מוסיקה ג'אז

ג’ון מקלפלין בגיטרות וזקיר חוסיין בטבלה במבחר הקלטות ממסע ההופעות באירופה שהגיע גם לישראל במהלך 1999. איתם היו על הבמה שריבינאס במנדולינה וסלוונגנש בקנג’ירה, גאתאם ובמרדינגאם. הקטע הפותח "5 בבוקר, 6 אחה"צ" הוא 18 דקות של דיאלוג גאונים בחיבור של

קראל באווירת איזי ליסנינג באלבום שרובו בלדות רומנטיות וגם בוסה נובה בניצוחו של קלאוס אוגרמן ועם הסימפונית של לונדון. קראל נשמעת מיושנת משהו בעיבודיו התזמורתיים של קלאוס אוגרמן, אבל הביצועים שלה ל"לאב לטרס" "אולי תהיה שם", "הלילה שכינינו אותו יום",

קראל הפסנתרנית והזמרת, אחת מתגליות הג’אז הגדולות של השנים האחרונות, הלכה על אלבום שחלקו הגדול הוא שיתוף פעולה עם אלוויס קוסטלו (מילים, לחן לסירוגין) אל תצפו לאלבום סטנדרטים רגיל. זה אלבום יותר מורכב, בעיקר בטיפול שלה בשירים חדשים. הצטרפו אליה שני

לא בכול יום מזדמן לאמן ישראלי לעבוד עם צ’יק קוריאה על אלבום חדש. את אבישי כהן, הגדירו המבקרים בארה"ב  כג’אזיסט הישראלי המבטיח ביותר שהגיע לארה"ב. ה"דאון ביט", מגזין הג’אז הנודע, הכתירו  "כהבטחה הגדולה בג’אז העכשווי". הוא היה חבר ב"אוריג’ין", של קוריאה

הנה אלבום ג’אז שאפשר להמליץ עליו בלי להסתכן. גולסון, מלחין פורה של "סטנדרטים", נגן טנור סקסופון, שוכן כבר שנים בפנתיאון של הג’אז, התגייס להקליט את קטע הנושא לסרטו החדש של סטיבן שפילברג "טרמינאל 1", שהיווה פלטפורמה לאלבום חדש, משהו שיענג

לא קל להתחרות בביצועים קלאסיים לשירים מוכרים. קארין אליסון זמרת ג’אז, בעלת אלט ייחודי, לקחה אתגר לעשות קאברים לכול השירים היפים שהיא אוהבת, פופ או פולק. לא קל למשל להתחרות ב"בפעם הראשונה שראיתי את פניך" של רוברטה פלאק. הביצועי של

קטע מספר 3 "אחד הולך לשם לבד" דואט בין הסקסופון של יאן גרברק לויולה של קים קאשאקשיאן הוא מהמומנטים האלה שמחלחלים ומפעפעים ולא נוטשים אותך. דיסק באווירה אירו-ג’אז חורפית, גרברק בטנור ובסופרן סקסופון, גם בקלידים ובסמפלרים, קאשקאשיאן בויולה, מאנו קאצ’ה

חברת ECM האירופאית היא שפתחה את הדרך הראשית למת’יני לפני שעבר ל"גפן". את הסיפור הוא מספר בספרון המצורף לדיסק האוסף, שנפתח ומסתיים עם הרכב טריו – "ברייט סייז לייף" (1975) ו"לונלי וומן" (1983) בשניהם – מת’יני בגיטרה, בוב מוזס –

דיאנה קראל מקדישה את הדיסק לשלישיית נט קינג קול, זמר הבלדות בעל הקול המתוק-קטיפתי. קרול אינה מציגה טווחי קול מלהיבים, היא גם אינה עושה מאמץ כלשהו. כל מה שמייחד אותה זו גישה סווינגית רכה לחומר של קול ושיחזור התיזמורים המאוד

ג’אז קפה נשמע כמתכון למוסיקת רילקס, ולא היא. האוסף הוא סלט עם הרבה ירקות ופירות. זה גם לא בדיוק  SMOOTH  ג’אז, אלא תמהיל רס סגנוני קצבי.  אני לא מדבר על זמרים מוכרים כמו נינה סימון, סרג’ גינסבורג, קווינסי ג’ונס, סרג’יו

אתה נדהם מצליל הסקסופון על הפתיחה ETERNAL ALL. שמונה דקות של ג'אז שיש בו כמעט הכל. מרקוס הוא אחד הממשיכים המרתקים של דור הנפילים. הדיסק מזכיר את "מעגלים נפשיים" של רולאנד קירק. מה שעוד הופך את האלבום לחובה הם העיבודים.