שלמה ארצי פעם תורי ופעם תורך הדואטים

שלמה ארצי פעם תורי פעם תורך הדואטים

כשני קולות חוברים "לכתוב מחדש"  את השיר, נולדים לעיתים רגעים מרגשים. לכן, דואטים הם לעיתים מעין בונוסים. מבחינת המאזין – הוא מצפה שהדואט יעצים את השיר.

4.5/5

אוסף 22 הדואטים של שלמה ארצי נפתח ב"חוזרים הביתה" – עם אריק איינשטיין.   השיר מסתיים בהמלצה להקשיב "לרוח וללב – יש צל חומק שם", משהו טוב שבא לידי ביטוי בהופעה ("להתראות בהופעה") כנקודת אחיזה בחיים. מה רוצים הגברים המשוחחים ביניהם להגיד? שלא הכל רע. האושר והטוב מגיעים במנות. "בנקודה שבה הכול מתחיל תגיד לי/ האם ליבך בוכה מאושר או כאב?/ האם אתה זוכר רגעים אינטימיים/ בהם אתה פותח את הלב?" השיר שנכלל  באלבום "אושר אקספרס" יסביר מן הסתם את מהות הדואט.
מדוע שלמה ארצי זקוק לגיבוי של זמרים? הוא שנסונר מהסוג של האחד טוב מן השניים. אפשר ללכת על תשובה פשוטה: כששני זמרים נפגשים, כשהלבבות השרים מתנים אהבים. כשני קולות חוברים "לכתוב מחדש"  את השיר, נולדים לעיתים רגעים מרגשים. לכן, דואטים הם לעיתים מעין בונוסים. מבחינת המאזין – הוא מצפה שהדואט יעצים את השיר.
כאן זוהי שיחת גברים כיצד לשמור על האושר שלא יברח או איך למצוא את הטוב החמקמק.  מנגינה סימטרית פשוטה, קליטה להפליא, בעיבוד אווירה אקוסטי מדויק. הקולות הנינוחים והנוגים של שלמה את אריק, אנשים מאוד רומנטיים,  ששרים ממרום גילם, נוגעים בטוב הזה, כמו עוצרים את הזמן להתבוננות פנימית שמדגישה את תחושת הבדידות אבל גם את הכמיהה לאהבה-אהובה, אותה נקודת תמימות בה הכל מתחיל "בלי רשע", נשמרים בה כבתוך בועה. השיר הזה לוקח לנקודה הזו, שכולנו כמהים לגעת בה. לחזור הביתה, לחזור לחום אנושי, לחזור אל קולות שפויים. להתענג על הדואט.   להתענג על הדואטים באוסף הזה.
ב"לתת ולקחת" שרים שלמה ארצי ודודו טסה על מלחמת הקיום היומיומית המלווה בשדים שמתרוצצים בתוכך, מול הניסיון המתמיד להתאים את עצמך לנורמות, אהבה, זוגיות, פחדים, המשך החיים, קיים הרצון לעוף, להפעיל את "האני האחר", להגיע לתפילה כאמת של עצמך, לרגע המושלם. הצירוף שלמה ארצי ודודו טסה מעניק לקצפת דובדבן, ב עיבוד שמקשט בקישוטים ים-תיכוניים יפים.
"עבר די זמן" עם בנו, בן ארצי,  נקרא בזמנו באלבום "תרקוד" (1982) "מה רצינו להגיד". הגרסה הזו שמגיעה מהאלבום "אהבתיהם" – בעיבוד עשיר יותר ובקולו הרוטט של בן, מחזירה ליופיו הראשוני היותר אישי אפלולי ופחות רגשני של השיר, אלא שהדואט לא נשמע אינטגרטיבי מבחינת הקונטקסט.
לעומת זאת "מחמל נפשי" עם דקלה בדיסק השני הוא דואט יפהפה, מעין שיחת עדכון של שניים על מה שעבר, כשהוא מבקש לאחזר את הקשר, אחרי שכבר "הפסיק הדואט – דו שיח צפוף, שיוצר את תחושת ההתרגשות שבפגישה. כל אחד מבני הזוג רוצה לומר משהו שיקרב ביניהם. המוסיקה, קו המלודי, המקצב  מקדמים את הנרטיב והדואט לנתיב אמצע קליט. אם סנטימנטליות ורגשנות – הדואט הזה ייכנס  בקלות לפלייליסט הקולקטיבי.
דואטי מצוינים נוספים: ל"לנצח יחד" צירף ארצי את את יובל בנאי לשיר על פער בין אב לבן שכבר אינו קיים. כבר לא אבא וילד, אלא אב ובנו שנשמעים "אותו דבר", אלא שהאב מתגעגע, מחכה שהוא (הבן) יחזור אליו ילד. שני אבות חברו לשיר את תוגת הגעגועים לימים שלא ישובו. השיר מתחיל בציטוט מתוך "בית השמש העולה" של "החיות", רוק שנות השישים, שמוביל למנגינה מינורית שמצליחה לשרטט את הנרטיב בשני קולות שנפגשים בנתיב אמצע ונעים עליו בתחושות שמתכתבות זו עם זו ברמת  מהימנות גבוהה.
"גבעה אחת" של נתן יונתן מפגיש את ארצי עם אמיר דדון והגבעטרון.  השיר חובר לרעיון שעובר לאורך השירים, הזמן האוזל, הגעגוע למקומות שמכילים את תמצית זכרונות הנעורים – "תוסיף לנדוד במשעולים רחוק מחסד נעוריך/ אבל קרוב מהם לנהות אל השנים הראשונות/ אל גבעתך, אל היפה, אשריך איש אם אחריך/ עוד תישאר גבעה כזו שטופת פרחים וזיכרונות". קולות זמרי הגבעטרון  המצטרפים לשיר המלודי מעניקים משהו מתוגת הזיכרונות הנטועה בנופי הארץ הזו.
עיקר הביצוע ב"אלהיי", שיר שעוסק בחוסר השלמות בעולם הזה, אף מתקומם נגד הבורא, הוא של אברהם טל.- שירה גבוהה תפילתית מאוד שמפקיעה את השיר מחלקתו של ארצי,  שמצטרף בבית האחרון בקול נמוך ומדגיש את הניגוד היפה בין המנעדים.
ישנם דואטים שהם בעיקר  קאברים טובים וטובים מאוד לשירים מוכרים כמו "אחרי הכל את שיר" עם שלום חנוך, "עוף גוזל" (איינשטיין/ גבריאלוב) עם גידי גוב, "זמר נוגה" (רחל/ שמוליק קראוס) עם רמי קלינשטיין, גידי גוב ויוני רכטר, "פעם תורי ופעם תורך" עם שמעון בוסקילה. אם בוסקילה אז "עלש" אחד הדואטים היפים שנשמעו במוסיקה הישראלית. אם חיפשנו ריגושים באלבום הכפול – השיר הזה ממשיך לקחת אותך בשבי הרגשי.

עלש עם שמעון בוסקילה

שלמה ארצי דקלה – מחמל נפשי

שלמה ארצי יובל בנאי – לנצח יחד

שלמה ארצי וישי ריבו – והאמת

שלמה ארצי ויעל דקלבאום – לא יודע מה עובר לך בראש

שלמה ארצי עם אמיר דדון והגבעטרון – גבעה אחת

גידי גוב שלמה ארצי עוף גוזל

שלמה ארצי ריטה שניים

 

שיתוף ב facebook
share

2 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

2 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. מבלי לעסוק באיכות השירים של ארצי – אני באמת לא מבין את הצורך להנפיק אוסף מחודש, לפחות פעמיים בשנה. מילא, אם מדובר באמן שאכן זקוק להכרה ולהכנסה, אז יש בכך היגיון שיווקי-כלכלי. אבל ארצי הוא מותג-על בפני עצמו. שיריו מוכרים לכל, והוא גם לא ממש טרוד בענייני פרנסה (עיני לא צרה בו, כמובן. הוא עובד ללא הפסקה ומרוויח ביושר את מעמדו). מילא אם היה מדובר גם באוסף של שירים ישנים ופחות מוכרים (אכן, היו לו כאלה בעבר), שאמורים להדהד מחדש את תחילת הקריירה שלו. אבל לא בזה העניין. אז מדוע הוא זקוק לזה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן