דיר באלאק. אני רוצה להתחתן, לחיות איתך לתת לך הכל, אבל תיזהר לא לפגוע בי. המזהירה – Belcalis Marlenis Almanzar, שם במה – קארדי בי. ראפרית. החלה כחשפנית באינטרנט, אוריינטציה של אני ללא פילטרים. חברת הריאליטי הטלוויזיוני של Love & Hip Hop: New
מהקומוניקט מתברר שזה אכן סיפור אמיתי. מפיק פרסומות רוצה מג'ימבו ג'יי שיעשה לו שיר פרסומת לפירות. יש בזה כסף. הפיתוי הוא פיתוי. אבל גם אתה מרגיש שהמילה "להתמסחר" קורמת עור וגידים. יש גלולות שהן עדיין מרות מדי למרות הממתיקים. אצל
יהונתן אופנהיים עלה על הגרוב המחניף. הוא צריך אותה. יגיד לה את כל הדברים היפים. רק שלא תאכזב. Baby don't let me go. הוא גם יוריד הילוך בשבילה, ישחקו אותה slow, יביטו זה בעיני זה. טקסט אינסטנט עם כל ה"בייבי" הזה שנועד
שמו של האלבום השמיני של קניה ווסט יכול להתפרש גם כשם החיבה של קניה ווסט גם כ – you, המתייחס לאדם אחד או קבוצה של אנשים. זוהי עמימות מעניינת, הנוגעת במהות אישיותו- יצירתו: היא מעלה את נושא היחסים בין היחיד לרבים,
איך הם עושים את זה שוב ושוב? העולם לרגליהם. ג'יי זי וביונסה מלמדים את העולם שיעור בשיווק וביחסי ציבור. קוראים לזה – אלבום בהפתעה. אם התרגיל לא יצליח להם – למי כן? כולם כתבו, כותבים, יכתבו. זה מה שרצו. ההפתעה
הסנסציה המתוקה משוגרת עם נופים טרופיים, מטוסי מנהלים, ישבנים נוטפי סקס. סוויט סנסיישן הולך עם גוד ויבריישן. סקסי יותר, גבוה יותר. פסגת המצ'ואיזם המיני השחור הולכת עם קולות רבי תשווקה או במילים: "Nobody do it like you do that for
מה השתנה האתמול מההיום במציאות המקומית? ממש כלום. הבעיה היא שאין שום תקווה למחר. מוסיקאים מנסים להרים את נס המחאה. סוף סוף. הבריטון של ארי גורלי באמצעות הראפ של סגול 59 מחזיר למציאות. זה לא ריאליטי. זו המציאות. 30 שנה
הסינגל השלישי של דרייק ב- 2018, מגיע אחרי ה- EP של Scary Hours, שיצא בינואר. לאורך השיר, דרייק מדבר על העצמה נשית בעידן הדיגיטלי. הגם שמדובר בתופעה חיובית, זה היא מלווה גם בהתנגדות ושנאה. השיר בנוי על לולאות (looping) על בסיס
היפ הופ הוא הבלוז המודרני. שפוך צרות ותסכול כפי יכולתך, אבל אל תשכח שאתה בז'אנר בידורי. הקהל לא ממש יקח ללב ולריאות. גם אורטגה מבין, שהביאוס לא יכול ללכת בלי קולות נשיים שמימיים ארוזים במלודיה יפה. הטקסט? שגיאות של כתיב
עדיין "וולקאם טו יזראל". לא יברח האלבום הזה. כל שיר ממשיך להיות נכון לאתמול-לעכשיו גם למחר. פה ושם בתוך העננות הכבדה של הדג נחש, ישנם סימנים של התבהרות חלקית. לבנאדם בשיר יש שאיפות אבל עדיין "לא עישן את כולם", בבוקר
להתאהב בפוסט מאלון, הראפר מטקסס החל מ"פרנואיד", שיר הפתיחה באלבום החדש: מאלון מפרט את ספקותיו לגבי ביטחונו ובטיחותו על רקע הצלחתו. הוא מרגיש כאילו אנשים יכולים לתמרן אותו בשל תהילתו והונו, והוא מתחיל לנקוט באמצעי זהירות נוספים כדי להגן על
"תוכנית של אלוהים" הוא שיר שעוסק בעתידו של הראפר דרייק. בהיותו מי שהוא בתעשיית המוסיקה, הוא יודע שאנשים רוצים שהוא ייכשל. אלא מה: אלוהים לא ייתן להם לעשות את זה. השונאים של דרייק היו "רוצים … / הרבה דברים רעים" שיקרו
את האלבום הזה יוכלו אוהבי הראפ לשמוע גם בלי לראות את הסרט, ובכל זאת מומלץ לחבר בין שני המדיומים, כי השירים הם חלק מהקונטקסט של הסיפור. לפי הבילבורד – הצלחת הסרט מסייעת למכירותיו ולהיפך. מקום ראשון במצעד ה-200 של הבילבורד.
"אצבע משולשת" היא תנועה מזרחית מגונה של זקירת אצבע האמה לביטוי זלזול והתגרות במשמעות של "שם זין". כך מסיימים "הדג נחש" את אלבומם החדש (העשירי) "וולקאם טו איזראל". אפשר לפרשן את השיר בשתי צורות: זה מה שיש לומר אחרי 22
יאללה. בואו נחגוג. שהמסיבה לא תיפסק כי לא הגענו לפיק. הדג נחש עולים על הרחבות בקצב פאנקי מדהיר כדי לשדר את אווירת האסקפיזם ששורה במקומותינו. לפי הרופאים, לא נותר לנו הרבה על מנת ליהנות מהחיים. הכל כמעט מזיק ואסור. אבל
We Are The World, מאמין קובי סאבלימינל שמעוני. מפה צריכה לצאת בשורת האנטי גזענות. לא רוצה להשבית שמחות, אבל במדינה בה הגזענות היא אחת התכונות השולטות, אני אומר לסאבלימינל – אשרי המאמין. מה אנחנו עושים כדי למגר את האפליה ולבחור
פארל ויליאמס וחבורתו חוזרים כדי להוציא אולי את האלבום הטוב ביותר שלהם עם רשימה מרשימה של אורחים – ריהאנה, אד שירן, קנדריק למאר, פיוצ'ר, ג'וצי מנה ו-Whale, אנדרה 3000, ו-M.I.A. אחרי ששבתו מפעילות במשך 7 שנים (Nothing, אלבומם האחרון יצא
בעזרת האפרו-סטאר, מיסטר איזי, משגרת ריי (Raye) סינגל פאנקי לייט בעל נימה נוסטלגית, מחליפה בין שירה לראפ בשיר על מאהב לשעבר שגילה יחס רע ואלים כלפיה. "כל מה שאתה חושב כשעשית את זה / עכשיו אתה מחוץ למסלול שלי כמו אמבולנס
אלי בי לא ממציא שומדבר חדש. כל ישראלי שני יגיד לך: כיף לטייל בחו"ל, אבל הכי טוב בבית. נוסעים לקופנגן כדי לחזור הביתה. מסר שחוק. חו"ל הוא סוג של בריחה מהמציאות, מהעבודה, מעצמך. כדי לחזור למציאות, לעבודה ולעצמך. אלי בי אומר:
"גימבו ג'יי ולהקת ספא" שהלהיבו בשיר "עשיתי", אחד משירי ההיפ הופ הטובים ששמעתי לאחרונה בביצה המקומית, ממשיכים לעשות משבי רוח רעננים, וגם הפעם בשיר שסוטה ממסלול השגרה של הז'אנר. "אמא" עוסק ביחס האמביוולנטי לשפה העברית. מצד אחד – הקינה על
אז מה אתה – דתי, חילוני, רוסי, מרוקאי, אשכנזי, מזרחי, רוסי-ישראלי? ישראלי? אריק אבר שכח להכניס לשיר שלו את ה"אתיופי", שנמצא חזק במעגל הזהויות המבלבל. אבר מצליח בראפ-ספוקן וורד הזה לתאר מציאות מוטרפת, לפיה הזהות של הבנאדם היא לא ממש
מה הוא צריך אותה – "ילדה מבית טוב עם כוונות רעות"? אז אולי זה רק בשביל להוכיח שהוא, הבחור מהשכונה, יכול לבצע בה את זממו, אחרת איך נבין את הקטע של – "כנסי לרכב בואי ניסע מכאן ללא נודע"? What
השיר מדבר על הגימיק השולט בעולם. בקליפ שמגיע עם הסינגל, אנחנו מקבלים אותו. קפה שחור חזק גייסו את כנסיית השכל להופיע איתם בבגדי אסירים העוסקים בעבודת פרך, כשמאחוריהם קנה של שוטר/ סוהר המכוון אל גבם. למה? השיר מצדיק את זה?
אם כזו תהיה ההופעה הבאה של טונה – אני מגיע פעם שניה. צפירת ארגעה: זו ככל הנראה, לא תהיה ההופעה הבאה של טונה, לפחות – לא עם כל האורחים שהתארחו. לא ברור אם נקבל את הפירוטכניקה, התאורה, הסרטונים הביוגרפיים והוידיאו,
אחד החסמים של הראפ הוא בדרך כלל במוסיקה מוגבלת, ליתר דיוק – במחסור בצלילים, שיעניקו לשטף המלל המונוטוני רבגוניות מוסיקלית. איתי זבולון הבין שלראפ נטו אין סיכוי להגיע רחוק. "טונהפארק" הוא אלבום של מתיחת גבולות חיונית, שהופכת אותו לאחד האלבומים
המצב חארה יש מקום לשפוך. כמה שיותר. זורקים מילים מכל הבא ליד. בונים שיר ממיני רעיונות, משהו שנשמע לפעמים יותר טלאי על טלאי מאשר שיר. אז נכון, בהיפ הופ מותר הכל. תערים ערימות של מילים, אל תחשוב צמצום, כי הז'אנר
קח את המילה "עשיתי" ובנה עליה קיצור תולדות חייך. "עשיתי" טוב לכל פעולה. אל תתאמץ למצוא תחליף. כולם יבינו על מה אתה מדבר. תשקף את הישראלי ה"ממוצע". ג'ימבו ג'יי, עומר הברון, ראפר ושחקן בתיאטרון האינקובטור הירושלמי, לא בא לצחוק רק
לא צריך הרבה בשביל שיר. צריך רק לזרום. שרבט חרוזים, לך על מבטא אפרו משהו, ג'מייקה משהו. שחק אותה היפ הופ עברי קרוס אובר. רצוי שפה מהרחוב. תבל ב"אתיופיין סטייל ירוק צהוב אדום". להישמע סטייל. זה כל העניין. אנחנו בישראל,
יכול להיות שהדג נחש צודקים. מחאת נגד כבר אינה עוזרת. אם אתה רוצה לשמור על שפיות, תתחיל מהצד המואר של הירח. הרעיון שמוסיקה יכולה לאחות ולתקן – מעולה. הביטוי – "זו אינה המהפכה שלי אם אי אפשר לרקוד אותה" מיוחס
מפיקים צעירים מזנקים לפסגה במהירות לא תאמן כטילים מונחי מטרה. הם מתחילים בבית בהפקות מול המחשב. ההמשך – השמיים הם הגבול. אלבום ראשון לאלכס קרוסן, המוכר בשם הבמה Mura Masa, בן 21 בלבד, ובעיתונות הבריטית מדברים על "הדבר הבא". הניו
