בטורי הרכילות כתבו הרבה על צבע שערה שהתחלף לבלונד. אחרי ששומעים את האלבום, נראה שזה כמעט כל מה שאפשר עכשיו לספר על בקסטור. מוסיקלית, היא דורכת במקום, על רצפת הריקודים, אחרי שמכרה הרבה מיליונים מהקודם שלה "ריד מיי ליפס". על הפתיחה ב"מיקס אפ וורלד" סופי מוציאה אותך בהתלהבות לרחבת הריקודים. ההמשך מאכזב. אלקטרו פופ שנות השמונים (סטייל פט שופ בויז) דיסקו השבעים, אבל נטול השראה, והטקסטים על הפנים. בקסטור חסרה עוצמות שיהפכו גם שיר לא רע כמו "יש מסיבה בראשי" לפגז רוקנרולי. יותר מדי שירי פופ דאנס לפי קונפקציה.
