במסע התהיות והתעיות שאנחנו עוברים בתקופת חיינו הקצרה – נשאלות הרבה "שאלות פילוסופיות". עוסקות בבעיות עולם, נוגעות כמובן לבעיות האישיות. איתי שיף ומור אביבי כתבו הגות כזו, שיוצאת מהקשיים האישיים, שאלות שכנראה לא נקבל עליהן תשובות – הנוגעות בענייני אומץ וספק, יאוש, התמודדות עם הלבד, הגשמת חלומות לעומת החיים בשקר. והנה הפיתרון שהם מציעים –לקום מחר בבוקר, להתגבר, כי אין אלטרנטיבה, כי הזמן אינו עוצר.
צליל פסנתר מינורי הוא האוברטורה לשירה הדרמטית של אביטל לבני. לטעמי – מלודרמטית מדי. העיבוד לוקח את השיר לתחום הקצב הרוקנרולי, טוען אותו בחשמל, מה שמעניק עוצמות מוספות ללחן. לבני מטפסת במדרגות האוקטבות, עושה מאמץ להבליט את תחושת החרדה, אבל הביצוע נטול ניואנסים, אחיד בעוצמותיו, צעקני משהו.
