תנו לשלמה ארצי להתגעגע לאהבות ישנות. הרומנטיקן אוהב להיפגש עם הנוסטלגיקן. האהבות האינטימיות הישנות מתורגמות לאידיאליזציה של העבר ("לפני הסרטים הפורנוגרפיים") לעומת ההווה הטכנולוגי ("חלליות עפות") שאינו אלא "גימיק". . העבר הטוב מעכב התקדמות, תקוע בחליפת חייו ורואה אותה שוב לובשת שמלת כלה. ממתין שהאהבה של פעם תחזור. מתרפק עליה. האהבה ההיא כבר לא תחזור, אבל היא תמשיך להטעין את ארצי מחדש.
געגועים עושים מוסיקה, והמילים של "האהבה הישנה" הן פנטזיה מוכרת. כמו פעם, ארצי של לילות יולי אוגוסט מתקרב שוב עם טי-שירט ומגבת. בשביל להגשים את הריטואל עם הקהל לא צריכים עניבה. ארצי לא ממש מחטט בפצעים פתוחים או נוגע בכאב. הוא יעדיף את השנסון בסגנון הישן, מסתובב סביב ציר האהבה, כמו סביב הזנב של עצמו. סיפור רומנטי ממושך ומתמשך עם האהבה ועם עם הקהל. וריאציות על נושא. אותם הסולמות, אותם אקורדים.
האהבה ההיא כבר לא תחזור, אבל היא תמשיך להטעין את ארצי מחדש כנראה גם בסוף המאה הזו, והקהל ידע איתו עוד לילות אהבה לא שקטים, סוערים, כמעט אקסטזים, כמו תמיד.
שלמה ארצי האהבה הישנה
האהבה הישנה, זאת שברחה לי,
מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע,
מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים,
היה עוד משהו פשוט להתגעגע.
הכינורות המתוקים לא מנגנים לי,
לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר,
אין שום פטנטים, העולם נהיה כבר גימיק,
אז בואי ונחזור לאינטימיות בחדר.
בשלט רחוק, מביט רחוק,
את שוב לובשת לך שמלת כלה,
ואני תקוע בחליפת חיינו.
בשלט רחוק מביט רחוק,
לא אני לא אניח לך,
עד שהאהבה,
תחזור אלינו.
את יודעת לא הייתי שר לך סתם כך,
הנביאים כבר מתו, ואין מי שינבא לי,
חלליות עפות למעלה ולמטה,
פתאום זה שיר געגועים או שנדמה לי…
בשלט רחוק…
