שירים חדשים

עבר עליה משהו לא טוב, עזבה אותו, השאירה את הלב מאחור, חוזר למיטה קרה, משכנע אותה שזה מסוכן להשאיר אותו לבד. האם כותבי השיר  לזוהר זכרוב (זוכה "בית ספר למוסיקה" 2020) הקצינו עד מצב שהאוהב מאיים לשים קץ לחייו? נדמה

רונה קינן שרה געגוע של אהבה. יש אמנם פצע פתוח, אבל היא מרגיעה את האהובה – "את לא לבד נגד הרוח". אין במוסיקה כמו בטון השירה שברון לב, אלא געגוע מהול בנתינה, חמלה ובתקווה מתוך ברירת מחדל – "את כל

מה נגמר? לפי ים הדמעות שליאור נרקיס שופך כאן, אין מצב שהוא לא יושב לה מתחת לחלון ושר לה שירי אהבה נואשים. אני תוהה: מה גרם לליאור נרקיס למהר להזמין שיר על משבר הנישואים שלו. מילא, אם הוא היה כותב

הרצון להישאר עצמך הוא ביטוי של שאיפה לשמור על הזהות האישית, האותנטיות והעקרונות שלך, גם כשיש לחצים חיצוניים לשנות או להתאים את עצמך לנסיבות או לתקנים חברתיים. הוא משקף מחויבות להיות נאמן לעצמך, לכבד את הייחודיות שלך, ולהימנע מהתפשרויות שגורמות

המילה “בבל” קשורה לשורש “בלל”, כלומר ערבוב או בלבול. סיפור מגדל בבל מסמל את תחילת הפירוד האנושי לשפות ולעמים שונים, ואת הבלבול שנוצר כתוצאה מכך. דודי לוי שר את האנדרלמוסיה התודעתית המשתלטת עלינו בשיר שמתיישב על מסלול דכדוך מעיק. חוסר

הוא יודע מה היא עברה, על אלה שדרכו לה על פצע פתוח, על כל הגברים שהיו לה, הוא גם יודע על מה היא חולמת – "יהלום בצבע תכלת חתונה, בית וילד", ומבקש שתפתח לו את הדלת. שיר שרב בו הנסתר

אורי ביטון מייחלת בתמימותה למצב אוטופי – שהכול יהיה פשוט יותר. החיים יכולים להיות פשוטים או מורכבים, תלוי בפרספקטיבה ובנסיבות. מצד אחד, יש רגעים שבהם החיים נראים פשוטים, כאשר אנו חווים אושר, שלווה, ומסתפקים במה שיש לנו. במצבים כאלה, אולי

הצער האישי, הצער הכללי שהותירו הנופלים בקרב הנשים השכולות. מירי מסיקה שרה את הכאב בגוף ראשון רבים ("אנחנו") כמו כדי לייצג את כל החברות  שעוברות התמודדות עם האובדן, גם בגוף שלישי יחיד ("הוא") כדי להקיף את הסיטואציה הטראומטית מזווית "המספר".

אז מה הבעיה של נאדה? למה חשוב להאזין לראפ הביאוס שלו? שנעביר לפסיכולוג לפני כתיבת הביקורת? הוא בא ספר לנו שאלכוהול משפיע על המוח שלו, ששתייה מופרזת מתכתבת  עם מצב הרוח  שלו שנוטה לדיכאון ולחרדה.  אפילו מאשים את אלוהים במצבו.

ישכנע אותה אושר כהן בדמעות ובקול נהי שלא הכל אבוד. בפופ הים תיכוני, שירי אהבה נכזבת הם חלק בלתי נפרד מהמוזיקה ומהתרבות המקומית, והם מבטאים את הכאב, התשוקה והעצב של אהבה שלא מומשה. אושר כהן הוא מהזמרים שמתפרנסים מהז'אנר הזה. 

אהבת אמת – מי יכול לה. כשאתה מאוהב – אפילו המוסיקה הכי קיטשית נשמעת אמת. טל אליה נותן לרגש להשתלט על המילים. מזמין את אלוהים לתת עדות, מדבר עם השמיים. לא משתמע מהשיא איזשהו משבר דרמטי בינו ובינה למרות שמעיד

הוא בטוח שזה יקרה או שהוא מייחל לאור בסוף המנהרה? האמירה “הכל יסתדר” מבטאת אופטימיות ואמונה שהמצב ישתפר או שהבעיות ייפתרו באופן טבעי עם הזמן. יש בה הרגעה ותקווה, במיוחד כאשר נאמרת במצבים של אי ודאות, קושי או מתח. היא

"לא יורדים רק עולים ככה זה במגדלים/ בחורות על הגג כל סופ"ש הופך לחג", קחו את המשפט הזה המסיים את השיר. רון טרויאן וליאן  כוזהינוף  מדנססים  שיר סטירי על הדור הצעיר החי במגדלים ומנהל חיים של פאר והוללות.  אופי הדור

הלידה המתקרבת מתערבבת עם קולות המלחמה. שירתן היפה של סמדר רונן ומורן מייזלס מבטאת גם את הציפיה לרך לכשיצא לאוויר העולם, גם את חוסר אונים, והחרדה שרעש המטוסים בדרכם ללבנון מעורר. ללדת ילדים בימי מלחמה הוא נושא מורכב וטעון מבחינה

אלון עדר שר דו"ח פסיכולוגי אישי על המאבק בין רע לטוב ועל הפרספקטיבה המצילה,  שבת הזוג נותנת לו. ההתמודדות עם המאבק בין רע לטוב מתרחשת על בסיס יומיומי, כאשר נתקלים בסיטואציות בהן יש לבחור בין שתי דרכים -: דרך מוסרית

קול הלחש הנוגה המחוספס וצליל האווירה החלומי. נרד איתם ועם עידן חביב לים, מהמקומות היותר שכיחים בשירי האהבה. חביב עולה על הגלוי שבסיטואציה,  אבל מסתיר את מה שקשור ל"משהו שנדלק שם" שמוביל אל ה"אושר". הקסם הנסתר שבתחושת האהבה משקף את

כוכבים ואור משמשים לעיתים קרובות כמטפורות בהקשרים רבים ושונים, בזכות הקונוטציות החיוביות והסמליות החזקה שהם נושאים. הצפי להם הוא המוטו של אביב בכר בשיר הזה, המוצף עצב, אבל גם העצב הזה מואר מוסיקלית באור מיוחד ואף זוכה לאיזושהי מטפורה מרככת

השיר המלודי הרך, הנוגה  והענוג הזה עוסק באמת הנפשית שמאחורי הניסיון להסתיר מציאות לא פשוטה. חן דנינו שר תהיה עצמית, מחפש תשובות ללבטים, חושף אמת אישית על רקע כביכול רגיעה של "קפה שחור בשעות הכי יפות", ו"הנוף הכי יפה שנמצא

צלילי הפסנתר מובילים את ארקדי דוכין לשיר נוגה עד עמקי הנשמה, שנוצר  מתרגום חופשי של שיר של הזמרת הרוסיה זמפירה. ארקדי השתמש בו כדי ליצור תוכן חדש המוקדש לתצפיתניות בעקבות האירועים הטראגיים של ה- 7 באוקטובר. למעשה נוצר כאן חיבור

מלים שנכתבו על על אב שמת יום אחד לפני חזרתו של בנו החטוף מהשבי (*) . חוה אלברשטיין שרה אותם כדו"ח מוסיקלי עגמומי, שכולו צער על "האיש שאינו מתראיין, רק נגמר מבפנים", "איש פשוט שעולמו חשך ביום בהיר". הלחן והליווי

עוד לפני שקראתי את דף המידע שצורף לשיר, עוד בטרם קישרתי לצילום העטיפה (אלונה איינשטיין) חשתי שאם אריק איינשטיין היה איתנו, הוא היה מקליט אותו. מה-זה תפור עליו. הטקסט, הלחן, ההרמוניה, אפילו השריקה. יענקל'ה רוטבליט מחבר המילים כותב: "לפעמים אני

אליעד פרץ כתב מכתב אהבה של תחינה ושכנוע. הוא דלוק עליה חבל"ז. פונה להגיון, לרגש.  הוא צריך עוד לעבוד  כדי שתהיה שלו לעד. הטקסט לא ממש התחנן להלחנה. הוא כתוב פשוט – שבלוני, אמור לשכנע את המכותבת.  הוא נלחם עליה

אתם יכולים להרשות לעצמכם לזלזל בציפיה לרגע אופטימי בתוך הכאוס שנוצר אחרי השבעה באוקטובר? יענקל'ה רוטבליט את דני בסן נאחזים בו, כלומר בטוב שעוד קיים. בואו נצא מנקודת הנחה, שהאופטימיות אינה באה להקטין את הקושי והכאב, אלא להדגיש את כוחות

האירוניה בביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נעוצה בכך שההבטחה התנכ"ית של שפע ורוגע עומדת  בניגוד למציאות הסוערת והמבאסת העוברת על יושבי הארץ הזו. שולי רנד שר אותה בקול מדוכדך מהיבט אישי ("איך ליבי נכמר עלי")  וכללי ("אנשים שותקים וקשים/ יושבים

אופק נחמן שרה מונולוג רווי סופרלטיבים נוצצים של מבואס ומתוסכל שדלוק עליה. היא ה"גבר" בשיר הזה. הוא מבקש הצלה, מחילה, מתוודה על חולשותיו בצירוף של מפח נפש, דכדוך ואכזבה. האם נחמן מצליחה "לתרגם" את נפשו? אין כאן דרמה, אלא מוסיקה

לפי מה שדווח, אבא דן תורן ז"ל הצליח לשמוע את השיר של בנו איתי לפני מותו, אם כי לא את הגרסה הסופית. מעניין מה חשב. איתי רשם בראפ זרם מחשבות. תרצו רצף הבלים מחורזים מטורללים,  מטפורות סתמיות (" תחתכי תתסביכים