היכולת להלחין מנגינות אולטימטיביות היא מתת אל שלא רבים זוכים בה. שנזכיר את הביטלס? אני מקשיב לשיר אחד בחדש של קראודד האוז – Falling Down כדי להבין שגם רוחו של פול מקרטני מנשבת בין שירי האלבום החדש הצבועים בגוונים מלנכוליים רכים, שחלקם יצטרפו בקלות יתרה לקטלוג הקלאסיים של הלהקה.
אלבומה השישי של הלהקה האוסטרלית, מאז הוקמה ע"י ניל פין לפני 25 שנה. השני (אחרי Time On Earth) מאז אוחדה מחדש, לאחר התאבדותו של המתופף פול הסטר, אחד המייסדים ב – 2005. יתכן שלפין היו יומרות להגיע צליל הרפתקני יותר, אבל המוסיקה משדרת את מה שתמיד היה לחם חוקו  – מנגינות בנות אל מוות. פין הוא מכותבי הפופ הטובים של השנים האחרונות. השירים באלבום אינם משקרים החל מהשיר הפותח Saturday Sun – "זוהי שמש של שבת והמשחק לא נגמר/ ההמתנה הושלמה, זה הכול עלייך/ זועק את שמך על גבעה רחוקה הוא מתבונן מלמעלה, הכל עומד להשתנות …" זהו הסינגל מהאלבום, מושר בתחושתיות גבוהה.
הבלדה Isolation מצטיינת  בטון של געגועים, במנגינה נוגה ובקולות שירה במיטב מסורת הפופ ובסיום דיסטורשני מסעיר. Archers Arrows – בלדת פופ הרמונית להפליא דיוי בואית שכזו. ועוד מקסימים: "אמסטרדם" – על זיכרונות כיד הדימיון הטובה מסמטאותיה של עיר, ו – Either Side of the World הקצבי בעיבוד שמעניק לו אווירה קסומה שהזכיר לי להיט עבר – Love is in the Air. פופ מנוגן (שילוב צלילי גיטרות מעודנים ומחוספסים) ומבוצע יפהפה. כמה מורכבות קיימת בפשטות היפה. אני הולך לבלות עם מסע הקסם האמוציונאלי הזה לפחות כמה ימים.

Neil Finn – Vocal Guitar, Nik Seymour – Bass, Mark Hart – Keyboards/ Guitars, Matt Sherrod – Drums

1. Saturday Sun
2. Archer's Arrows
3. Amsterdam
4. Either Side of the World
5. Falling Down
6. Isolation
7. Twice If You're Lucky
8. Inside Out
9. Even If
10. Elephants