מקום ראשון בבריטניה? רק משום שמדובר באלטון? רגע זה אלטון ג'ון? ככה לא שמענו אותו מעולם. נדמה שהאלבום הזה הגיע משומקום. מצד שני, אלטון האזין למה ש- Pnau עשו לאחד משיריו (Sad), התלהב ונתן לצמד גישה חופשית למאסטר טייפס של אלבומיו
מה אני צריך בדיוק לעשות עם האוסף הזה? workout אירובי? התעמלות מכשירים? ג'ודו למתחילים? כישראלי, אין לי ציפיות גדולות מעצמי. הבנתי ששרת הספורט נסעה ללונדון לקבל מדליה. אז זהו, שאין שום מדליה. בואו נזמין את לימור לבנת למסיבת The Workout
מישהו כבר אמר – ישראל על המפה בז'אנר הטראנס הפסיכודלי? אז, הגיע הזמן להגיד: "צבא הפטריות", השמיני של אינפקטד יאשר שם אותנו על המפה. גם מערכת הסאונד שלי נותנת תוקף. אחת הביקורות על האלבום אומרת: אינפקטד מאשרום לא מכרה את נשמת
שנתרגם? "פאק מי, אני מפורסם 2012" מה-השם-הזה? ווט דה פאק? רגע, הייתם פעם ב – Pacha באיביזה? אם הייתם (מי היחצן, אני רוצה להגיע) נבין יותר את הפאק של גואטה (או גטה) ורעייתו קטי. אגב, עשיתי את מה שאני עושה בהקשבה
"מוסמך להעמדת פנים" Master of My Make-Believe – נקרא האלבום. הגברת מאחורי היא סנטיגולד, פעם – סנטי וייט (Santi White). ב-2008 הוציאה אלבום של דאנס-פופ פרוגרסיבי שופע השפעות. מבקרי המוסיקה אהבו כבר אז. השוו אותה ל – M.I.A.. אבל M.I.A
איך מבטאים את השם של המפיק והדי.ג'יי השבדי הזה? "פרידז" ויש משתמשים גם בכינוי "פריידה". הכי מדויק: "פרידז מציג את פריידה" (Pryda) – לייבל, סגנון, ז'אנר. הכל. Eric Prydz הוא מכונה. מפעל ייצור למוסיקת דאנס מסחרית. מתחריו הגדולים הם יצרנים
את הסרט הזה לא ראיתי ולא אראה, לא מפני שקראתי ביקורות רעות, ויש כאלה. אבל אם יש לי רשימת סרטי חובה שעדיין לא ראיתי, זה סוג שנשאר בחוץ. זו, כמובן, אינה ביקורת על הסרט. המוסיקה שהגיעה אינה זקוקה לסרט. היא
חיפשתי מילים? אשר סוויסה, איפה המילים? נשבע ששמעתי טקסטים. שירי מיימון נותנת קולה ל – Falling, אורטגה נמצא ב – Circus Of Life, סול – ג'יי ב – Warrior, נתן גושן ב – How To Feel Alive, אם.סי ביג פיש
עינים מלוכסנות באקסטזה. המוסיקה לוכדת. מהפנטת. תנו לחושים ללכת במקומכם. אנחנו בפסטיבל Fujirock ביפן בשנה שעברה. הכפר הקטן של העולם. "פוג'ירוק" הוא משל. החוויה האודיו-ויזואלית של הכמיקל ברדרז מתפשטת בעולם כצונאמי. הסרט צולם ע"י 20 מצלמות שהוצבו על הבמה ובמקביל גם בלב
שלושים שנה אחרי שוינס קלארק פרש מדפש מוד Depeche Mode והקים את יאזו Yazoo ואת אירייז'ר Erasure, הוא חבר מחדש ובמפתיע לחברו הותיק להרכב מרטין גור כדי להקליט אלבום טכנו מובהק. תסריט? האפקטים מסמנים פה ושם אווירת סיפור בלהות בקטע
מה סך מכירות הסינגלים שלו? רק 16 מיליון? חשבנו יותר. אחרי ששמעתי מקבץ הפופ-ראפ של טאיו קרוז החדש, אני יכול להירגע. הוא יגיע להרבה יותר. הבחור מלונדון (עכשיו בלוס אנג'לס) מולטי טלנטד, רב כשרונות, מגיע עם תעודות משיתופי פעולה פוריים (Kesha,
אחרי שעבד עם סופרסטארים כמו מדונה, ריהאנה, בלאק אייד פיז, דיוויד גטה, הדי.ג'יי הצרפתי, מנסה להזכיר לנו שהוא אינו שוכח מנין בא. ובאמת, David Guetta הוא – פרט למפיק-על גם תקליטן-על שהגיע מהאנדרגראונד קלאבס. במקצוע הראשון והראשי שלו הוא פשוט
חגי איזנברג ואיתי סימון הם רנדוו של שניים, שנפגשו לראשונה בבית ספר רימון, מחברים בין מוסיקה מסורתית אנאלוגית ובין הסאונד הדיגיטלי המודרני, בשיתוף המפיק הנודע דייב בסקומבי (Dave Bascombe) כדי לייצר נארטיביים מוסיקליים, שחלקם ראויים להיות פסי קול. תרגמו הצלילים למילים
"ואני בורחת / בדיוק כפי שברחת אתה מההתחלה / אני מבטיחה כי תשלם / עבור כל חלק / שזרקת / כל פיסת לב" אני פחות מתעסק בבעיה של המאוכזבת הזו, ויותר מוטרד מכך שאני שומע פתיחה מושאלת-גנובה של הסטייליסטיקס, מהשיר
דה יאנג פרופשיונלס הם קוראים לעצמם. אני שומע מוסיקת פופ קלילה, בידורית, לעיתים מיוחדת. לעיתים מדליקה. זה עברי לידר? או: האם המוסיקה היא יותר ג'וני גולדשטיין, כי עברי לידר, שאני ואתם מכירים בדרך כלל, אינו נמצא כאן. (למרות שבפועל הוא
ברוך בואכם לעולם האלקטרוני של Nero. האלבום הזה הוא סיור לא מודרך, אבל מי צריך. תנו למניפולציות של הסאונד להדריך ולהוביל. הצמד הלונדוני שעוה רמיקס ל – Blinded by the Lights של הסטריטס, יוצא בעבודה על תקן יוצרים-מפיקים המגיעים מתחומי
דיוויד גטה, די.ג'יי צרפתי, הוא מלך הרחבות. הוא מלך ההפקות. הוא מלך האלקטרו דאנס הממוקסס בתעשייה גוועת. גטה הא היט מייקר. הוא די.ג'יי סופרסטאר. הוא house club hit-machine. הוא מגיע בקלות לרשימה שמתחילה בפלו רידה וממשיכה בניקי מינאז', טאיו קרוז,
בקי גריפין עולה מן האוב בעברית בקטע 22 נקרא פשוט מאוד: Why Don't We Just Fuck. בקי גריפין? זו בקי גריפין? איך היא הגיעה לפורנו הזה? וככה מסיימים מסיבה? בונוס?! אחרי 21 שירים לא היה משהו פחות Fuck? מסיבת הלהיטים
ריתם נ' בלוז 2011? רחבת הריקודים הלוהטות במיזוג מלא תסבול הכל. אני שומע ג'ניפר לופז ב – On The Floor, יש כאן ריתם בעיקר. מה עם הבלוז? יש כאן שמח בנוסחי מעגלי הריקוד הירופופיים והלמבדה. המילון מגדיר: Rhythm & Blues
השם תורכי (יוקסק = גבוה) אבל האיש צרפתי – Pierre Alexander Busson מהעיר ריימס, מפיק מוסיקה אלקטרונית, די ג'יי, מיומן ברמיקסים לשמות החמים (גאגא, גורילז, מיקה, קייזר צ'יפס) מנסה אלבום שני בקדמת הבמה אחרי Away From The Sea שיצא ב-2009. יש
הגרמנים יותר ממבינים ב-Dance. קסקדה, טריו דאנס פופ (נטלי הורלר, יאנו, מניאן) היא דאנס אקט במיטבו. שמעתי 11 שירים שכמעט כולם משיגים את המטרה – להיטים פוטנציאליים לרחבות, למכונית. לאן שתרצו. איוזניות על חוף הים. כולם מלודיים, ריתם א' בלוז
אם אתם לא על רחבה, או במסיבת גן-גג, אפשר גם להקשיב תוך כדי רחיצת משהו (כלים, רצפה) אל תתעמקו ב – Put That A$$ To Work. חבל על זמנכם. הילוך חמישי כבר בטרייק השלישי – Party Rock Anthem. אם שכן
קטע 8 נקרא Destroy. הקשיבו למטה. לא כל הקטעים של הרכב הדאנס הצפון אירלנדי The Japanese Popstars (ענקי אלקטרו שנמצאים בין השאר בהפקת הסאונד של Thron) משתווים ברמתם ליצירה האלמותית הזו. הדיסק – מעניין עד מרתק, כולל אורחים כמו מורגן קיבי
מה בוער לדפש מוד לרמקסס את המוסיקה שלה. סיבות אפשריות: הרמיקס מאוד טרנדי כבר כמה שנים. וגם: דפש מוד נחשבת לאחת מלהקות נושאות הדגל של תרבות עשיית הרמיקסים בשלושת העשורים האחרונים, ובמילים פשוטות – יש מקום להצדיק. המעמד מחייב. בל
On The Floor שפותח מראה כמה ג'ניפר לופז (תקרא לה J.Lo אומרים לי. הכי עדכני) היא נציגת פופ שנות האלפיים, מוסיקה של ביטים מופקים ע"י מפיקי צמרת חלקלקים. Redone הפיק, ויש בו כל מה שצריך סימפול של להיט ריקודים ישן
האלקטרוניקה משתלטת: בסוף 2010 הוציאו הצמד הצרפתי Daft Punk את פס הקול האלקטרו סימפוני המאוד "מודי" לסרט Tron: Legacy. מה עכשיו? TRON: Legacy Reconfigured, עיבודים של פס הקול בהפקות של אמנים כ – M83, Photek, Moby, Com Truise, Paul Oakenfold,
סגנונות מוסיקליים חוזרים כמעט כמו באופנה. מה נלבש הערב? אייטיז? יאללה. למה לא. Hurts מפתיעה ומביאה קהל גדול יחסית לרידינג בימים שבכל ערב יש כאן הרכב אחר מחו"ל. הקהל קיבל לפני הרכב חימום אלקטרוני משך חצי שעה + נערת סטריפטיז
צמד האינדי סינתפופ Hurt, שיגיע במאי לרדינג ת"א, נוסד ב – 2009 במנצ'סטר ע"י הזמר תיאו הוצ'קרפט ונגן הסינתיסייזר והגיטרה אדם אנדרסון. הצמד נחשב ללהקת איכות "שעושה אייטיז בשנות האלפיים" על תקן ממשיכי דרכם של להקות העל של שנות השמונים
המנות הראשונות באוספי דאנס בדרך כלל הכי טעימות. פותחים ב – Milk & Sugar מחוברים ל – Vaya Con Dios Hey Nah Nah Nah. מה זה? סימפול מאחד הקלאסיקות הגדולות של התשעים מתובל בצלילי גיטרת ג'אז צועני. אני נוטש הקלידים.
מה זה Afro-Viking? אל תשאלו. תרקדו, הגם שיש מי שיש לו תשובה. קוראים לו מוהומבי, לשעבר סנסציית הדאנס קלאב שענתה לשם Avalon. תערובת של אם שבדית ואב מקונגו. מוהומבי מוציא את הכפר הגלובלי למסיבת ריקודים משופעת צבעים אקזוטיים קלילים שמשיבה
