גרייס סליק, סולנית ג'פרסון איירפליין, להקת הרוק הפסיכודלי, כתבה את השיר בהשראת "אליס בארץ הפלאות" מאת לואיס קרול, סיפור שהוריה קראו לה כילדה. השיר, שנכלל באלבום השני של הלהקה Surrealistic Pillow – בא להתריע נגד שימוש בסמים. סליק של אותם
רוני פיטרסון לא היה מקבל בחיים ערב כזה בהיכל התרבות. אני מתכוון ל"בחיים" תרתי משמע. פיטרסון היה סטאר רוק של סיגריה תקועה בגיטרה ובלוז. הרבה בלוז. ב"תפסתי ראש" לפני סיום ערב המחווה לזכרו, ששר שלום חנוך, שמעתי לפתע את קולו
לפני שמתחילים, תלחצו בשלט מס. 3 דיסק ראשון . השיר נקרא Dazed And Confused בלדת בלוז רוק מסעירה, העיבוד הזכיר קצת פינק פלויד. וזה לד זפלין אולטימטיבי. השירה של פלנט, הנגינה הסהרורית של הגיטרות. המעברים. שנחזור עוד פעם על מה
תשמעו וידוי רגשני מסכם חיים של אוזי אוסבורן. לא הייתי מוכן לתהילה, ואז פתאום כולם הכירו אותי… הרבה דמעות, הרבה חיוכים… אל תשכחו אותי כשהאורות ירדו. הייתי באד גאיי, אבל האמת הא שאינני רוצה למות כאדם רגיל"… תאמינו לאוסבורן שהוא
מדובר באלבום הכפול של הלהקה, House of Gold & Bones. החלק הראשון יצא בשנת 2012, שני סינגלים בולטים – “Tired” ו – "Taciturn” מצביעים על ההתקדמות של הלהקה. סטון סור היא להקת רוק אמריקאית שהוקמה ב Des Moines בשנת 1992.
סחרוף – ג'אז? תסכימו שאין עוד גבולות סגנוניים בפסטבלים, שהגבולות נחצים. תגידו שסחרוף הוא מוסיקאי אקלקטי, שחובר לכל ז'אנר. גם זה נכון. וגם: אין כמו סחרוף לעורר עניין ולהביא קהל, שאינו אמון על ג'אז. ממש נכון. כשמדובר על הרכב פסנתר,
פינק פלויד של אחרי רוג'ר ווטרס היתה ניסיון של דייב גילמור וניק מייסון לחדש את המותג והמוניטין. מה הניע אותם ואת ריק רייט, שנפטר מאז, להמשיך? עושר? אגו? ביטחון מופרז במותג? כל התשובות נכונות? The Later Years כקופסה (boxed set)
הקומוניקט שהגיע עם השיר מגדיר אותו כ"יצירה ישראלית בסטנדרטים בינלאומיים". עומר נצר לא רוצה להישמע ישראלי. הוא שואף להישאר בטווח המוסיקלי שבין בלוז דרומי לקאנטרי. Sweet Alice בקולו המחוספס נשמע לי יותר קלישאה של רוק קאנטרי. הבחירה בשם Alice אקראית,
אוונסנס (Evanescence) צבעו את The Chain של "פליטווד מק" (מתוך האלבום Rumors משנת 1977) בצבעים קודרים. סטיבי ניקס מפליטווד מק כתבה את המילים על לינדסי בקינגהאם, חברה ללהקה, על רקע התפרקות היחסים ביניהם. בקינגהאם וניקס חלקו שירה בשיר. אמי לי
וידויו של גל ניסמן : "בזמנים ההם שלא קיבלתי כלום/ למי שלא האמין שאני משהו/ על כל הספקות שהיו לי בראש/ והאדם שהכיל אותם/ מה שאי פעם עמד בדרכי היה בדיקת האמונה שלי בסיכון שלקחתי/ אני עשיתי משהו/ אבל אני רוצה לראות עוד/
Legacy of the beast tour? מורשת הופעות החיה. זה התרגום? נתקלתי בחיה של איירון מיידן לפני איזה 38 שנים. לקראת הגעת הלהקה לישראל אני שולף את The Number of the Beast שהכיל את השיר, ולפי הכתובים המספר הוא 666. בנצרות מייצג המספר 666
מינימל לנצח. חוזה לכל החיים עם הקהל המקומי. 39 שנה אחרי שבאה לאוויר העולם, מינימל קומפקט רושמת שיאי הצלחה חדשים. זו כבר פופולריות שמתגלגלת מדור לדור. במוסיקה שלה, מינימל קומפקט היא מהלהקות הפחות ישראליות, שיצאו מישראל לרעות בשדות הרוק. בתחילת השמונים למוסיקה
ריק אוקאסק מ- The Cars נפטר השנה. היה בן 75 במותו. אני נזכר באלבום הראשון של The Cars שנקרא אף הוא The Cars. בהאזנה מחודשת – "דה קארס" יצרה את אחד מאלבומי הרוק הטובים בכל הזמנים. אני מאזין ל – Just What
LP היא כוכבת רוק. אתה שומע את זה בקול, בקצב, בהפקה. השיר כתוב להפליא מוגש הכי סולפול ופאנקי. סינגל האחרון מהאלבום האחרון Heart To Mouth שיצא ב- 2018, היא מספרת את סיפורה – איך זה לראות את אהובה עם מישהי
יכול להיות שהתרגיל מצליח? תחיי בארה"ב ותגיחי לכאן מדי כמה חודשים. אילו היית ממשיכה בארץ – ספק אם הקהל היה מקבל אותך כפי שקיבל במועדון התאטרון ביפו בסוף השבוע אוקטובר 2019. מה שבטוח: לנינט יש גיבוי. אמריקה עדיין אינה מבטיחה לה
כשנשאל על ההשראה לאלבום אמר פוסט מאלון: "אחרי שעשיתי את המעבר מ- L.A ליוטה, אני חש שב- L.A ובהוליווד ישנה איזשהי אווירה מוזרה, לפיה יש שם הרבה ערפדים שרוצים רק למצוץ לך את החיים. אני רציתי להעיף את זה ממני.
נדלק עליה. תחילה היא מביעה עניין. בהמשך – הוא (העניין) מתפוגג. הבנאדם על טורים גבוהים. רגש גואה ואכזבה מתסכלת נושקים. הטקסט מעט מפושל. הפער בין היא "כנראה לא בעניין" – משפט של ספק, ובין אמירתה ההחלטית שהוא "רעל" בשבילה –
הוא לא הירבה לדבר. סמך מאוד על תמיכת בת זוגו, נילי פיטרסון, שהפיקה ויחצנה אותו והיתה לו לפה. היא שהודיעה בצער על דבר פטירתו ללא עת בגיל 62. פגשתי אותו בפעם האחרונה (ראו צילום) במסיבת העיתואים לקראת פסטיבל הפסנתר הקרוב
ההמתנה לאלבום החדש של Tool, הרכב האלטרנטיב מטאל מלוס אנג'לס נמשכה 13 שנה. אפשר לומר במידה רבה של נחישות: הממתינים לא יתאכזבו. ב- Fear Inoculum (פחד מחיסון), הם ממשיכים לטשטש את הגבולות בין אמנות, פסיכדליה, אלט מטאל ורוק פרוג בסקרנות ומיומנות
גם אם לא נדבר פוליטיקה, השיר של "כלבי פבלוב" הוא נביחה על מצב שכנראה קשה להיוושע ממנו. בשורה תחתונה: המסר הוא למי שמתחזה ל"איכפתי" שממש לא איכפת לו, למי שנמצא כל הזמן על "מצב אוטומטי", למי שלוחץ ידיים אבל עוצם עיניים
אחרי הערב באמפי שוני, אני שואל – איך זה שנקמת הטרקטור אינה מצליחה להביא 20 אלף לפארק? ישנה תשובה צפויה: רוק איכותי אלטרנטיבי שמתחבר עם ניכור, לא סוחף את ההמון. באמפי שוני, יום הולדת 30 ללהקה, היתה תחושה, שגם בלי עזרה מידיד
"Kill My Mind" הוא סינגל הפרומו השישי שיצא מאלבום הסולו הבכורה של לואי טומלינסון. להבדיל מסינגלים שיצאו בעבר באלבום, הרצועה כוללת שירה כסחנית פונקציונאלית למוסיקת הרוק בסגנון אינדי-פופ שנות ה -90 שמזכיר טריטוריו רוק נוסח הקילרס או Verve. השיר נוגע בפאן
סולד אאוט. חמישים אלף איש? מאין צצו? ראיתי ילדים בני עשר, שההורים מימנו להם כרטיס – רוקדים. הבנתי שארגון המורים רכש אלפים, הכל כמובן עם כוונות חינוכיות. האמת? המופע הזה שווה חמישים אלף איש. לא שגיליתי מחדש את הרד הוט צ’ילי פפרס. אפילו
הגדירו את ג'ו בונמסה טיטן בלוז-רוק. אחרי הערב בהיכל, המטפורה עדיין יותר מרלוונטית. עידן טיטני הגיטרה לא תם. אנחנו מדברים על המיינסטרים של גיטרת הבלוז-רוק. לא אינדי רוק. תראו את להקות הרוק הותיקות שעדיין מפוצצות איצטדיונים ואמפי תיאטרונים. מעט מאוד מוסיקת רוק
משב רוח קייצי מגיע מהאלבום השביעי של חבורת הרוק הבריטית הקרויה ע"ש קבוצת הכדורגל הדרום-אפריקאית קייזר צ'יפס. הוא מגיע אחרי Stay Together של 2016 בעל הצליל הפופ אלקטרוני, יחד עם הסינגל Record Collection שמזכיר משהו את Human League. החבורה החלה את דרכה בהשראת מוזיקת גל
אביב גדג' זקוק דחוף לקרן שמש. העולם מסביב מוביל לתהום, אנשים צבועים, שקרנים, חיים מצרותיהם של אחרים, גם האלהים איננו, הוא הפך לאחד האדם. מה שנותר זה אלהים שהם (האנשים) יצרו בצלמם. גדג' כתב על סביבה אנושית חסרת צלם אנוש,
'האם נדבר?' נפתח באפקטים רועשים (distorted) של גיטרה לפני שסם פנדר מתנפל על הטקסט שאומר שהם "הלכו רחוק מדי." הבחור טרם הוציא את אלבום הבכורה ( ‘Hypersonic Missiles’ – בחודש הבא) וכבר בפרס המבקרים בבריטניה – Critics Choice Award בטקס ה- Brit האחרון. השיר מתמקד
הבשורה: הכיסאות במשכן לאומנויות הבמה בת"א, הלא הוא בית האופרה – נשארו שלמים. הסיבה: חלק ממעריצי אורייה היפ חצו את השישים וחמש. לידי צרח איש שנראה כמו אחד שקיבל כמה שעות חופשה ממוסד לחולי נפש. איש כבן שישים צורח כמו מעריץ בן 17?
שיר שנישא ברוח מ-1969 והגיע לרדיו של זמננו. השיר השני באלבום "בחצרו של המלך קרימסון" (In the Court of the Crimson King) של להקת הרוק המתקדם הבריטית (British progressive rock) קינג קרימסון.קטע האווירה הוא ניגוד לקטע הפתיחה הקקפוני 21st Century Schizoid
"אנחנו חייבים להכיר זה את זה. זוהי כל מהות האנתרופולגיה". חברי מינימל קומפקט עושים את זה מדי כמה שנים, כשהאמרגן מצליח לאסוף את כוללם בתזמון נוח. המותג נדמה לי חזק מכל חלקיו, למרות שהחלקים חזקים מאוד כל אחד בפני עצמו.
