סינגלים חדשים

הוא היה בחור שמכור לשגרה, חי בלו"ז קבוע, פה ושם היו סטוצים, אבל הנה היא באה – חלום בשפתיה ודבש בליבה. רמי לב, (כותב המילים) לא היית הופך את זה למרות המקוריות. שפתים –חלום, לב – דבש? אני הייתי נשאר

הרמיקס לוקח את שלום חנוך של "תמוז" ו"סוף עונת התפוזים" לסערה מחודשת. גרסת רדיו, גרסת הופעה. חיבור לקלאסיקות אינו כרוך בדרך כלל בסיכונים. מה שיותר קלאסי – יותר משתלם. לחפש כאן אינטרפרטציה חדשה, או להתמכר לסאונד? האמת אין לך ברירה.

תראו מה שעושים משיר "מזרחי", מפקיעים אותו ממגרשו הים-תיכוני ומעבירים אותו למגרש הבלוז-גוספלי-סול. נו טוב, מה נדרוש מרותי נבון, היא בדיוק הזמרת לעשות את זה, לא שינתה סגנון מאז "אל תקרא לי שחור", מה אתם רוצים שהיא תהיה זמרת אוריינטאלית? אז

להגדיר את זה "ג'ואיש היפ הופ"? מבחינת המוצא זה אכן היפ הופ יהודי. לא איכפת לי לי לכנות את זה  גם היפ הופ ציוני. יותר מדי סכסוכים, יותר מדי גזענים, יותר מדי שונאים נדבקים ל-Israeli Shit, שר מור שגב. והוא ממשיך (הכל

טל פרידמן והקריות, רוק הבי מטאל, מחזירים את יונה פעמונה, לכבוד "פעם שומר תמיד שומר", המופע החגיגי המציין 95 שנה לשומר הצעיר. מה מחזירים. רוצחים את השיר בדם חם. מדובר בשיר רחוב שדרורה חבקין ז"ל שילבה אותו במופע שירי הרחוב

היא, רחמנא ליצן, אינה מבינה שיש בו אהבה סוערת ובוערת אליה. איך זה שהיא לא תופסת. "מה יהיה איתך אני כבר משתגע" דודו אהרון, מה זאת אומרת "לא מבינה"? אז אתה אוהב ורוצה אותה. אולי היא לא אוהבת ולא רוצה.

Missflag  עשו ל"עוף גוזל"הסבה לאנגלית. אריק איינשטיין שכתב מילים לא היה שר את זה באנגלית. אבל מיקי גבריאלוב פרש כנפיו והסכים להיכנס בקטע אחד בעברית – שירה + דיבור. השיר נעקר מישראליותו והפך לפופ סטייל הפולק רוק האמריקני שנות השישים-שבעים,

ליבו יוצא אליה, מוכן ומזומן איתה ליפול, ואם תסלח – יהיו לפרח מלבלב מצחוק ובכי. בסיפור האהבה הזה הוא "אביר" היא "נסיכה" , והוא "יציל אותה מן הבריחה" . ליבו ,מוכן איתה לעוף"… גם אם עצב "מחכה לו בקצה". קונים

בהיפ הופ הציוני 2008 נכתבים טקסטים לשירים בצמדים, שלישיות ורביעיות. ראשים מדברים בחאפלה. וקובי אוז איכשהו משתחל ומשפיע. התבשיל כאן מרוקאי-היפ הופ, תיכוני. התובנה: הרי ברור שלא נחיה לנצח. כל אחד והמכתוב שלו. ואם ככה – אז יאללה – תן לה

זה היה אמור להיות שיר דרמטי שיבטא נפש דואבת ששקועה בתוך חלום, שאף אחד בעולם אינו מבין אותה. שחיה בין בכי לבכי. שמתפשטת עייפה מול החלון שמשקיף "אל החלל החיצון" (רוזנר, למה להרוס)  ככה: דרמה לא נוצרת כאן למרות שהשיר

איזו בשורה: היא עדיין יפה! והיא עוד יותר יפה בשתיקתה, מה שכמעט הופך את היוצרות – תשתקי ותהיי יפה. חיו מנסה  כמה מניפולציות קלישאתיות – דמעות שמתערבבות באיפור, מחשבות שמבליטות את קמטיה (מעניין, לא?) צרות שנכנסו לחייה, והיא – לא

דרור בן יעקב מנסה לשאת את הטרגדיה של העולם הזה על כתפיו. גדול עליו ועל כישוריו. הוא מקשיב לדממה, הוא רואה את "כולם מסביב לאדמה" (ואללה, מנין הכוח האלהי הזה לראות את כולם על האדמה?) כולם שותקים, בעוד ברדיו לא

גילת אטיאס לא יודעת. מה לא יודעת? חשוב לכם לדעת? אוקיי: היא לא יודעת "לאן הדרכים מובילות?" אולי היא בתוך חלום, רוצה כיוון אחר. חושבת על הזמן שעבר. בלה בלה. די אין כוח לשמוע טקסטים כאלה. ואני אומר לגילת אטיאס: אם

צריכים שניים לטנגו, גם באהבה, ומתברר גם בשירה. רן אביב לא באמת התכוון שאנחנו נתפעל מהשורות "בלי אהבה מה שווה הכל".. "אין בשביל מה לקום בבוקר", שזה בסך הכל נכון, אבל לא על מה שנכון חייב להיכנס לשיר. חוץ מזה אני

בית היוצר של תמיר קליסקי, סניף של אתניקס, מפיק לזמרות צעירות שירי שמחות עממיים שנועדו לעשות את הבוכטות בסלולאר. קליסקי מיומן. מכיר את הז'אנר – דאנס אוריינטלי. יש מקצבים מוכרים שהוא סוחב איתו מאתניקס. שיר בובליל היא זמרת לא רעה, בעלת

ככה זה הולך: כישפת אותי את אבוללה/ על הצורה שלך אישה אני חולה'לה/איזו אישה על העייני אין בושה/ בונא'יופי כזה רק עור בירושה"/ואללה מת עליך אבל חי בהכחשה/ מה עשית ללב שלי זקוק לחבישה" המכשפה זוכה מפי קוטג' לעוד אי-אלו תיאורים

זיכרון שיש בו קימונו, תמציות פרחים מבשמות, מקלות קינמון ו"שדייה שנגעו בי כשעברה מעלי" גם עיניה שנזפו בו כשרצה אותה מ"שישי עד ראשון". מאיר גולדברג כתב על איזה סטוץ של לילה, שאפילו שמה (של הנחשקת האלמונית) לא נשאר ממנו, אלא

אני לא יכול להעניק את פרס המקוריות לשיר הזה. נהפוך הוא. כל הקלישאות התקבצו להן בשיר בשיר שבו מייחלת האוהבת לשובו של האוהב. יש בשיר תהום, שקיעה ודמעות. נעמה פנחסוב מתחילה נמוך ומנסה לטפס לשיאי הרגש במתיחת המנעד עד הקצה.

למה זמר מוכשר כמו דניאל בן חיים חייב לרקוד לצלילי החאפלה המתועשים האלה?  בבית החרושת שולפים את השבלונות. היצרנים באים לעבודה. החורף נגמר, בא לו "לזרוק הכל מעליו", בא אליה מהלב. רק שלא תברח לו, הילדה.  קיץ וים זה אהבה,

הפניה היא אליו, אל ה"יפה שלה" – כמה אור הוא הכניס לחייה, והרכות הזו בנגיעתו. מבחינתה – זה יתן לה הכל, אם כי תמיד אפשר יותר. ומרוב אהבתה – כמעט שכחה שהיא ציפור. למה "כמעט"? הייתי מוותר על ה"כמעט", רונית

הנה סיפור יחסים שעובר על כל זוג: היא יצאה בכעס ובבכי מהבית, טורקת את הדלת ובראשה המחשבות – איך הוא לא הבין כי בא לה הסעיף, שנשבר לה ה…. מצד שני, אולי גם עליו לא עוברים ימים קלים. ואולי גם

שירה ואקוסטית: חי אלעזרי. גיטרות: צחי פסטרנק, בס: נעם הרטמן. תופים: דני טל. קלידים: גלעד יערי. אלהים כבר לא קורא עיתון, למעשה הוא התעייף ולא נעים להציק לו, ספיידרמן עסוק בפרסומות לבניינים רבי קומות. הרבי מלובביץ' למרות השמועות – מעדיף

יפעת נץ מציעה ראפ אישי כזה, עם פיסות של מנגינות, הומור ציני וחיוכים. זה שיר על פערים בחיים. נכון שאתמול היה רע, אבל מבעד לתריס מציצה בה יונה, שזה לא רע. והנה גם מכונית של ברסלב מתקרבת, צריכים להיות שמחים, אחרי

גד אלבז הוא זמר נהדר. תנו לו טקסט בינוני או למטה מזה והוא יקח אותו למקומות שישכנו אותו בעולם של מעלה.לפי הטונים בשיר הוא מאמין במה שהוא שר. אני בהחלט מתייחס לשיר הזה – "עולם של ילדים", שיש בו רצף של

הזמרת לורן פאר שרה בפתיחת השיר על זיכרונות כגעגועים לאיזשהו אושר. "תשוט נפשי בנחל צר שקט אל מקום כה מאושר" שורה שמתחילה טוב ומסתיימת קצת פשטני. הדימיון מחזיר למיני מקומות שנותרו בזיכרון כצבעים. (שמיים כחולים) יש בזה צער מסוים, כי

היא כנראה באמת הכי יפה – כי כשהיא נכנסת לבר, המון מבטים ננעצים ואף מפנים לה מקום לעבור כדי לגשת אל בחור זקופה בשאלה – "מי הכי יפה עכשיו"? מזכירה לו שהיא אותה בחורה שהוא הכיר. ואז היא קמה, יוצרת

הנה עיבוד צנוע שמוביל יפה לשיר, מעטר אותו במינון הנכון – גיטרות, פסנתר וצ'לו (יפה, נדב ביטון), ומגיע קול שברירי – "אמרתי שתלך אבל הלב צעק אחרת", האמביוולנטיות שקיימת במיליון שירי אהבה, אבל חני דינור שרה את זה בטון שלה,

שלא תשחק בו, שתגיד לו בפנים בלי ניד ובלי עפעף – אם יש לו אותה או אין לו. כך בחר אודי הברי להתחיל את קריירת ההקלטות שלו. שיר שמחות טיפוסי (בואו נוותר על "חתונות") מצהלות, ענתוזים, אגן הים התיכון, עממי.

נוי אלוש הלא הוא רינו ריינס ("חובבי ציון" לשעבר, "רוצים בנות") עסוק במניפולציות דאנס. המילים אומרות משהו כמו – יש לה עיניים הכי יפות ושפתיים מדהימות… מחפש מצב לדלג על השלב, היא גרה פה ליד והלילה לא רוצה לישון לבד.

"זו אותה תחושה של פעם, כשאיבדתי את הטעם לאהוב אותך" האם כוונת המשוררת שזו כבר הפעם השנייה שזה קורה לה? והיא כבר לא "נוטה לסבול" שזה? כמעט סובלת. אומרת "שלום" ולא יודעת אם תחזור. מה זה ה"שלום" הזה?  עוזבת וכל