שני ענקים בכרטיס אחד. הם לא היו אפילו בני 30 כשהקליטו את הדואטים האלה. אחד כבר אגדה. השני – לקראת. הקלטות ממאי עד אוקטובר 1956. Oleo של סוני רולינס, In Your Own Sweet Way של דייב ברובק, Round About Midnight של טלוניוס מונק, Trane's Blues של קולטריין. Stablemates – של בני גולסון. Four של מיילס.

איך לתאר את הצליל ששניהם מפיקים – טאץ' הדדי של טלפתיה? – קניתי. זה לא רק רשימת הקטעים, שמפארת את ספר השירים האמריקני. זה ההרכב הזה. זה הצליל הייחודי. מיילס – חצוצרה. קולטריין – טנור סקסופון, פול צ'יימברס – בס, פילי ג'ו ג'ונס – תופים. הרכב אולטימטיבי. מנגינות, קצב, סווינג, אימפרוביזציה – לא רק וירטואוזיות, אלא הטון, הצבע. אין למה שאני שומע כאן אחים ורעים בג'אז. התאים לי לאפטר מידנייט. יש מוסיקה שאי אפשר להקשיב בשעות היום. זה בדיוק הדיסק הזה של דיוויס את קולטריין. מתאים לאיזה ג'ין אנד טוניק, וודקה מתקתקה עם קצת קרח.

מכל בחינה מוסיקלית, דיוויס וקולטריין נועדו זה לזה. מכל בחינה – הדיסק הזה נועד לכל מי שאוהב מוסיקה. אני מסתכן ואומר מוסיקה. לאו דווקא ג'אז.