזה בערב בו התיישב ארצי ליד גרי אקשטיין ז"ל, באירוע שערכו לו אחרי שלקה באירוע מוחי. רגע שהבהיר: כולנו בני אדם. אירועים של שתי שניות בחיים, והכל מתהפך, ואז לא נותר לנו אלא לחבק את הצער, שזה סוג של נחמה.
השיר מתוך האלבום "ירח" (1992) שיצא אחרי שנתיים של שתיקה ועצירת כתיבה.זה היה האלבום שהביא את שלמה ארצי לשיאים חדשים של פופולריות. לראשונה באלבום הזה לא עבד עם מעבד מוזיקלי אחד קבוע, אלא עם שורה של מעבדים. האלבום הגיע אחרי הכישלון של "כרטיס ללונה פארק". . למעשה ארצי, אז בן 42, הפסיק זמנית להופיע. לדבריו, הוא חש אז שהוא צריך לפרק את החומה בינו לבין הקהל שלו. לשחרר את מה שנתקע אצלו מאז להיטים כ"חום יולי אוגוסט" או "לילה לא שקט". הוא ראה באלבום הזה סוג של התאוששות פסיכולוגית-מוזיקלית.
ירח" הוא בלדה יפהפיה, שנוגעת במגוון רחב של רגשות, אולי האהובה ביותר על הקהל של ארצי, שמקבל אותה בכל מופע מחדש. העיבוד שלו והגיטרה האקוסטית של יהודה עדר הפכו אותו לאחד השירים החזקים של ארצי למעשה -פסגת היצירה השירית והפזמונאית שלו.
אלמנט אוטוביוגרפי של זכרון ילדות: "משליך גיטרה ואבי עליי צורח,/ ואימי אומרת "זה החוטא שלי",/ ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח". ארצי השתמש ב"ירח" כדימוי מטאפורי כמשהו שתמיד היה שם ותמיד יהיה שם, גם כשהעולם משתנה.
העולם לא תמיד קיבל אותו: "מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר/ והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו"/ ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם", והאחד הזה צדק. למרות הביקורת ומה שאמרו עליו – שיחק אותה. "הייתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,/ צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,/ לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר". האושר בא בזעם , וגם כמדינה האושר והשמחה תמיד מתערבבים עם עצב או מלחמות.
ארצי לקח את השנסון הזה למקום חשוף ואישי מאוד. הוא הציג את השיר בתוכנית 'סיבה למסיבה' בערוץ הראשון בהגשת אהוד מנור ז"ל. היום אפשר לומר: השיר ששינה את חייו בגיל 42, שהחזיר אותו אל מרכז הבמה ואהבת הקהל. והגיע איתו עד לנסיבות הטרגיות העכשוויות, בביצוע מרטיט, שירה מחוספסת רווית דמעות, שהעצימה את סיטואציית הפרידה מגל איזנקוט.
שלמה ארצי בא לחבק את הצער בהלוויית גל מאיר איזנקוט ז"ל
"ירח" שלמה ארצי במופע ההוקרה של אמני ישראל לגרי אקשטיין ז"ל
וזכרוני הראשון אם יופייך אינו מטעה אותי/ משליך גיטרה ואבי עלי צורח,
ואימי אומרת "זה החוטא שלי"/ ולוקחת אותי לטיול מנחם מול ירח.
וזכרוני השני, אם עינייך אינן מטעות אותי/ עוזב את הבית אל סיכוני הזמן,
כששאלתי אותך "האם תהיי לי לעולמים?"/ ענית: "תביט לירח שם יש כבר אדם".
ואחרי שנה שכרנו חדר מול ירח,/ מתחיל לנגן בבר קודר ברחוב המסגר.
והם צרחו "תורידו ת'נמוך עם הטוקסידו"./ ורק אחד אמר: "ילד ילד, עוד תוריד את הירח בשבילם"
היתה תקופה כזו שהאושר בא בזעם,/ צחקנו מהכל, שרפנו את מה שבא ליד,
לא נשאר לנו אלא לחבק את הצער,/ להגיד "אתמול היה טוב ויהיה גם מחר".
אתמול היה טוב, אתמול היה טוב,/ אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.
קשה לי להתרכז, כי יופייך עוד מהמם אותי,/ קשה להגיד חבל או לומר אולי.
במקום זה אני רוקד וצועק לירח: "רד"./ ומאשים את העולם בכאבי.
לפעמים אני שוכח, איך התחלתי מול ירח/ כשאתה שוכח כן, כן, אתה מסכן
יש גשם בשמיים אין ירח בינתיים/ וכשיצא נלך ביחד עד שנעלם.
