שרון הולצמן נזכר עכשיו לדבר על סמים ורוקנ'רול? השיר נשמע יותר נוסטלגיה אנכרוניסטית מאשר וידוי חרטה טראומטי. הרס עצמי בקונספט הרוקנרולי זה כבר ממש לא קול, ההדוניזם של הסקס, סמים ורוקנ'רול עבר מן העולם. הביטוי הופיע בשנות השבעים בשיר של איאן דיורי. כשהשתמשו בו כדי לתאר את האתוס של הסיקסטיז זה כבר היה דבר רטרואקטיבי.
הרוקנ'רול היה הדגל שבשמו מתבצעת המהפכה – זה שמפיץ את הבשורה של הסקס והסמים. הוא אימץ את הדגל הזה של השחרור האישי, שחרור למען שחרור, מרד למען מרד. הבעיה הייתה שבאף שלב לא היה ברור מה נשיג כשסוף סוף נשחרר את הגוף ואת התודעה.
הולצמן מדלג על ההיבטים האלה. מבחינתו סמים ורוקנרול חד הם, אם אתה רוקנרולר – אתה מתמכר. התוצאה – חושך במקום אור, מתכון להשמדה, אבל זה אינו קשור דווקא לעיסוק ברוק. התמכרות אינה רק נחלת רוקנרוליסטים.
מוסיקלית, השיר בנוי יפהפה, קו מלודי-הרמוני שיש בו נגיעה נוסטלגית, מעבר לרוק טוען בעוצמה דרמטית, ויש גם נגיעות סיקסטיז עם ה"שובי דובי" וצליל קלידים בסגנון ה – דורז (Doors). הקליפ המלווה – תמונות מחייו של אמן לא ממש מכניס לנרטיב. יותר אילוסטרציה אקראית.
שרון הולצמן רוקנרולר
מצאתי אלוהים/ בשקיות ניילון בכיסים/ בשירותים ציבוריים
הבנתי על מה הם מדברים/ קוק וכדורי שינה/ מתכון יפה להשמדה
כשאתה שונא את עצמך/ שום דבר לא יעזור לך
רוקנרולר כן רוקנרולר/ רוקנרולר רוקנרולר
חושב שאתה יכול/ לשחק בכל העולמות
אבל ההרס הוא גדול/ בריקוד הרוקנרול
יכולת לבחור באור/ אבל בחרת אפילה
ועל הבחירה הזאת שלך/ תשלם גם בגילגול הבא
רוקנרולר כן/ רוקנרולר/ שובי דו וואפ/ שובי דו וואפ/ שובי דו וואפ
