אהבה היא כמיהה, לעיתים לקשר שלא יכול להיווצר. סיטואציה: היא רואה אותו יושב לבד, מסתכל לצדדים, אבל בעצם לא רואה את מה שהיא מחפשת.
אבל כשתבוא אהבה – "הכאב הצורב יתקהה לתוך שכחה". האם יש לה סיכוי? "ובפינת רחוב שתי דרכים תפגשנה לרגע/ ופניכם ישתקפו זה בזו לשנייה מתוקה/ אין מרחק נשיקה".
סוף סוף אני מאתר טקסט כתוב טוב, גם רביץ איתרה את שירה של סיוון שביט לעצמה.
מהשירים שכאילו נועדו ליהודית רביץ, לקו המוסיקלי שלה, והאמת היא שהמנגינה הזו, בקצב המידטפמו הזה, תפורה עליה. קול ערגתי עם גוון מלנכולי, עצבות יפה, לשים לב למעבר היפה, כשהיא מורידה הילוך לטון חרישי נוגה ("אם תאחרי רק הפעם/ אם הבוקר הזה לא תמהר לקפה") ואז משהו מיוחד קורה. ניואנס. לשים לב לשיר היפה הזה.