"אני מדברת על דברים שאני מכירה", זועקת מרי ג'יי. בליג' ב-Work That, השיר הפותח את מסכת 16 השירים של מי שעיתונות המוסיקה הדביקה לה את "מלכת ההיפ הופ סול", שגרפה הרבה פרסי "גראמי", אחרי אלבומה עתיר הפלטינה The Breakthrough. לא פחות
אלקטרו סאונד מתחבר להיפ הופ, ואני שומע קול במצוקה שמכריז: "זה הדבר האמיתי, זה הסאונד המפלצתי, זה לא חוקי/ זה גובל באי שפיות תשים ת'שיט במיוט אחי" פלד ואורטנגה הגיעו לפוצץ, לבעוט, להוציא ת'עצבים להגיד – בואו הנה: אנחנו כאן,
"היה לי חלום שאני יכול לקנות את דרכי לשמיים/ כשהתעוררתי בזבזתי את זה על מחרוזת/ אמרתי לאלהים שאשוב מיד" קניה ווסט מתייחס למה שכסף/הצלחה מעוללים והוא מודה: "לעיתים נדמה ששכחתי מנין באתי".השיר נקרא can't tell me nothing, מהיותר בולטים
עורכי האוסף בחרו להשתמש במינוחים מתחום הפשע להצגת הנפשות הפועלות באוסף הכפול. בחוברת המצורפת מדובר על "סימנים מזהים" סתמיים (רגליה של ריאהנה מבוטחות במיליון דולר) "שותפים מזדמנים לפשע" (יענו בחיוך – שותפים ליצירה, להפקה להשד-יודע-מה) וגם "התיק הפלילי המלא" (האלבום
בסוואהילית "זינגאלאמדוני" זה "כוורת של תרבות", וארסטד דיוולופמנט אמנם מציעה צומת סגנוני בשם כל המסרים השחוקים שנעים בין גאוות האחים האפריקנים לעולם מאוחד, שוויון זכויות, חזרה לשורשי הכפר ושימור התרבות השחורה. ארסטד דיוולופמנט היא אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של 1992
היפ-הופ? קטן עליו. כמעט כל ההיסטוריה של המוסיקה השחורה מקופלת בדיסק הזה. וויקלף חוזר בגדול לשורשים הקאריבים שלו, בסטייל רגאיי רסטה-מן אותנטי ב"הדור הבא" ו"מי נתן הפקודה". מצד שני הוא הביא את סנטנה לאולפן ב"שלושה ימים בריו", ומצד אחר הוא
מה, לא ראיתם אותה ב-MTV. הפאולה הזו, שיני חלב, אבל לב ענק של דיוות נשמה בדרך. היא מחוברת לסטארמייקר קלייב דיוויס, והיא לוקחת את הקול הצעיר שלה לראפר ליל וויין שהפיק בעבר את טימבאלאנד ומשתפת פעולה עם Dey וגם עם
ליל קים היא לטעמי, אולי אחת הראפריות הכי מסעירות של המוסיקה השחורה, גם סנסציית תקשורת (פרובקציות חשפנות) והיא עושה מוסיקה שאפשר לכנותה ההרדקור של ההיפ הופ. גייסה את כל המי ומי לפרויייקט ליגת על. מי ברשימה? האבוק, גוורנר, שאניז, סוויז ביטס,
"לחץ פליי" הוא החמישי של שון פ. דידי קומבס, טייקון היפ-הופ אמריקני (ראפר, מפיק, איש עסקים, המליאן הגדול בתחום) שידע לגייס שורה של סטארים וסופרסטארים לפרויקט: ג'יימי פוקס, כריסטינה אגילרה, בראנדי, נאס, טוויסטה, סי-לו, טימבאלאנד, מרי ג'יי בליג', אוואנט, מריו
האיש שעונה לשם האומנותי "מי וואן", יליד קרדיף, גדל בברוקלין, נשמע כמו שריד מעידן הג'אז שהיכה שורש באדמת ההיפ הופ. קול חושני, מקצבים עכשויים שיונקים מהמסורתיים. מיקס שירים מאוד אנין, סול-פאנק, רגאיי בגירסה ל"בחדרי" של בריאן וילסון מ"נערי החוף". מי
מתזמרים ההיפ, ההופ הראפ והראגיי לפי תסריטים. זה מתחיל במאדר פאקר וכל זה של "סטריינג אייז" עם "סאנז אופ מן". הסרט הוא סרטו של ג'ים ג'ארמוש. המוסיקה, הפקה, מיקסוס ועיבוד הם של המוסיקאי העונה לשם RZA. ג'ארמוש תפס איתו ראש
זה המשך ל-Speakerboxxx/The Love Below, פסקול בהשתתפותם של האנדרה-3000 והביג Boi, 25 קטעים שזה משימה לא פשוטה לאוזן שאינה מורגלת בהיפ הופ ובראפ – אפילו משובחים – וגם אינה פריקית של MTV, ואאוטקאסט מתמחים בחיבורים לסגנונות, בראיונות תאטרלייים. בשיתוף זמרים
כשמגיעים ל-Nasty Girl, מקבלים קצת מוסיקה. סוף סוף. ובבמספר 10 "חי בכאב" אלה 2PAC יחד עם מרי ג'יי בליג' ו-NAS שעושים לנווטריוס עבודה ריתם נ' בלוזית טובה. גם את זה הייתי מריץ כסינגל. יופי של הפקה. אם אתם חובבי היפ
האלבום נפתח בהיפהופ גועש – "פאמפ איט" עם דגימות מתזמורי חצוצרות סיקסטיז אולד פאשן. בואו למסיבת הדאנסגרוביפאנק הגדולה. "דונט פאנק וויז מיי הארט" חרש נונסטופ את תחנות האפ.אם. זה להיט הפרומו ההיפ הופי של האיידפיאס, החבורה הטעונה בגבנזין אוקטן מאה
הרולינג סטון יצא מגדרו וכינה האלבום (הרביעי של אאוטקאסט) "מאסטרוורק" או "האמריקן ביוטי" של ההיפ/ראפ. אני מודה שרף הציפיות שלי בנושאי היפ/ראפ אמריקאי דרומי ניצב נמוך, שזה אומר: מרוב זבל לא רואים את הדבר האמיתי. האנשים המכונים "אנדרה 3000" ו
השיטה בראפ: כתוב טקסט מחורז כפי יכולתך למסגרת הקצב ושזה יהיה נועז, ארוגנטי, מכסח, נוקב, ואם אפשר חברתי ופוליטי. הראפ התפתח באזורים עירוניים בניו-יורק במהלך אמצע שנות השבעים. עד היום נראה שהז'אנר לא הוכר כאמנות לגיטימית גם בארץ הולדתו –
"טיפ" האריס, (Clifford "T.I.P." Harris) המוכר כראפר T.I אמן ראפ של הימנוני מועדונים, סיפורי רחוב. "קינג" הוא אלבומו הרביעי, והוא פותח ב"קינג באק", מה שנשמע כצורך לזכות בכתר (מלך הראפ הדרומי). "מה אתה יודע", סינגל ראשון מהדיסק הוא ראפ של
קבלו את ה-MC החדש. מייק שינודה, סולן "לינקין פארק" (תערובת של רוק וראפ) בפרוייקט היפ-הופ ראפ ראשון בשיתוף גאון הראפ Jay-z. שורה ראשונה ותחתונה: הרוקיסט אוהב ראפ, ידע מה הוא רוצה להשיג בז'אנר הזה, והתוצאה מבריקה. נאמר – היפ הופ
שני ילידי בומביי מצטלבים בצומת אתני, היפ ודראם- אנד-בייס. הדיסק, הרבה יותר לונדון מאשר בומביי, נפתח בהרמוניה ובקצב מיד-טמפו בשיתוף MC UK APACHE איש הרגאיי-צ'אט. ב"גט אפ" מצוטט הלהיט הידוע ג'יימס בראון, אבל גם קטע הריקודי הזה אינו מייצג. הבאים
כדאי היה לחכות לחבורה מדרום לונדון אחרי תקופה ארוכה של בצורת. האלבום הרביעי של הסטריאו נשמע היפ הופ הכי טרי שבריטניה יכולה לייצא. רוב בירץ' וניק האלאם עובדים על סאונד טעון, אפל, עם אלמנטים פסיכדליים וסול, בין ראפ לסול לפאנקי
העולם האפל של טריקי. המוסיקה נשמעת כמו ציתות לוידוי ביזארי. הקשבה לחרדות על אהוביו, משפחתו, בתו, אמו המתה, המדיה, תעשיית התקליטים. מוסיקה שחורה, אווירה טעונה בלוז. פי ג'י הארווי מצטרפת לאווירה הנכאה בדואט מיוסר ב"בית שבור". זה אלבום היפ הופי,
היא רואה עצמה השפית של המוסיקה השחורה העכשווית, מגישה מתכונים חדשים ומנות ראשונות, עיקריות, דיזרטים. אחרי חמישה גראמיז ואינספור פלטינות על ה"אנדר קונסטרקשן", מיסי מחוייבת לשיפורים ולשידרוגים בבישולים שלה. אגב, היא בחרה ב"קוק בוק" כי לדעתה כול אלבום חדש שלה
הגדירו את הכפול הזה כסנסציה. הפריזו בהשוואות לקלסיקות שבקלסיקות. לא אסחף, אבל אם מוסיקה שחורה עכשווית אז מי שמכונים "אנדרה 3000" ו"ביג בואה" עשו כאן מסיבת היפ-דאנס- פאנק-סול-ג’אז מאוד עשירה להפליא. בסיס האם הוא ראפ. אחר-כך הכול אפשרי. עירבוב של
הוא ממשיך להיות הדר’ ג’קיל ומיסטר הייד של הראפ. היכולת שלו לעשות פרודיה מסיטואציות היא שעשתה אותו ליגה בפני עצמה. צוחק, בלי שום טיפה של רחמים על מייקל ג`קסון, ג`סיקה סימפסון, הילארי דאף. מצד אחר הוא יכסח את ג’ורג’ דבליו
איך מצטמצמים המרחקים בין היפ הופ, ראפ, אתני וטכנו. באוסף המלהיב ישנם מעט מאוד מוכרים. 18 הקטעים חוברו ככה שתיוצר אווירה לא שגרתית. דוקטור רוקיט, אספינאג’, דה גראסרוטס, דה בל קפה בנד, מרקוס ניקולטי, ג’וליין פברה ואחרים, אבל השמות לא
