מתחיל אידישקייט, תקיעת שופרים, ואז באמצעות יה- בם בם חסידי, מגיע ההיפ הופ שאומר "לא קונה מסרים מזוייפים של ציונים". ו"רוב הראפ נשמע על הפנים" או "נמאס מילדים שלא יודעים לשיר עברית". מי הצדקנים המתחסדים? גם הם שואלים: "איך קוראים לי"? פרט לשם המזהה – "עקרב", נדמה לי שגם הם אינם יכולים למלא שאלון לתעודת זיהוי: "אז מי אני לא ברור, חילוני לא גמור/ מנסה לפתוח שער שעדיין לא סגור". "העקרב" אולי לא עוקץ, אבל ההיפ הופ ה"יהודי" שלו נוקב, מעניין וסוחף וגם מלהיב. מוסיקלית יש כאן חבר'ה שיודעים לעשות מהשמחה היהודית ראפ מקומי רב-שכבתי אותנטי.
