כשרובי שר Come Undone, ברור לך שקם היורש לפרדי מרקיורי. וכדי לקבל חיזוק לתחושה, נותן ויליאמס דוגמית ל375,000 איש שהגיעו לנברות’ מ-WE WILL ROCK YOU. משעתיים פלוס שהקונצרט הזה נמשך, נשארו אחרי העריכה 72 דקות מ"תנו לי לבדר אתכם", דרך
"עוזב את ניו-יורק" המלנכולי קובע טון לאורך הדיסק. שיר על בדידות שוחקת. "זה קל יותר לעזוב, מאשר להיעזב", שר מייקל סטיפ בעצב עמוק. ב"מייק איט אול או.קיי", הטונים הנוגים שלו אומרים: "האם זה דימיוני, או ששמעתי אותך אומר – אין
לא ידעתי שלשריל קרו יש 17 להיטים מקריירת הניינטיז שלה. "אול איי וונה דו" מוכר היטב. גם "כול יום הוא דרך מתפתלת". בטח גרסת הקאוור שלה ל"דה פירסט קאט איז דה דיפסט" של קט סטיבנס המוכר מרוד סטיוארט. ואני בטוח
אחרי ששמעתי, התעוררה הסקרנות. סאן פרנציסקו על המפה. זה הבלוז-פולק-רוק שמגיע באמת משם, כלומר מהרכב שמחזיר להרבה דברים טובים בז’אנר הזה במוסיקה האמריקנית הלבנה, אבל מביא גם משהו מאוד מקורי, מסוג שמזכיר להקות יצירתיות מהדרגה הראשונה. פיטר הייז, רוברט לבון
