Paper Parachute

נינט

אפריל 18, 2017

אפריל 2017

 4.5/5

נינט פותחת בזעקה: ליפול מבניין גבוה זה כמו לחיות את החיים שלך. הרצפה מחכה לראשך המתפוצץ. ראיתי כמה אנשים שאיבדו את דעתם.. אלה החיים, בכל שעה, בכל יום, לא תדע מתי תתנפץ על האדמה…
"מצנח נייר" נפתח כאפוקליפסה עכשיו. נינט שרה נמוך, מחוספס. הדרמה שמתחילה באפלוליות מאופקת הופכת בהמשך זעקה קורעת. הגיטרות החשמליות מצטרפות במלוא העוצמה לטירוף.
הסערה הרגשית נמשכת ב – Child – גם כאן נינט נוסקת לזעקה מוטרפת בשיר רוק מוחצן. חשה כמו ילד שאמו השאירה אותו כלוא. באופן אירוני האנרגיות הרוקיסטיות עוזרות לה להשתחרר.
מגמת ההחצנה המכסחת והסרקאסטית נמשכת ב – Superstar. גם כאן נינט חד כיוונית, מכוונת מטרה, צורת הביטוי בוטה. שרה בעוקצנות ובתקיפות. אתה חושב שאתה סופרסטאר. מהלך כמו מנצח, אבל אתה קטן. כשאתה לידי אפילו אינך זוכר את שמך. "אל תשאל אותי על היכל התהילה/ תתקרב כדי שאוכל להקל כל כאבך".
נינט נכון ל-2017. ניצבת עם שתי רגליים חזקות על במת הרוק. מיינסטרים – לא, תודה. יש משהו רוגש, כועס, בוטה מאוד מאחורי הפנים המחייכות שלה. סיבוב ההופעות עם סטיבן וילסון עזר לה להתייצב עוד יותר על במת הרוק היא רוק ללא פשרות הוא חלק ממנה. שרה מהקרביים, יש לה עוצמות להגיד את מה שהיא רוצה להגיד, והיא מתנה אהבים עם גיטרות חשמליות בביצועים שנשמעים מהודקים מאוד כמו בהופעה לייב. מישהו אמר – אלט-רוק? בסדר. הגדרות אינן מעלות ואינן מורידות. תקשיבו לצלילים, לקול האפל, להבעה התוקפנית, לעיבוד התומך. דברים שמגיעים מתוכה. הטון אינו משתנה גם כשהיא מורידה רגל מדוושת הקצב ב – Subservient, שיר ארוטי, שמתפתח לדרמה שסיומה ניואנס של מוסיקה מזרחית.
Elinor הוא משירי הרוק הטובים באלבום. שילוב אולטימטיבי של מנגינה, קצב וביצוע דרמטי. נשמע כמו וידוי אישי של נינט: "שמרי על ראשך/ אינך שייכת לכאן/ אראה לך הדרך לצאת/ עורך נתקשה כשניסית לחייך/ פקחי עינייך ועקבי אחרי הצליל/ אל תנסי לברוח/ צעדי כאילו לא השארת דבר מאחור". השיר נפתח במעין צפירה, לפני שהוא ממריא על מסלול רוק סהרורי והופך לסופה דרמטית. גם כאן נינט – חד כיוונית.
נינט אינה רק רוק ודציבלים. תקשובו ל"שקטים" שלה. מגיעה ב- Temporary Satisfaction וב – Vague. "תארו לכם מקום ללא חששות/ שביעות רצון זמנית/ שגוררת אותי אל העמק הגדול". שיר שנפתח לשם שינוי בצליל. קולה נשמע כאוב ומיוסר, רגעים בודדים של שיברון לאחר עוצמות השירה הבוטות. Vague ע ל יחסים במשבר — מתחיל אקוסטי שקט, נוגה, קודר ומופנם והופך דרמטי בהמשך בסיוע החשמליות, אבל עם ניואנס יפהפה של צליל כינור:
"אני מעדיפה שזה יישאר מעורפל/ זה נראה כאילו אנחנו לא מוכנים, מותק, חושבת בקול רם/ מקווה שאתה לא שם / אני מעדיפה שזה יישאר מְעוּרפָּל". שיר "שקט" טעון עוצמה של סערה גדולה. השקט שלפני.
תחושת האופל הקודר אופפת את Ocean, צליל אווירה שחובר לטון המיוסר בבלדה נפלאה, שבה נינט חושפת כאב שבעטייה של אהבה לא בטוחה: "אני ארד עד לתחתית/ אם תחכה לי שם/ אלך דרך קירות אש/ אם תחכה לי שם ואשרף/ ואם לא פשוט אבלה את חיי בחיוך שבור"
נינט ממשיכה את דרכה המוסיקלית בשירים עוצמתיים, שמפקיעים אותה לחלוטין מחלקת המאמי הלאומית. היא עברה דירה תרתי משמע, ובמקום שהיא נמצאת, היא שרה מתוך עצמה כמו מגלמת את התפקיד הכי אמיתי בסאגה של חייה.