זה שלישראלי יש יותר ממושג בבוסה ובסמבה, עדין אינו אומר שהוא מכיר את המוסיקה הברזילאית. בשביל רבים, מוסיקה ברזילאית היא "הנערה מאיפנמה", או הקרנבל במשמעות האקסטרווגנדית שלו. המוסיקה הברזילאית אינה רק בוסה. היא מסתעפת לסגנונות רבים שהתגבשו במהלך ההסטוריה של
"בלדה" מוגדרת כשיר סיפורי, ליריקה עצובה וגם סיפור או שיר עממי. כששומעים את אוסף 19 השירים, ההגדרה יכולה לקחת גם מזה וגם מזה. "שיר עצוב" – עובד ברוב המקרים. "שיר סיפורי", בלדות פופ הן סוגה מוזיקלית המשלבת מאפיינים של פופ
תלוי בני כמה אתם. יש שירים שמורחים מחדש: Surrender למשל. זה אחד מהחמישים. "איטס נאו אור נוור" ממשיך להמיס. אלביס היה רוקר, היה קאונטרי, היה גוספל, אלביס היה גם זמר בלדות מרגש, מה שנקרא "בלדיר" בדם. הרי אי אפשר לדבר על אלביס
מוזיקה כנוסטלגיה היא נושא מרתק. אני נמנה על המתרפקים על להיטים ישנים. יהיה נדוש לומר על מוזיקה שהיא מפעילה זיכרונות ורגשות מהעבר, שירים מלווים אותנו בכל שלבי החיים, מהילדות ועד לבגרות. הם קושרים אותנו לרגעים מיוחדים, לאנשים מסוימים, ולתקופות חיים
מיטב הנעימות של צרפת כפי שערך אבינועם קונייבסקי הם האבא והאמא, הסבתא והסבא של האיזי ליסנינג * (Easy Listening). למעשה, "קרב" על פסגת ההאזנה הקלה הנסבלת והבלתי נסבלת בין שני מוסיקאים, מעבדים, מנצחים ומנהלי תזמורות צרפתיים – פול מוריה (Paul
מדהים איך האינטואיציות שלי עבדו: לפני ימים אחדים שלפתי את "האוסף האיטלקי" הכפול שערך אילן בן שחר – הלהיטים הגדולים של איטליה ופסטיבלי סאן רמו משנות השישים והשבעים, שיצא בהד-ארצי ב-1999, והנה נוחת אוסף, ששוב מנצל את אהבת הישראלי ללהיטים
אוספי זמרות נועדו להמחיש את העוצמה של "הקול הנשי" בתעשיית המוזיקה. הם ממדגישים את התרומה הגדולה של זמרות להיסטוריה המוזיקלית. באוספים כאלה ניתן למצוא קשת רחבה של סגנונות מוזיקליים – מפופ, רוק ו-R&B ועד ג’אז, בלוז ומוזיקה אתנית. האוספים מציגים
זו הייתה מגמה בתעשיית המוסיקה המקומית: יוצרים אוספי עבר בעריכה רטרוספקטיבית. באוסף הזה נעימות בעלות זיקה לתוכניות טלוויזיה ורדיו. "החתול" של ג’ימי סמית שליוה את "בחצי היום". "הפאה" של לאלו שיפרין מלימודי האנגלית בחינוכית, "פילס סו גוד" של צ’אק מנג’יונה
קלווין האריס לוקח את המעריצים למסע אחורה בזמן עם אלבום אוסף חדש – "96 Months". האוסף כולל חלק מהלהיטים המוכרים ביותר שלו מתשע השנים האחרונות, כולל "One Kiss" מ-2018 עם דואה ליפה “This Is What You Came For”מ-2015. עם ריהאנה,
תחושות אישיות, שכולם מרגישים: יש דבר כזה – מוסיקה של נסיעה. לא לאט מדי. לא מהר מדי. מידטמפו. דאנס לא הכי מתאים לנסיעה בכבישי הדמים הארץ. שירים מסוימים לא רק מצטרפים, הם גם נותנים להרגיש כביש שרץ. אספלט שמתחלף. תלוי
יש כאן הרבה שירים, שממשיכים להפעים. "אהבה בת 20" של ז'ק ברל ששר יוסי בנאי ב-1972, "סיפור של אהבה" (מישל פוגן) שמבצעים דני ליטני והבזאר הגדול מתוך המופע "הבזאר הגדול" (1978), "בדידות" (סרז' לאמה) ששר ב"כוכב נולד" הראל סקעת, וכאן
זהו אוסף אקראי של להיטי שבעים שיצא בתשעים. היוזמה של רשת ג'. העורכים: רות כידן, מנחם גרנית וגלעד בן ש"ך. צילום העטיפה של עודד קליין מעוצב מג'קט ג'ינס עם סיכות של כוכבי האוסף. במקור – 3 תקליטי ויניל שיצאו ב-1988,
כן, זו חייבת להיות אהבה. פיל קולינס בחר לפתוח אוסף ה-25 ב"טירינג אנד ברייקינג", שיר אהבה חדש, אלמנט גוספלי, צליל חצוצרה נוגה, שירת אקפלה. בלדה חורפית מהסוג שמחלחלת במהירות אל חדרי הלב. קולינס מצוין בבלדות. הסיבה: הוא לא מזייף רגש.
המניפולציה (תחנת השלום משדרת מדיסק) נועדה לנוסטלגיקנים שאינם יכולים להיפרד מ"קול השלום" ז"ל. הנוסחה: האזינו לתחנה ההיא אי שם מלב הים, התחנה הפיראטית הראשונה בישראל, שהוקמה ב-1973 ע"י אייבי נתן, זו ששידרה מוסיקה נונסטופ 24 שעות באפ.אם סטריאו עם
התנאי שצריך להתקיים באוסף של שירי סינגר-סונגרייטר הוא שהזמר/זמרת הוא/היא גם יוצר השיר במשמעות הכוללת של מילים-לחן-ביצוע. קחו את אלטון ג'ון של I Need You To Turn To הנמצא באוסף הזה. אלטון הלחין וביצע, אבל את המילים כתב כותב המילים הותיק
האוסף הזה, שערך אמיר כהן בפונוקול בשנת 1989, היה האוסף הצרפתי הראשון שיצא כאן על דיסק, הוא מתכתב עם שירים שחגגו בשישים-שבעים-שמונים בתחנות הרדיו. השנסון (chanson Française) הוא הסגנון האופייני ביותר למוזיקה צרפתית (שאנסון פירושו "שיר" בצרפתית) והוא עדיין פופולארי
המונח "בלדת בלוז" מהתייחס לצורה ספציפית של מוזיקה פופולרית שאיחדה סגנונות אנגלו-אמריקאים ואפרו-אמריקאים מסוף המאה ה-19 ואילך. גרסאות מוקדמות שילבו אלמנטים של "native American ballad" המושפעת מאירופה עם צורות המוזיקה האפרו-אמריקאית. בלדות בלוז הן שירי עם נרטיביים. הסגנון כנראה התפתח
אני מכנה את האוספים האלה – החולשות הנוסטלגיות של הקולקטיב. ל"שירים בצרפתית" יש חולשה מיוחדת. לא סתם כתבתי "שירים בצרפתית" במרכאות, כי "שירים בצרפתית" היה מושג גם אצל מי שלא הבינו חצי מילה בצרפתית, ממש כמו "שירים באיטלקית", שגם להם
דיסק ב' של הקשר הצרפתי, שירים צרפתיים מתורגמים לעברית, נפתח בשירו של ז'ורז' ברסנס "לא אבקש את ידך" שתרגמה נעמי שמר. הביצוע של יוסי בנאי מהאלבום "אין אהבות שמחות" (1974) נשאר האולטימטיבי לשיר הזה. אין כמו בנאי להגיש הכי נכון
סדרת Now נכון לאפריל 2019 היא המסיבה הכי מדליקה והכי עדכנית בעיר. אנחנו בתקופת חגים. קונים מתנות לילדים ולילדות. המבוגרים יצטרפו בהתלהבות גם לאריאנה של 7 Rings. רגאטון, פופ, EDM, האוז. תדפדפו ברשימות השידור של תחנות הרדיו – תקבלו את מיטב
איטליה נמצאת חזק על מפת הנוסטלגיה המקומית. כול שיר נושא מזכרת. פעם, להזכיר לכול המתגעגעים, המושג "אירוויזיון" היה רחוק מאיתנו כמרחק בין הרדיו לטלוויזיה. בשביל העם היושב בציון היה רק פסטיבל אחד – פסטיבל סאן רמו האיטלקי. אנחנו מדברים על
אוסף הרוק האלטרנטיבי נקרא על שם Glory Box של פורטיסהד (בתמונה למעלה) מהאלבום Dummy משנת 1994. "קופסת תהילה" הוא כינוי אוסטרלי לרהיט שבו נשים מאחסנות בגדים ופריטים אחרים לקראת נישואין. השיר עוסק באישה מתוסכלת מאהבה שמוכנה לוותר על מערכת היחסים
הייתי מדבר חמש שעות על האוסף. שישה דיסקים ו-130 להיטים יפהפיים בסדרה שערך אילן בן שחר מ-8 סרטי "אסקימו לימון". לא כל השמות יגידו לכם משהו, אבל רוב המנגינות והקולות – ועוד איך. כששומעים הצלילים, נגמרת הטריוויה ואפשר להבין כמה
זה רדיו? תתכוננו לשאלה הזו, כשמישהו יקשיב למוסיקה הזו במכונית שלכם. אתם יכולים לענות איך שבא לכם. מדובר בתוכנית רדיו שערכו לדיסק כפול. תמהיל לכביש הראשי. תקשיבו לתערובת אקלקטית מאוד של שירים שאמורים לייצג "סוף שבוע רגוע" – אריק איינשטיין,
חיפשתם בנרות את "הליכה בחלום"? – יש בשורה אם כי חלקית, אותה הגברת, אבל עברה תספורת. גם המארז – לא באיכות המארז ההוא. תקציר הפרקים הקודמים: לפני שלושה עשורים יצא אוסף משולש של 75 נעימות מפורסמות שנשא השם "הליכה בחלום"
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. והפעם – פינה חמה. אוסף נעימות שיצא ב-1995, שרבות מהן נושאות מזכרת. התוכנית היא "הליכה בחלום" של רשת ג'. האוסף המשולש התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק מטעם חברת התקליטים
מהו שיר הסלואו המורח-מרטיט-רומנטי המרגש ביותר? מה שעשה לי Michelle של הביטלס בשישים, לא עשה לי כמעט שום שיר אחר. הרטטים ההם חוזרים במשבים נוסטלגיים ערים. הסלואו שזוגות רקדו בחתונה שלהם. הסלואו שעושה דג'ה-וויים. סלואו האהבה הגדול. סלואו המחץ. אבל
אוסף 22 הדואטים של שלמה ארצי נפתח ב"חוזרים הביתה" – עם אריק איינשטיין. השיר מסתיים בהמלצה להקשיב "לרוח וללב – יש צל חומק שם", משהו טוב שבא לידי ביטוי בהופעה ("להתראות בהופעה") כנקודת אחיזה בחיים. מה רוצים הגברים המשוחחים ביניהם
כל שיר שני יכול להיכנס תחת "שיר אהבה". מישהו הגדיר פעם שיר אהבה מהו? "מרש הדייגים" ששרים הדודאים הוא שיר אהבה? "בואי נעשה לנו חג" ששר יגאל בשן – שיר אהבה? האם "שיר אהבה" מתחייב להיות שיר המביע אהבה או
שנות ה-60 היו עדים לפרץ מוזיקלי שאין שני לו של יצירתיות מוזיקלית. אוסף השישים השני בסדרה נקרא ע"ש Nights in white satin, הלהיט הגדול של המודי בלוז, אחד הסלואיים הגדולים של כל הזמנים. Nights In White Satin יצא לראשונה בנובמבר
