אלכס טופל נסחף. האהבה שעליה הוא שר אינה פשוטה כל כך. נפשו מתאהבת. היא מטמטמת חושים. היא מציפה באור כחול. יש בה גם הגיון של הפכים, אבל עוצמתה אדירה. אצורה בתוכו לכדי הנגדה – "רציתי לצעוק לך את המילים השקטות"
מלנכולי על הגג משקיף על הבועה, ומבין שהוא חי בין חיים-מתים. השיר מנסה להתייחס אל אוכלוסייה שלמה כאל זומבים. בסופו של דבר, אחרי כל המלחמות והמהומות, חיים בה במעגל בלתי נפרץ מיום ליום, מתחתנים, עושים ילדים, לא ממש מייחלים לשינוי,
"יש מקום אליו אני הולך, שאף אחד לא מכיר אותי. לא עניין של התבודדות, אלא צורך, מקום בו אני מגלה ממה אני עשוי, ער כל הלילה, סופר כוכבים ונלחם בשינה" המנגינה תופסת משמיעה ראשונה ומובילה למילים. מט סימונס, סינגר סונגרייטר
גברים כבר אינם בוכים בלילה. אובדן אהבתם נחשף לאור יום בעשרות שירים שמתכתבים עם ז'אנר הפופ הישראלי הים-תיכוני. איכשהו, שירים רבים מתנקזים ליום החתונה. הפעם, בזווית של האוהב המתייסר, שאהובת ליבו מתחתנת ממש הלילה, והוא אינו מסוגל להכיל את הכאב.
Dream Reality – מציאות החלום? Reality – מצב אמתי. Dream – חלומי, דמיוני. אסף איילון מייחל להיות שם באהבתו. בין לבין. שהמציאות תמשיך את החלום, חלום אהבה שכולו טוב, הצצה לתוך הפנטזיה, שמתרחשת אי שם במדבר. מבטיח לה להיות כל
איך אומר הפתגם: A friend in need is a friend indeed. הדרה לוין ארדי שרה את זה הכי פשוט: ידידי, הפנית אלי את הגב, כשהייתי זקוקה לתמיכה. הפגיעה הייתה אנושה – התנפצות פיזית ורגשית. השאלה – "אבל למה עכשיו?" יכולה להישמע
לצחוק או לבכות? דניאל בניה מנסה גם וגם. הקונוטציה לליצן העצוב מגיעה לקראת סיום: "וכשצריך לקפוץ תחת החישוק הבוער/ אני מרגיש כמו לוליין בסרקסטי". מה קרה? הסיפור המוכר של יחסים שבינו-בינה בנסיגה. טרום התרסקות. דניאל בניה בחר לבדוק את הנושא
המחשבה הזו עברה לא פעם למי שעצר פעם מול נופים עוצרי נשימה. ההתבוננות מולידה מחשבה: מה אנחנו מול מופלאות/עוצמות הבריאה. נועם בנאי שר את התפעמותו בגוף שני – "אתה רואה" כאילו כדי לשתף עוד מישהו בחוויה. זו יכולה להיות גם
שלמה מזרחי, האיש, הגיטרה והאגדה, לא מוכן עוד לשתוק. השיר היה צריך לצאת אחרי התפטרותו של הממונה על ההגבלים העסקיים. הגז, שר שלמה מזרחי, שייך לכולנו, אבל עושים עלינו קומבינות. התוצאה – מחירים בעננים, ואי הצדק חוגג. מסר אי-הצדק לפי
מסכן דודו, חזר גמור מהעבודה, תכנן ללכת לישון מוקדם, אבל אז הגיע טלפון ששינה תכניות. הוא יגיע לשם. היא תהיה במסיבה. יבלו עד שש בבוקר על חוף הים (עברו מן הירקון לים?) אווירה שיגעון. הלילה, יש מצב, שלא יישן לבד.
זהר ופסי עושה שימוש ב"הכניסיני תחת כנפך" של ח.נ ביאליק ("הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת") לתיאור תחושת געגועיו למי שהייתה לו מקום מסתור, שאהבתה עטפה וחיממה אותו, שזיכרונה בוער בתוכו. הטקסט אינו קוהרנטי ואינו מתעלה לרמה לירית גבוהה, אבל
היא מי שיטריף אותה. המבחן: האם הוא יכול לנגן סקסופון. תשאלו את פלור איסט או פלור כפי שמכנים אותה מה כל כך מדליק אותה בסקסופון. לא בטוח שהטקסט הוא הסיפור כאן. הסיפור הוא בביצוע: פלור איסט נשמעת הקטר החדש בז'אנר הסול
"זה אני, עצמי ואני, מסלול סולו עד המוות", שרה הזמרת בקול מתכוון. גם העזר כנגד צריך פרטיות וספייס. הצטרפו להמנון האינדיבידואל. בסופו של דבר, אומר השיר, אתה לא יכול להישען – אלא על עצמך. אין כאן משמעויות מסובכות. תן למילים
היא תוהה – מה הוא יודע עליה? האם בכלל מכיר אותה? היא חשבה שתבכה, אבל לא בכתה. גם בעיניו לא ראתה דמעות. משהו מבחינתה לא ברור. תחושת הניכור מגיעה עד החלום. האם יצליח לזהות קולה כשהיא מדברת בחלומו? שירתה של
מילה אחת בערבית 'בנאדיק باناديك נותנת לנסרין קדרי לגטימציה להמשיך לנוע על קו המיינסטרים בין הערבית לעברית. בקול האמוציונאלי שלה, היא מנסה להעניק אמינות לטקסט התפור הזה, שבו שם הכותב דגש יותר על חריזה שבלונית מאשר שירה מקורית אותנטית. נסרין
ה"מנהגים הגרועים" שייכים לסופרגרופ The Last Shadow Puppets עם אלכס טרנר, סולן "ארקטיק מאנקיז", מיילס קיין, ג'יימס פורד (הפקה ותופים), אוון פאלט (עיבוד כלי מיתר) וזאק דוס (בס). זהו סינגל ראשון מתוך האלבום Everything You’ve Come To Expect, שיצא באפריל.
הצ'יינסמוקרס הם אנדרו טאגארט, Andrew Taggart , ואלקס פול Alex Pall, צמד הדי-גייז, מפיקים, יוצרים מניו-יורק, שרשמו הצלחה ב-2014 עם הלהיט "#Selfie".. לפני שנתיים הם הוציאו שיר מקורי מיוחד – “Erase” בשיתוף Priyanka. השניים בוחרים בקפידה קולות נשיים לשיריהם. השיר
היא התאפקה. עכשיו הגיעו מים עד נפש. תגיד את מה שיש לה להגיד נגדו. הוא הביא איתו ליחסים ביניהם את "האבן השוקעת", את "מפל המים", הוא לא אהב את המוסיקה, רק רצה לראות עצמו בתוכה, לחוש איך הוא משתקף בעיניה.
יכול להיות שאנחנו בפתחו של ז'אנר קיטורים שמח בתוך הבלגן המקומי. אין כמו עמרי גליקמן ו"התקווה 6" לחבר משהו אקטואלי על מצב ישראלי לא נורמלי. המיינסטרים של הרגאיי בעברית מסתפק באיזה "אריק" או "זוהר" או "מאיר" להרגעה. תברחו לצפון, תפיגו
נפתולי דרכי האהבה. הוא לא יבין מה בראש שלה. סיפור אהבה תמוה עם סוף לא ידוע. אילק סהלן ואורי אלמו מנסים לפצח אותה. האם האהבה תנצח או שיש משהו נוסף שצריך לתת לה. אלון אולארצ'יק מנסה לפתור את התסבוכת: היא
אנחנו נרקוד את השיר הזה, כי לקובי סאבלימנל שמעוני לא בא לבכות על המצב. הוא אמנם מדבר על מדינה של משוגעים, פשע, שחיתויות בצמרת וגם מזכיר באופן הכי נדוש מה כתוב בתנ"ך על רצח, גניבה וכיבוד ההורים, אבל בסופו שלדבר
יהונתן דורון שר על פגעי הגלובליזציה באוכלוסיית העולם הענייה. מאיר גולדברג הפליא לכתוב שיר ביקורתי על הפערים בין בעלי ההון לעניים. התיאור מתייחס לבעלי ההון שמצבם הכלכלי מאפשר להם ליהנות מכל טוב ומשפע בלתי נדלה מול העניים שמנסים לשרוד. יש
הקומוניקט שהגיע עם הסינגל, מציין שהשיר הקודם של נתנאל רודניצקי, "אותו הדבר", נכנס לפלייליסט של גלגל"צ. מה זה אומר? זה אומר שבפרובינציה שלנו – רשימת שירים של תחנה אחת היא האורים והתומים. אם גלגל"צ אישר – שיחקת אתה. אתה המצליחן
כמה באמת טורדת האמא שלו את מנוחת אהובתו? כל השיר הוא נאום שלה, מה עליו להגיד לה (לאמא) על מה שקורה ביניהם. בואו נצא מהנחה, שהאהובה גילתה שהיא הולכת לאיים על מקומה של אמא בחייו של הבחור. אלא מה? היא
היא מבקשת ממנו באיפוק נוגה-משתוקק להשאיר לה "חלל ריק". זה מקום שהיא תדע מה לעשות בו. זה ה"ספייס" שהיא מבקשת לעצמה, לשמור מקום לפרטיות שלה. זה הצורך שלה. היא מציעה לו להגביל את אהבתו, לא לחנוק אותה, לא לחצות את
הצמד אסף אברבוך את לירן פנצ'בסקי צופים אל כל מה שממתין בסוף הדרך. האושר נמצא אי שם במקום אחר, ואם אפשר להתפלסף – אז ילמדו שהזמן הוא אשליה. רק לא ליפול עכשיו. מה רע עכשיו? לא ברור. מה שיותר ברור
הוא מוכן לחכות לה, כשהכל יתחבר "לרגע של נחת עם שקט / בלי פחד / ביחד שוב". ההבעה של מישה סוחינין אומרת, שהוא משתוקק לרגע הזה בכל מה שקיים אצלו מתחת למיתרי הקול. לזכותו ייאמר, שהוא ניחן במיתרי קול. זמר-זמר. מחלק אנרגיות בצורה
הדיכאון מחלחל לפופ המקומי. נציגיו הולכים ומתרבים, כנראה בצדק. שפוך ביאוסך לשיר, שחרר תסכולים, חסוך את ספת הפסיכולוג. לקובי ויטמן רע. הוא נמצא בהמתנה לטוב, כי עכשיו לא טוב, כי אי אפשר לפרוח. לא מים, לא אדרנלין. משהו שיחזיר לו
Mi Nina se Fue ala Mar – הגרסה המקורית של פדריקו גרסיה לורקה ופאקו איבנז בספרדית תישאר עדיפה על כל התרגומים והקאברים. מצד שני: בלי דויד ברוזה ויהונתן גפן שתרגם לאלבום "האישה שאיתי" (1983), לא היינו מתוודעים לשיר הנפלא. התרגום המוסיקלי,
מה כבר מבקש אברהם טל בבוקרו של יום גשום בפרדס חנה? לא לתת לרע לפלוש לחלקה שלו, להשאיר את זוועות העולם בחוץ, לחיות את הטוב נכון לעכשיו, עוד רגע ליהנות מהבוקר, כי אין לנו מושג מה יביא העתיד לחיינו. לאהוב
