מהיר נגינה, קולח, חי. מוכר. אולי יותר מדי מוכר. זה הדיסק היותר קייצי וברזילאי שלו עם קטעים מהקלטות שנערכו בקיץ 86 בניו–יורק. "טומבו ב-7/4" של אירטו מורירה מראה באיזה קצב קמילו מאלתר על מלודיה. לעומת חוסר המופנמות, "לאס אולאס" של ז’אקו פסטוריוס הוא בלדה של דקויות תחושתיות. את הוירטואוזיות מקבלים ב"צ’ה צ’ה". ההרכב ניגן בכייף, אבל אין כאן שומדבר חדש שלא ידענו על קאמילו