התחלתי בטקסט, ככה – ללא מנגינה. בהתחלה זה נשמע הגיוני ופשוט: הבנאדם הגיע לפרק זמן שהוא אומר לעצמו: עזוב אותך מהכל, מהטראומות, מהפגיעות בך, לך על חיים של עכשיו, תצטרף ללהקה קטנה בדרך שמחפשת זמר לעשות שמח. חיה את ההווה. אז עד כאן – בסדר. ואז נכנס ארצי של מחשבות שקופצות כמו ריקושטים מכל מיני מקומות. תהיה אמיתי, תרקוד (עוד פעם תרקוד?) ביום שישי, אתה לא זן פוליטי, לאו שלא תיסע – תיקח איתך שני בגדים ודוכיפת, אבל הכי בבית זה במשפחה שלך.
טוב, תרשו לי לא לפרשן את זרם המחשבות הזה וללחוץ בשלט כדי לקבל את השיר המולחן והמעובד. וכאן קרה מה שציפיתי שיקרה. המנגינה, קצב מיד-טמפו, קול חם, לחן צרפתי כזה, טיפה יהודי, עיבוד עם צליל בוזוקי וכינור ואבי סינגולדה אחד, שביחד הופכים את המילים למושרות ומתנגנות, כאילו כל הסיבוך הזה לא קיים. ובא לך לומר: מ'כפת מהמילים. העיקר שהמנגינה והטון עושות אותן למושרות, כאילו זה ברור שארצי יזרום עם כזו מנגינה. אז מה זה כבר ששורה כזו אינה נדבקת ומילה כזו אינה מסתדרת. אגב, האם השיר הזה הגיע לקיסריה?
מתוך האלבום "שפויים" 2007
עשה כל יום דבר כן/ שמאז ומתמיד מפחיד/ היום אתה חי, מחר מת
ההווה זה העתיד/ שכח את הפקולטות/ שכח את הפגיעות בך
תשתדל לחיות בסוטול/ הודו רחוקה אבל תיסע.
שב תחת עץ זית/ בטבע המושלם בלי כביש/ אין כוח בעולם ש…
שיעצור אותך מלהרגיש/ אתה תמיד המלך/ אין אף אחד מעליך
תצטרף ללהקה קטנה בדרך/ הם מחפשים זמר/ לשיר את השמחה.
תהיה כבר אמיתי איתי/ תרקוד תרקוד ביום שישי/ תרקוד תרקוד ביום שבת
אתה המלך הגדול/ אתה לא זן פוליטי/ אתה לא זבוב שעף בחדר
מה יש לך מה יש לך?/ תהיה כבר אמיתי/ איתי, איתה,/ ועם כל דבר בסביבה
חבק שוב את הוריך/ את חבריך אל תעזוב/ תפליג אוניותיך
את כל הים עד קו החוף/ תלך יחף בלובי/ אל תלחם כשיש ברירה
תן לה לשתות לך ת'שוקו/ בתוך דירה שכורה/ לאן שלא תיסע תיקח
שני בגדים ודוכיפת/ אבל הכי בבית/ זה עם המשפחה שלך
אל תחכה לאלה/ שלא יבואו שרוף ת'פתיל…
הנה היא באה ממולך והיא שלך כי/ אתה האמיתי
תהיה כבר אמיתי…
