זוהי סדרת ההמשך לסטייט אופ טראנס 2007. ואן בורן, וזה לא יחדש לכל חובב טראנס, הוא אחד הדי ג'איים הבולטים-חשובים-גדולים-מבוקשים בתעשיית הדאנס, ויש שהכתירובו "דה בסט די ג'יי". המיקסים בכפול אינה רק שבלונה של מכונות. יש כאן מלודיות מסוימת, יש
הפתיע אותי הדיסק הזה. בסוף העשור הראשון למליניום – לדבר על דואו סינתיסייזרים אלקטרוני נשמע מה זה מיושן. אבל המוסיקה הזו, תקראו לה ניו-ווייב אלקטרוני (ויש מנמיכי פרופיל שמכנים אותם אלקטרו יורו-פופ) – אחרי יותר משני עשורי שנים, נשמעת מה-זה
נדב רביד, מפיק מוסיקלי (אלבום אוסף "קסטה", קטע באוסף האלקטרוני של FACT, הפיק קטעים באלבומים של קוואמי, הפקות בלייבלים בינלאומיים) אוהב לרמקסס, לשרבל. כלומר – לקחת שירים, להשכיב אותם על שולחן הניתוחים המוסיקלי, להשתדל להשאיר להם את הכבד, הלב וכליות,
אנחנו יכולים להיות אלופי העולם בטראנס. באמת: יוצאים מכאן ילדי פלא בתורת הסאונד האלקטרוני. יש עולם שלם של מושגים. "פרוגרסיב" "פול און" טראנס. עוד הרבה. רמיקס היא מילת קסם. יש חבר'ה שטסים להפעיל מכונות במועדונים בשוודיה ובאוסטרליה. יש חברת מוסיקה
בזמנו החמצתי את הסט של מי נחשב הגדול ביוצר בתחום הדי-ג'איות שנערך ב"האמן 17". קוראים לו פול ואן דייק, די.ג'יי, מפיק ורמיקסר גרמני, מחלוצי הטראנס המועדוני וה-Progressive Trance, כיום מבכירע המובילים של הז'אנר. ואן דייק היה בעליו של לייבל שהוציא לאור אלבומי
אף מילה בעברית למרות שמדובר בצמד מיטל את ניב, בורן אנד מייד אין איזראל. למה להרוס קמפיין שמיועד בעיקר לחו"ל. דפי יחסי הציבור מגדירים את מה ששמעתי "אלקטרו פופ". אני קורא לזה "אלקטרו דאנס". המתכון: שבלונות סאונד. קצב רפטטיבי. אחרי
מאיה סימנטוב פותחת את הפרויקט החדש של עופר ניסים ב-Why, קטע מדונסס שנפתח שקט ומטפס. מוסיקה מקורית של ניסים. הסאב וופר שלי שנועד בדרך כלל לדולבי דיגיטאל הום תיאטר מתעורר לחיים ומתחיל לנשוף. נחמד שהרצפה אצלי מתחילה לזוז. Happy People
"שדות באנגו" הפותח הוא אטיוד פאנקי די סתמי שלא ממש סחב אותי להמשך האלבום. No Reason For You עם אלרן דקל משפר את המצב. הרמוניה מצטרפת לקצב, ועדיין זה כגחמת הפקה, פחות יצירה. מהמיי ספייס אני דולה: כלבוייניק אופיר "קותימן"
הוט צ'יפ (מלונדון) מנפנפת באינטילגנציה שלה. יש שמאשימים אותה באינטליגנציית יתר. יש שמכנים אותה "קווירקי" כלומר "מוזרה". כמו ב – The Warning הקודם שלה מ-2006, השירים מתבססים על תערובת סגנונית מקרית, כביכול, שנעה מטכנו ואלקטרו פופ ועד הפאנקי והפסיכודלי – ויוצאת מיומרה
הראגה בום יכול להיות ריקוד עם לכל מדריכי ריקודי העם בארץ. אני בטוח שמישהו כבר רשם פטנט על צעדים. אישתאר הולכת על פיוז'ן דאנס בין לטינו היפ הופ פלמנקו ושפה ערבית. זה מגיע עם ובום בום וקצב ששום רחבת ריקודים
הדאנסיות היפה של סיל.. שכבות של צליל אלקטרוני על צלילים אקוסטיים על ביטים אלקטרוניים על מלודיות קליטות מבליחות. סיל עשה אלבום מדונסס לא סתמי. לא לשכוח הוא מגיע משדה הדאנס עם להיטים קטלניים כ – "קילר" ו"קרייזי", אבל בשביל להתחדש
במבו, לה בומבה, ממבו טקילה, אויו קומו ווה. שאקארון. מי אמורה. דרופ איט און מי. סלסה, צ'ה צ'ה צ'ה, רגהאטון דאנסהול. באין רחבת ריקודים – הסתפקתי בשיפוט מהכורסה: העורכים קראו "פצצת להיטים לטינית". זו אינה רק היסחפות לצורך פרומו לגיטימי.
"ג'אסטיס" זה הכינוי שנתנו צמד המפיקים די ג'איים הצרפתיים Gaspard Augé ו- Xavier de Rosnay. מפריז לפרויקט הדאנס-פופ הביזארי שלהם. הילה הדתית שמרחפת מעל הפרוייקט היא חלק מהדימוי היומרני שמנסים השניים לפזר, אבל אם לא ניסחף, אז יש כאן לא
אלבום שישי לכמיקל, הוקלט במהלך 2006 במרתף תת-קרקעי בדרום לונדון. הדיסק נפתח בדאנס סהרורי משהו – "אנחנו הלילה". השניים – אד סימונסנד וטום רולנד ממשיכים לפתח מוסיקת קצב אלקטרונית הזוייה-פסיכודלית בשיתוף פעולה עם מקצוענים אופנתיים כהקלקסונס, וילי מייסון, עלי לאב,
מיקסוסי דאנס הם בדרך כלל גרסאות טכנולוגיות עתירות צליל אלקטרוני וקצב מתוכנת לשירים מוכרים. אבל אם המטרה מקדשת האמצעים היא דאנס אז החוכמה היא לבחור את החומרים הנכונים. באוסף הזה שמתמקד באייטיז – זה קרה לא אחת ולא שתיים.
סתם שם – דה פריק שאו. כלומר – אולי פה ושם גיהוק ואנחה, אבל שני האיתיים – אברהם ודאנגור לא רק שאינם עושים שום פריק שאו, הם גם – לא מביאים את בשורת מהפכת הטראנס. פרוייקט אלקטרו פסיי טראנס יוצא מ"אולפנים
הקצב שמרביץ צמד הפרקשוניסטים הדני הוא דאנס ללא כחל ושרק, מקפיץ מרגע שלחצת על השלט, ממגנט מרגע שדרכת על רצפת הקלאב. הזוג הדני הכין שעורי בית. למד הכול מהטראנס, הקשיב לרוחות האתניות המנשבות ונכנס לאולפן עם הרבה אמביציה. מה שיצא גם
קטע מספר 3 Beautiful Agony – דאנס אלקטרוני מהיר ומצליף מחזיר אותנו מרצפת הריקודים של "תיאו ותיאה" (מס. 2) אל חדר המיטות, בקולה הנאנק של משתגלת. ז'אן מישל ז'אר, מחלוצי האלקטרו מיוסיק עושה גם פורונוגרפיה. זה אלבום האולפן ה-14 שלו
ההמשך ל-Just Be של 2004, והפעם טייסטו, אשף הדאנס ההולנדי מנסה באלאנס בין שירה נשית לאלמנטים של טראנס ואלקטרוניקה עם נגיעות פופ ורוק. בצד הווקאלי הוא ממשיך את שיתוף הפעולה עם BT, מפיק ששיתף איתו פעולה בעבר, בקטע אנרגתי כ-
זה האלבום השישי של הצמד הישראלי, שחורש יבשות ועושה מיליונים בהופעות מהטראנס האלקטרוני שבניגוד לכל התחזיות לא שבק חיים אחרי כ-10 שנים שהוא מטריף את ההמונים. האמת היא שהרבה לא השתנה ביחס שלי למוסיקת המכונות הזו שבמקרה של אינפקטד מכונה
Paris מתחיל בכמה מילים בצרפתית סקסית ממשיך בסאונד כינורות וקצב דאנס, שמזכיר את הצליל של פילדלפיה שנות השבעים וקול של זמר סול ששר ממעמקי הרגש. "גרוב ארמדה" – הם הצמד הבריטי טום פינדליי ואנדי קאטו, לא מתחייבת להמשיך ככה. אחרי
צמד הקולדקאט ממשיך לרענן את היצירה שלו. הם תמיד עם פניהם קדימה. איזו קומבינה יפה הם רקחו כאן מההיפ-הופ, פאנק, ג'אז, אלקטרונית. ג'ונתן מור ומאט בלאק הם אשפי הקולאג'ים המוסיקליים. בקטע הפותח "הכול תחת שליטה" הם מארחים את הזמר גון
דה ניו
אלבום ראשון לחצוצרן סט. ג'רמן, לודוביץ ' נאברה, המכונה כאן SOEL. אם אהבתם את סט. ג'רמן תאהבו גם את זה. מה זה? בארי ווייט סטייל סוונטיז במהדורת אלפיים וארבע? – גם זה, במיוחד קטע של כשבע דקות שנקרא "הנשמה המזמרת
סייברדוג, פרק רביעי, טראנס תוצרת הארץ – אף מילה בעברית, די ג'אים חסרי פנים מאחורי מכונות. מישהו ניסה לדמיין את זה כמסע של קפטין אופוריה המנווט ספינת חלל . "אופוריה" הוא כבר מותג עם 9 אלבומי אוסף לדאנספלור. נכללים כאן
אין סיכוי שתמצאו משהו בעברית על הצמד הישראלי Benny Risher ו-Shahar Fahima (רישר את פחימה?) לפי דפי הביוגרפיה באנגלית הם "מצפון יזראל", שנתיים עובדים ביחד. נפגשו לראשונה במסיבה שבה תיפקד שחר על תקן די.ג'יי. ביחד הם "בייסיק", פרודוקציית טראנס עדכנית
הפסיי-טראנס (Psy Trance) של אינפקטד מאשרום מנסה להתגוון ולהעניק אלמנטים קצת אחרים למפזזי קלאב דאנס מיוזעים ומסוקסקים. עמית דובדובני (דובדב) וארז אייזן רקחו (כתיבה+עיבודים+מיקסים) מקסי דיסק של כ-28 דקות שמשדר התרחשות (טירוף) וגם אווירה. אני מדבר על האלמנטים שמעבר לקצב
הבשורה יצאה מחיפה, מהצמד יונתן דגן ושי רביב. השניים הצליחו להרחיב את גבולות הטראנס למה שמכנים "פרוגרסיב ברייקס". אבל מעבר להגדרה כלשהי, נראה כי יש כאן היתוך אלקטרוני מעניין למי שנמאס מקצבי האלקטרוניקה הרפטטיביים המשעממים, שנועדו בעיקר ליצור קצבים טכניים לרצפת
הסגנונות הנגזרים מהקליפסו מתבררים כפוטנציאל להיטים אדיר. קווין לייטל מגיע אחרי שון פול במקצב ה-SOCA, ו-"טרן מי און" הוא באמת הלהיט שידליק כול רחבת ריקודים, ובהמשך גם "לאסט דרופ", "לעולם לא אגרום לך לבכות", "איי גאט איט", "מיי ליידי". להיטי
ההרכב הגרמני הזה נשמע הכי אופנתי בסצינת האלקטרוניקה. שילוב של מלודיה, אפקטים וקול רומנטי מסתורי ולחשושי של זמרת העונה לשם ואלרי. יש משהו מאוד מסוגנן במיקסים האלה, פופ אלקטרוני רך, צלילים של אווירה הזויה, טיפה מלנכולית, גיטרות חשמליות שאינן משתלטות,
