כמו הצוענים במהותם – למוסיקה צוענית אין זהות ברורה. צוענים הם עם נוודים שמוצאם המדויק אינו ידוע, אם כי ההשערה הרווחת היא שמקורם בצפון מערב הודו. בפי עצמם הם קרויים רומה (Roma, רום ביחיד). כיום שבטי הצוענים חיים בעולם כולו,
"צ'ורבה" זה מרק, בטורקית, בצרפתית וגם ברומנית. רומנית מובילה לצוענים, וצוענים בין השאר משמשים השראה לאחים הכנרים הצרפתים לבית סלביאק, אריק ואוליבר, שהופיעו בארץ במסגרת פסטיבל מוסיקת עולם ועשו כזה שמח שאפילו חנה לסלאו לא התאפקה ועלתה על הבמה לשיר
כמו בכל סרטיו של אמיר קוסטוריצה, הבמאי יליד סרביה, המוזיקה היא אלמנט מרכזי ביותר בתוך החגיגה הפרועה והצבעונית. העלילה, כהרגלו של קוסטריצה, כוללת אנסמבל גדול של דמויות המנסות להתחתן, להתגרש, לגנוב, להשתכר עד עילפון ולהישאר שמחים. השימוש שעושה קוסטריצה במוזיקה
ההתעניינות במוזיקה צוענית נבנתה באטיות במהלך השנים האחרונות. אתנומוסיקולוגים תמיד היו מוקסמים מהצוענים, אך הציבור הגדול חבר למוסיקה שלהם במובנים טרנדיים רק לאחרונה. המגוון רחב: מוזיקה צוענית הונגרית, טורקית, פלמנקו, ג'אז צועני, מוזיקה רומנית. נוודות הצוענים הביאה למגוון רחב של מוסיקה
כמו הצוענים במהותם – למוסיקה צוענית אין זהות ברורה. צוענים הם עם נוודים שמוצאם המדויק אינו ידוע, אם כי ההשערה הרווחת היא שמקורם בצפון מערב הודו. בפי עצמם הם קרויים רומה (Roma, רום ביחיד). כיום שבטי הצוענים חיים בעולם כולו,
הג’יפסי קינגס של משפחת רייס משכפלים את עצמם כל כך יפה, שהם מצליחים למחזר את עצמם באותה נוסחה שהם מריצים 25 שנה, ועדיין להתלהב ולהלהיב. הקהל יודע בדיוק על מה הוא משלם. מה חשבתם לקבל – ראפ פלמקו צועני מודל
הצהרת הייעוד של בלה לקאטוס ופרויקט הנוער הצועני (Bela Lakatos & the Gypsy Youth Project) קיימת בשמם. חמישיית מוסיקאים צעירים מהונגריה יוצאים בסוף שנות ה -80 כדי להבטיח את הישרדותם של שירי העם הצוענים המסורתיים המושרים בשפה הרומנית (צוענית). בהונגריה הם
מוסיקה צוענית מתמקמת על המדפים הראשיים של חנויות המוסיקה. והנה גם התזמורת הזו מגטו הצוענים של בוקרשט מגיעה על שלל כנריה ואקורדיוניסטיה, כמו גם חטיבת נשפניה. החבורה מתבססת על משפחת הנגנים הצוענים של Taraf De Haidouks, חלקם נגנים שמתפרנסים מנגינה
"אדרלזי" הוא שיר עממי מסורתי של המיעוט הצועני בבלקן. השיר קיבל את שמו מפסטיבל האביב, בו חוגגים צוענים (בעיקר) בארצות הבלקן ובמקומות אחרים ברחבי העולם את חזרת האביב. אדרלזי הוא השם הצועני לחגיגות של ג'ורג 'הקדוש בבולגריה, מקדוניה וסרביה. Herdeljez,
המוסיקה של הצרפתי תיירי טיטי רובין היא תערובת של הסגנון השבטי-צועני מראג'אסטאן וצלילים קלאסיים מאירופה. גילו אותו בפסטיבל מוסיקת העולם Womad של 2006. מאז הוא אינו יורד מרשימות השידור המועדפות בז'אנר מוסיקת העולם. רובין גיטריסט, נגן כלי מיתר אתניים, משלב
ג'אז צועני, Gypsy jazz הוא סגנון המזוהה עם מי שנחשב ממציאו הגדול הגיטריסט ג'אנגו ריינהארדט Jean "Django" Reinhardt, יליד בלגיה (1910-1953). כיוון שמקורותיו של הסגנון בצרפת, יש מכנים אותו לעיתים בשם הצרפתי "jazz manouche" גם אצל דוברי האנגלית. ג'אנגו היה המוסיקאי
תפרידו בין קוסטוריצה, במאי הקולנוע ובין קוסטוריצה, המוסיקאי המוביל של No Smoking Orchestra. גם הוא מודה שאין לו יומרות פרט למוסיקת ריקודים. קוסטוריצה מכוון לבידור עממי, צועני. חלק מהריטואל: הקהל מוזמן לרקוד על הבמה. זה היה מתוכנן בתזמון מדויק, אם כי
הארקם – ג'יפסי גרובז הוא הרכב כלי נשיפה בלקני צועני מהכפר Vranjska Banja, שנמצא על הגבול בין סרביה לקוסובו. שם האלבום מתייחס למסע מתמשך למען הספקת מים סדירה לכפר. זה אינו אלבום מחאה וכעס, אלא מביא את מסורת השמחה של
רציתם לדעת מקורות ה"בלקן ביט בוקס"? בבקשה. אבל גם אנחנו התאהבנו במוסיקה בלקנית, במוסיקה צוענית עוד לפני ה"בלקן". הבלקנית-צוענית נכנסה בתנופה למאה ה-21 וגם כובשת את המועדונים ברמיקסים. האוסף המודרני הזה מסכם את החגיגה. דיסק ראשון מכיל 16 שירים של
הראש, הגוף ציוו לקום מהמחשב להצטרף למעגל השמחה הצועני של גורן ברגוביץ', רצוי על איזה בקבוק בירה. "ברגה", זה כינויו, עושה מהאלבום הזה מסיבה שלא שמעתי ממנו. לפעמים זה נשמע כמו חתונה יהודית, ומי שישמע יידיש באחד השירים – אוזניו
השעון של גוראן ברגוביץ' ממשיך לתקתק זמן צוענים מאז "שעת הצוענים", הוא היה כאן במאי השנה, כרגיל בחליפה לבנה, ועם התזמורת והזמרות הבולגריות, כדי להזכיר את מהות החגיגה הצוענית הזו. עכשיו הוא חוזר באלבום חדש, Champagne for Gypsies, בו אירח
לא ברור מי מחליט על הטרנד הבא, אבל מוסיקה צוענית היא כבר הרבה מעבר לטרנד, והיום אנחנו בשיאו של גל צועני-קוסמופוליטי, שלפני שהוא יישבר ויתפזר, כדאי לנצלו לכול מיני אוספים ייחודים. האוסף הזה מזכיר כי ניצני הגל החלו למעשה עם גוראן
יש עוד דברים כאלה. תסתכלו על התמונה. יצא מהמאה ה-19. בדף שקיבלתי מציינים – "נצר לשושלת מוסיקלית". אז אילן היוחסין כנראה מחייב גם חיצונית. ההרכב שלצידו – נראה חבר'ה שעוד רגע מחליפים לתת מקלעים ומגלים שהכל הסוואה. לקטוש. רובי לקטוש
עזבו אותם מביקורת. איך לכתוב ביקורת על מוסיקה צוענית שנשמעת הדבר הכי אותנטי? פותחים בטראנס ומסיימים בטראנס. טאראף המטרפים. קרקס המוסיקה בא בעירה. משהו חם עד לוהט. כבר תרגום השם של החבורה נותן את התמצית. קוראים להם "חבורת שודדים הגונים".
זו הטברנה של ההונגרים. הבלקן ביט בוקס עם גולש. "בש או דרום" בשפה הצוענית זה "שב על הכביש", והמשמעות היא "לך במסלול שלך". החבורה בת 10 איש (ילידת 1999, בודפשט) הולכת במסלול מאוד מרתק, לוקחת את המסורת אל תוך המאה
פיטר ורטהיימר: בכלי נשיפה, בוריס סבצ'וק: כינור ברק אולייר: קלידים, בס, אקוסטית, הקשה, תכנותים. באלדי אולייר הצועני? בטח, בטח. גם. אבל לא רק. לא צריכים להשתמש בקלישאה הותיקה שיש משהו משותף לנו ולצוענים. לבאלדי אולייר בטוח יש. כשמנגנים ככה גיטרה, זה
העולם המערבי ממשיך לנהות אחרי המוסיקה הצוענית. לא נעסוק כאן במוצא הצוענים, בהיסטוריה שלהם. מה שברור הוא שיש בה משהו שממשיך להצית את הדימיון וגם להלהיב. זה לא חדש: גם מוסיקאים קלאסיים כבארטוק נמשכו למוסיקה הצוענית. ומאידך מהכיוון של הקולנוע:
מה הקשר בין מוסיקה צוענית ויהודית? מי שנכח במופע של "לה זייה נואר", Les Yeux Noirs – הרכב שמובל ע"י שני אחים כנרים יהודים במראה כמו-צועני, אריק ואוליביה סלאביאק, קיבל תשובות. אז מה היה לנו? ממליגה וצ'ולנט ביחד, מוסיקה מזרח
בסגנון הפלמנקו, הג'יפסי קינגס מעולם לא הגיעו להערכה לה זכה נאמר פאקו דה לוציה. הם עסקו במיסחור הפלמנקו, פנו בעיקר למי שאוהב את הפרחים הצבעוניים של הסגנון, לא למי שמחפש שורשים. לעיתים אלה היו פרחים מפלסטיק. הג'יפסיז עשו פלמנקו חאפלה
תזמורת "חתונות ולוויות" של גורן ברגוביץ' עוררה תיאבון. אין לי מושג על הלהקה המקדונית הזו, סלונובסקי באל, אבל כששלוש טובות מנגנות בהרכב אחד, זה אומר משהו על מהות המוסיקה. תוסיפו לזה טאפאן (כלי הקשה), סקסופון, אקורדיון, חצוצרה. המוסיקה פשוטה עד
הלב הצועני הוליד אוסף: "מחול החרבות" של חאצ’אטוריאן מעצבן. הצ’ארדש של מונטי שחוק לעייפה. בטנגו מ"שעת הצוענים" לפי ברגוביץ’ שומעים ערגה נוסטלגית. יש קטעים כ"סירטאקי" מ"זורבה" שהפופולריות מאיימת לחסלם. "אוצ’י צ’ורניה" של בובי לקוס ואנסמבלו מזרים לקטע חיים חדשים, "לילות
אסמה רדזפובה שמה, זמרת מקדונית צועניה, מכנים אותה הדיווה של הבלקן, מלכת הצוענים. ילידת בסוטו אוריזרי, כפר ליד סקופיה, בו צילם אמיר קוסטריצה את סרטו הנודע "שעת הצוענים". ממלאת בקלות את האולימפיה בפריס. שגרירת התרבות הצוענית המקדונית שהופיעה כאן לפני
