שמישהו ינסה לקום ולסתור את הקביעה הבאה: בישראל רוקדים מה שנקרא "ריקודי עם" יותר אנשים מכל מקום אחר בעולם. ריקוד עם הוא אחד המוצרים המבוקשים-נצרכים ביותר בתרבות המקומית. ד"ר דן רונן, שכתב על הנושא בספרו "ריקודי העם בישראל", קבע כי
אביב גפן הוא דמות שנויה במחלוקת. הוא גידל דור שלם של “נערים כועסים”, פתח דלתות לרוק האלטרנטיבי, ונתן מקום לשיח רגשי ולא ממלכתי במוזיקה. הוא אחד היוצרים המשפיעים והבולטים במוזיקה הישראלית מזה למעלה משלושה עשורים. יצירתו עברה תמורות רבות הן
תוריד רגל מדוושת הקצב, תשיר את מה שאתה חש, קח את ה"שביר" של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר לחלקת האדמה שלך. אתם מוזמנים לתרגיל ביצירת גרסת כיסוי (קאבר) של השייקס. השיר הוא ביטוי לחולשה הנפשית של האדם הפגיע. יופיו של השיר הוא בפשטות
שירי מחאה מתחברים בשנים האחרונות לראפ. "פרצופה של המדינה" יכול היה להיכתב כראפ, אבל תיסלם לא הייתה מעולם ראפ. היא עשתה מהטקסט המצוין של ניצני פופ מעולה, שהצליח לשדר את המסר. מה רצה יאיר ניצני להגיד? בואו לא ניתמם. הפרצוף של המדינה הוא בבואה של
איך לתאר בשיר אחד את אהבתי למוסיקה של דודו טסה? קחו את "איזה יום", לטעמי משיריו היותר נפלאים. , מגיע ממקום עמוק. מסתלסל בטנור הזה שמחלחל ונכנס עמוק. שיר פשוט, לכאורה. הימים בחיינו – טובים, רעים, פעם אנחנו עפים, פעם
42 השנים שחלפו מאז הוקמה, לא גמלו אותי ממשינה. מי שבא לו לנטוש את הכתבה כבר בשלב הזה – אין בעיה. נטוש בעוד מועד. עכשיו, כשנשארנו, אני והמעריצים הותיקים גם הצעירים שכבר מכורים יכולים לדבר על השירים הגדולים של הלהקה,
בלילות שלה לא הייתה ישועה, הוא ניסה לפרוע חובות, רצה לגעת בה שוב, זה מה שהיה חשוב לו. גוף אל גוף. אבל בלילה שלה – הוא לא מצא דרך לחזור אליה. גורש מהשמיים שלה… טקסט של כאב? אבל כשאני שומע
שיר שמושר בסצנה של סרט או מופיע בטריילר יוצר תגובה רגשית מיידית. הוא "צובע" לא רק אותה אלא לעיתים את כולו הסרט בצבעים מוזיקליים שגורמים לצופה לזכור את התחושות – לעיתים אפילו יותר מהתמונה עצמה. מפיקי הקומדיה "צ'קאאוט" בחרו ב"בלדה
"מעבר להרים ולמדבר/ אומרות האגדות ישנו מקום/ שאיש ממנו חי עוד לא חזר/ והוא נקרא: הסלע האדום" קולו של אריק לביא מזוהה עם מיתוס הסלע האדום. לביא היה הטרובדור הכי אותנטי של השירים הישראלים של פעם, שנסונר ארצישראלי, .מספר-רומנטיקן שהעביר
"סוף עונת התפוזים עם ניצה/ דבש ניגר מריח הדרים/ ניצה מחלון חדרי הציצה/ את חושי הקיצה.. / ופתאום זרועות וצווארים" על הטקסט חתום מאיר אריאל. לחן: שלום חנוך ואריאל זילבר, השניים שהובילו הרכב, שהביא רוקנ'רול טרי, רענן, אנרגתי ולמלהיב לתרבות המקומית.
השיר בן האל מוות, הוא ביטוי לתחושות הגעגועים לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם שאיננה עוד. חיבור מחדש של יהודית רביץ לשיר שהלחינה למילים של יעקב גלעד, המזוהה עם הביצוע של נורית גלרון מ-1982. קרן פלס ומשה פרץ ביצעו אותו בדואט לקראת טקס יום
זה שלום חנוך שאחרי סערות הרוק. בלי הזיעה שניגרת בפארקים. הוא פותח בנימה מפויסת "אי שם קיימת אפשרות שלא הכל אבוד", בשיר "מביאה הכל". הוא שר ברוך חם. האלבום הזה מקביל למופע "מישהו הפסיק את הזרם". אני לא חושב ששלום
אליפלט" נוצר כעשר שנים לאחר מלחמת תש"ח, ומתוך מודעות חריפה לציוויי הגבורה של שירת תש"ח. למעשה – השיר היחיד שכתב נתן אלתרמן ללהקה צבאית (להקת גייסות השריון שבה שרתה בתו, תרצה אתר). השיר מוכר בביצועי להקת 'התרנגולים' משנת 1961, אריק איינשטיין שממשיך להתנגן. משך השנים הפך לחלק בלתי נפרד מהקלאסיקה הישראלית,
יהונתן גפן סיפר, כי כתב את "הנסיך הקטן" על חייל שלא התאים למערכת הצבאית ולשירות הקרבי בפרט. "את השיר "הנסיך הקטן" כתבתי על חייל כזה. אנחנו, החברים בפלוגה קראנו לו "ציפציף", ילד רזה בגובה מטר וחצי, הנשק והציוד התנדנדו עליו, הקסדה
מהשירים של יעקב גלעד את יהודה פוליקר הנוגעים בטראומת השואה בעקיפין באלבום "אפר ואבק" שיצא ב-1988. זהו שיר על פיסת אושר שבכול זאת מתגנב לליבו של העולה החדש בשנת 1950 שהגיע ליפו ומצא חדר וחצי עם חלון המשקיף לים התיכון.
ריטה היא כמעט תמיד “מעמד” – אמנית בעלת כריזמה, קול ענק, ויכולת לגעת. גם אם לא כל פרויקט שלה התקבל באותה מידה של התלהבות, ההערכה אליה כאחת הדמויות המרכזיות במוזיקה הישראלית נותרה יציבה. היא הצליחה לחרוג מהגדרות של זמרת בלבד
"קחי אותי לטייל" הוא אחד השירים המופתיים של דודו טסה, שאני מתוודע אליו מחדש בזכות ביצועים חדשים (קאברים). שיר מצוקה מהול בכאב ממוקד במשאלה של המבוגר הילד הנואש הזקוק להצלה נפשית. חשבתי שדי בביצוע של דודו טסה כדי להצטמרר (הקשיבו
יום השואה מחזיר לשיר הזה. "לכול איש יש שם" עפ"י נסיבות חייו, שכניו, נופיו, חטאיו, כמיהותיו, אהבתו, תקופות השנה. השיר מתייחס לריבוי המשמעויות של המילה שֵם. "לכל איש יש שם". שורה חוזרת זו, מעלה את שאלת המשמעויות הגלומות בשמו של אדם,
אל תחזיקו את הדמעות. בועז שרעבי עושה לי את זה בגרסה מרטיטה לשירו הקלאסי. השיר נכתב על ידי אהוד מנור כחלק מקמפיין להשבתו של הנווט הישראלי רון ארד (*) מן השבי. היו ימים שעוד קיוו שיחזור. רון ארד לא חזר. השיר הפך
בכאוס העכשווי, החזרה לשיר הזה נשמעת בין תמימות לאוטופיה. אבל כשאני מקשיב ללאה שבת, נכנסת עוד מילה – תקווה. אלה לא רק המילים . אלו הן הפשטות, האמת הטהורה והעוצמה הפנימית. אצל לאה זה בא נטו מהבטן. איך היא שרה
השיר מתוך "כמו צמח בר" של חוה אלברשטיין יצא בימים של טראומה, של כאב עמוק, בימים שאנשים נזקקו לקול חם ומנחם. לחווה אלברשטיין היה הקול הזה. ואלה לא היו ניחומים של ששון ושמחה. הטון, המנגינות, העיבודים העבירו עומק מבוכה, עצב,
"כל המילים שנעלמו/ תמצאי אותם בחלומות של אחרים"… לפעמים יוצאת פראזה פשוטה שאומרת הכל. עידן רייכל שמגיע אחרי "מעמקים" כתב שיר מהסוג שאומר כמעט הכל "על החיים" – "כולם בורחים, כולם חוזרים, רודפים אחרי השמש, שבויים במעגלים", ו"יוצא שאת תמיד שותקת/ אבל בפנים
אפוקליפסה לפי אביב גפן היא סוף האהבה. כשמפסיקים לחלום, לקוות. כששוכחים מהי אהבה. בשפה פשוטה, ישירה, טעונה רגשית, כתב גפן על תחושת ניכור, אובדן, פחד מהעתיד – נושאים שמלווים את יצירתו לאורך השנים. זהו השיר מתאר אפוקליפסה אישית או קולקטיבית,
את השיר שמעתי בדואט של עמיר בניון ומיכה שטרית באוסף הכפול "קול הנשמה" שערך איתמר חובב לזכרו של אביו, משה חובב, קריין הרדיו הנודע. אם יש שיר שמסביר את הקשר שבין הפופ הישראלי לפיוט היהודי ולתפילה בעידן הזה – זהו
מהי אהבה? אהוד מנור ניסה לפענח את הקושיה במילים פשוטות. אהבה היא פחד וכאב, אבל גם נכונות לוותר: ו"אולי נלמד לוותר עד/ לתת יותר/ עד שתיוותר רק אהבתנו". מילים פשוטות: ננקה הרעשים מסביבה עד שתישאר רק היא, נטו. המילים לא
אין בעיה לומר הרסו את השיר של רביץ. הקלסיקה מתבאסת. ראשים מדברים? לפי התוצאה – אני מבין את הראש של ליאור נרקיס ואני יכול להבין גם את הראש של נטע ברזילי. נרקיס הגיע לחפלת האצטדיון שלו. ברזילי הלכה על עוד
מי שיגיד שז'אק ברל ויוסי בנאי עולמות שונים, אינם דומים זה לזה – אגיד לו שהוא צודק. מי שיגיד שהאינטרפרטציה של יוסי בנאי ל"אהבה בת עשרים" פחות מרגשת מהגרסה המקורית של ברל – כאן יש מקום לעימות. שני ענקים –
מהי אהבה? אהוד מנור ניסה לפענח את הקושיה במילים פשוטות. אהבה היא פחד וכאב, אבל גם נכונות לוותר: ו"אולי נלמד לוותר עד/ לתת יותר/ עד שתיוותר רק אהבתנו". מילים פשוטות: ננקה הרעשים מסביבה עד שתישאר רק היא, נטו. המילים לא היו מקבלות את
חוזרים לשביל של אהוד בנאי עם "הפרויקט של תמרי" בשיתוף היוצר. השביל הזה מתחיל מכאן, כלומר – מהמקום בו אתה עומד – מתחיל שביל שמוליך אל דבר לא ברור, אל אותו דבר שאתה רוצה לעשות, אבל אתה לא יודע איך"…
אומרים שהזמן אכזר. במקרה של "עד הקצה" מועדון רידינג 3 נובמבר 2010, דווקא חייך אל דנה ברגר. הסקירה הזו על "עד הקצה" נכתבה בעשור לאלבום. אנחנו כבר 2025, ודנה תחזור לבארבי ביוני שוני ביוני לחגוג 25 שנה לאלבום. דנה כנראה
