פברואר ב9, 2009

דמיון חופשי

הקלטה חיה, בית המורה תל-אביב 1989. משתתפים: יצחק קלפטר – גיטרות ושירה, טל הרצברג – בס, אלי בן שושן – תופים, עדי דגני – קלידים. שירים: אם אתה בסביבה, יושב על הגדר, נפגשנו, היא כל כך יפה, תמונה, חופשייה, בואי

מה עם אהבה?

Henree שרבט אמת חיים משומשת ונדושה שגם הסבתות כבר לא חוזרות עליה: אהבה לא קונים בכסף. עידן יניב הלך על זה. שר במצברוח מרומם איך זה שהיא בחרה בעשיר שמצ'פר אותה במסעדה יקרה וטיול שופינג ברומא וטיסות לשווייץ (נו, בטח,

אהבה

המילים על עטיפת הסינגל שממוסגרות בלב אדום, מייצרות תשפוכת מביכה על גרסת אהבה מופרכת. תחילתה טבעת אירוסין, המשכה על השטיח בסלון ומגיעה עד תשוקתו של האוהב – שבחירת ליבו ("נסיכה … פרגייה") תאהב אתו בכל מצב, שתעשה לו מסאז' ושתסבן

אמא

הטנור הגבוה פוצח בשיר הלל והודיה לאמא על כל מה שנתנה לו מרגע הבאתו לעולם – הקרבת קורבן ענקית ואהבת חינם, עד שהפך מ"גור לאריה". הרשימה ארוכה ולא אלאה אתכם. לשיר נימה סוציאלית מסוימת – האם שנתנה לילד הכל גם

יער ישראלי והשיר של ז'אק

פורטיס בדרך אל הדיסק המשולש, נוגע במלנכולי רגשי. בורר מילים כדי לתאר מציאות מקומית: "במרכז שרב שמיים חלודים … כשהדמעות זולגות עובר לערוצים, בגרון ניחר כוכב ההמנונים שר: יהיה טוב יהיה בסדר/ יהיה רע יהיה בסדר/ יהיה חם דביק ועצבני/אי-שם

העולם נקרע

מה מגלה חממה? שהאהבה אינה קלה? שהעולם הוא שחור ולבן (נקרע בין אפלה ואורה) שהטוב מהול ברע. חממה את חמי ניסו אמיתות חבוטות על הנושא ואפילו התפלספות ריליגיוזית משהו על "מלאכים עם חוטים של זהב שמאחים את הקרעים בעולם הזה

אני ואתה

גיא מר לקח את "אני ואתה נשנה את העולם" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב לרגאיי וההיפ הופ, ועשה מזה מעין שיר שלום חדש. על החיים באמביוולנטיות באזור הים-תיכוני. מה אומר השיר? איך יכול להיות שהתהום בינינו כל כך עמוקה?! אני

כמה מתוקים

וכהרגלנו בקודש, נפתח בפינת הלשון העברית. אייל אבידור שר: "הרוח בפנים על האופניים הישנות", והנה מתברר כי הרוח בפנים אמנם נעימה, אבל העברית האכזרית קבעה כי אופניים הם ישנים, כלומר – זכרים גמורים. נו טוב, מה לעשות שזה התאים לאבידור

הזמן לא עוצר

במסע התהיות והתעיות שאנחנו עוברים בתקופת חיינו הקצרה – נשאלות הרבה "שאלות פילוסופיות". עוסקות בבעיות עולם, נוגעות כמובן לבעיות האישיות. איתי שיף ומור אביבי כתבו הגות כזו, שיוצאת מהקשיים האישיים, שאלות שכנראה לא נקבל עליהן תשובות – הנוגעות בענייני אומץ