A Bigger Bang

האבנים המתגלגלות

הליקון
0/5
האלבום ה-25 של "האבנים" מתחיל כמו שמתחיל אלבום  של "האבנים". ג’אגר, 65, צועק מחאה כאילו הוא בוודסטוק. הם עושים רוק נטול רסן, ג’אגר עדיין מנהל דיאלוג עם הגיטרה של קית’ ריצ’ארד. כן, משהו עוד עובד מאחורי הקמטים של זקני הרוק, והנה, אני חש שאני ואחרים מתעסקים יותר מדי עם הגיל שלהם. אז הנה אני מודה שזקנותם לא מביישת את נעוריהם. הבעיה היא אחרת: איך לצלוח 16 קטעים חדשים, שהם במקרה הטוב תעתיקים של הדברים הטובים המוכרים מ"הרולינג סטונס". "נוהג מהר מדי" נשמע כמו "ג’ק פלאש המקפץ". והם עדיין צמודים לבלוז הקלאסי ב-Back  Of My Hand .
מי שאוהב סטונס נאמר של "סטארט מי אפ" ו"בראון שוגר" בהחלט לא יתאכזב. מי שמצפה מהם ליותר מזה, יכול להמשיך לצפות. הרי אנחנו יודעים כמעט במדוייק מה נקבל מהם. גיטרות – יופי יופי. תופים – אחלה. וישנה בלדה אחת חזקה – "רחובות של אהבה" שגם היא מראה, שהסטונס לא איבדו דבר, ולמען ה אמת: מי יכול להתווכח עם עובדה אחת: הסטונס ילידת 1962 חיה וקיימת. זה כשלעצמו הופך את החדש של פנסיונרי הרוק ליחיד בסוגו, והופס, שוב אני מתעסק עם הגיל שלהם. לא בסדר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות