שירים חדשים

המנגינה, הטון, העיבוד חוברים לשיר על ניכור ברמה נפשית קשה – "והזיעה קרה קרה – לחבק את מי שיש". הקליפ שהופק לשיר מתוך האלבום "מי שלא חולם כועס" מחזק את תחושת הזרות, חוסר השייכות, התלישות, הבידוד, והריחוק. השיר אינו נכנס לגורמי הטראומה.

השמיעו קול, מבקש יובל בנאי. בואו נחדש את המחאה – בשביל מי  שנשאר, למי שהוא זר, בשביל אלה שכבר מתים, לחברים שעוד מעט הולכים, התמימים המעטים. הנקודה היא שככל הנראה, לפי המצב, גם אם נשמיע קול, זה יהיה קול קורא

עם שם כזה – בת אל טהר, רף הציפיות עלה גבוה. הראש דמיין משהו ייחודי, אחר. והנה, זמרת שנורא רוצה להיות תעתיק של עדן בן זקן. כנראה שבת אל טהר אינה האחרונה בזמרות הז'אנר שרוצות להידמות לה.מה עושים? משרבטים לה

טקסטואלית, זהו אחד השירים היותר סתמיים שאביב גפן כתב. שיר עידוד למישהי, כשהמשפט "את לא לבד"  חוזר לַעֲיֵפָה. גם משפט כמו "העולם עוד ינגן את השיר שלך" נזרק לחלל האוויר ללא מיקוד ותכלית. "We Are the World", "אנחנו העולם" של מייקל ג'קסון

הוא התגעגע לקללות שלה מתחת לשמיכה (קללות מתחת לשמיכה?!). עכשיו הוא עומד ברחובות וצועק לה "מאמי מאמי". בלעדיה לא נושם. רק שתיתן לו עוד הזדמנות. למאור אדרי  לא הייתה איזו פגישה עם אושר כהן על הטקסט ההזוי לפני שנכנס להקליט?

גברים רבים בוכים בשירים על הגברות המאכזבות. מה בדיוק חיפש אצלה, שהפך כל אבן? ואם הפך "אבן" – איך עדין ליבו דואב? היא מתמחה בפרידות, חייבת "קורבן", לא יודעת מה היא רוצה מעצמה ("האמת שלך קצת שבורה") מה שלא מתחבר

היא אוהבת אותו. היא מבטיחה שלא תוציא אותו מחייה, ליבה שייך לו לעד, ובכל זאת היא חייבת לעזוב "כי לא נשאר לי כלום מעצמי" ו"אני צריכה חמצן אני קורסת". מה הבעיה שלה? יוצרים צעירים מתבכיינים על מר נפשם. דכְּאוֹנִים, מְאֻמְלָּלים,

מה כואב לאליעד שהוא מחפש את "סוף השבוע"? הפכתי והפכתי בשיר – ולא מצאתי. רואה גלים, ציפורים, משהו מרחף באוויר.  "קיוויתי שיבוא היום הזה אבל הוא לא נשאר". הם כאן טמונה רמיזה למהות ערגתו לסוף השבוע?  אבל המאזין נשאר באפלה.

דני רובס שר בגוף שני את מילותיה של המשוררת דורית רביניאן, שכתבה בהשראת "את תלכי בשדה" של לאה גולדברג. השיר הוא מבט רטרוספקטיבי על סיטואציה של מציאת בן זוג צעיר ויפה תואר, שמתרחשת בלילה אחד, אמצע תמוז במאה שעברה. מדובר

איך הופכים זרם תודעה לשיר קליל ומורכב גם יחד. גיל בר הדס, אירגן  את מחשבותיו על היחסים בינו ובינה בצורה לא ליניארית. מזווית המתבונן שלו – פונה אליה בשאלות של האוהב הקנאי, המודע לרומן שהיא מנהלת עם חבר. יכולנו לקבל

יאיר לוי מייפה במילים את כמיהות אהבתו. לא רוצה לרדוף אחרי "אושר ישן". הוא מבקש שתקבל אותו לרגע. "הלב מחכה". הוא יגיע אליה "שקט ברור ועדין". רק שתקבל אותו, והוא יהיה לה "מסתור" בין כל החומות.  לא כל התקשטות במילים

בני כמה הם, שהם מכירים את היויו שניתן במתנה לכל ילד שקנה נעליים ב"הפיל". גם "גלידה ויטמן" בהרברט סמואל שייכת לדוכן הזכרונות הרחוקים של המאה העשרים. בני המאה העשרים הופכים אט אט לרכבי אספנות, שמתפלשים בחלום נוסטלגי "בלי רעשים, כעסים

לא קורה לי הרבה שאני מחפש בדף לעיתונות את הסיפור מאחורי השיר. מי שמקשיב ברדיו בלי לדעת את הסיפור – תוהה ותועה. כמאזין לא מודע, אתה רק יכול לנחש דברים על אודות דניאל. גבע אלון צירף את הסיפור בטקסט נפרד.

הסינגל יוצא בעיבוד חדש כשיר הנושא של הסדרה "פאודה". כתבתי עליו בינואר 2015: "נעלה עם עידן עמדי על הכביש לנסיעת לילה. הוא מנסה למצוא מקלט. נתחיל בנסיעה נינוחה. כשנעבור ליד מסגד, יקרה משהו. נלחץ על הדוושה. המוסיקה מתעצמת. מה לעידן

אלתרמן טוב לכל עת, לכל מציאות אורבנית. תיאורי העיר שלו יכולים לומר פריז וגם תל אביב – נכון לעכשיו. העיר מהזווית שלו מלאת ניגודים וסתירות – עיר יפה ומזוהמת, מושכת ומפחידה, מפתה וטורפת רומנטית ומסוכנת, תאוות חיים ודקדנטית.  היא מצטיירת

חוזרים לשאלת הנצח – מהו אושר? "האם מותר למצוא גם אושר/ בגוונים של היום יום?" שואל אורי וייל. האם אם מציאת אושר היא עניין של מותר או אסור? מהו בדיוק היחס בין "שעמום" ל"אושר"? מה הם החלומות ש"התבדו"? מה ייחודו של

כשמדברים על החלפת תל-אביב בברלין, אתה יכול להיות ריאלי או ביקורתי אירוני או ציני. אוכולסית הישראלים הצעירים בברלין אינה מורכבת, סביר להניח, מהישראלים שזעקת מיליוני היהודים  הנרצחים מצלצלת באוזניהם או  כפי שאומר שירו של אריאל הורוביץ – "קול דמי אחיך מספרים לך".

קשקשו משהו לדניאל יפה. הבעיה של זמרות טובות כמוה, שהיא הופכת חומר ביד היוצר ללא בקרה אישית, לוקחת על עצמה טקסט אקראי מלא קלישאות נבובות על נושא אהבה. היא פונה לאהוב  במילים "תן לשמיים לכתוב עוד סיפור אהבה". אם זה

שרי חוזרת מכפור של שנים. מבחינתה – השמש זכרה לא ליפול, משפט שמוביל לנרטיב של השיר. שרי מנסה לומר משהו על פסיפס חיים במסע לאחור, על ילדה שהתעצמה, אושר שמתגנב. שרבטו בשבילה משהו על תהליך של צמיחה בטקסט שאינו חף

עדן בן זקן שרה מפיו של גבר – המציע לנערה הפרובינציאלית להירגע ממי שנשארה בדד ושבורת לב לאחר שאהובה עזב אותה – לצאת איתו לבלות בתל אביב ולשחרר מועקה.  שתסמוך עליו. הוא יעשה לה גוד טיים. מה אומרים על טקסט

האם ניתן לאפיין כתיבה לז'אנר המזרחי? דנה לפידות מסתמנת כמתמחה. היא חרזה שיר לשבורת לב מקוננת. אין כאן שומדבר מקורי שייחד את השירים על פני שירי כאב אחרים של אהובים ואהובות נכזבים, פרט אולי לשורה פיקנטית: "הבגדים שלי קנית/ שמורים

בואו נאשים את הלב. מקור הצרות. הוא "לא רוצה לתת לאהבה למות". מה עושים נגד הלב? אין מה לעשות. לוקח אותך בשבי. גם קרדיולוג-על לא יעזור, כשמדובר בלב הרוחני-רגשי הזה. עדי מדנס צירף אליו את גליה ירון כדי שתשתתף בצער