מה כבר אפשר לחדש בפורמט של פסנתר-בס-תופים? ההרכב הישראלי שנקרא SHALOSH מנסה להמציא איזה גלגל חדש. מבין שני קטעים ששמעתי – המיוחד יותר הוא Bond Villain, משהו כמו "הנבל של 007" . יש כאן מעין קו סינמטי-סיפורי שנפתח בנגינת בס
פוליטיקה וסקס? שם השיר עורר סקרנות. האם עומר אדם נוגע בקשר בין פוליטיקה וסקס? הו-הא. אבל אז התברר שצמד המילים משני לחלוטין בשיר, שעניינו העיקרי הוא אכזבתו של אוהב שבור ומתגעגע. עומר אדם מקונן בטון מתבכיין. מוכר וחביב. "פוליטיקה וסקס"?
מה מוצלח יותר – הגרוב של ההיפ הופ מחובר הרגאיי או הסיפור של הגנוב עליה, שמחפש דרך לממש בכל מחיר את אהבתו אפילו במחיר לבישת זהות חדשה כדי שתמנע ממנה לזהותו ? החריזה של אביחי נפתלי העלתה לעיתים חיוך. אהבתי
"לא יכול להאשים אותך, נסחפנו, לא יכול להמשיך בחלל ריק. עכשיו שמצאת כוכב חדש, זו יכולה להיות אהבה"… חשבונו של מאהב, שהאמין ששניהם היו לבבות מספיק צעירים להמשיך באהבתם. שהוא מצליח להשאיר אותה בחיקו. משהו השתבש בדרך. יחסים של תשוקה
מה שלומכם? עכשיו יותר טוב? מישהו שחיכיתם לו הרבה שנים דפק בדלת לנגב לכם את הדמעות. אשרי המאמינים. פתע אחרי כל הכעסים יש אור. מי המישהו? מה-חשוב. תוציאו בגדים לבנים. קבלו אותו. מהמקומות הנמוכים – אפשר רק לעלות. רועי ידיד
יש כאן שתי אטרקציות. 1. הלהיט של אלניס מוריסט במבטא ערבי. 2. הקליפ המופרע שמתלווה אליו. לזמרת המטורללת קוראים שפיטה, "הדיווה הערביה" לפי לשון הקומוניקט, והיא תעשה הכל כדי לכבוש את העולם עם קאברים מוטרפים. השאלה היא למה להתעלל ככה
טרנד: צמדי מפיקי דאנס-פופ מיישמים את תחום ההתמחות ליצירה. בעולם זהו גל גואה. אורן גילת ומור זרבל שצברו הרבה שעות אולפנים עם הרכבים בחו"ל הולכים על EP. השיר הוא סיפור יחסים, שתובנה בצידו. התענוג המסוים שהוא חש בלילה יתפוגג
שלומי סרנגה שרבט שיר על גברת. מרגע שרשם "גברת" הכל מתחרז לשם, בצליל דומה של בֶת, משחיל את החרוזים למחרוזת אינסטנט משעממת. גברת-ממהרת-עוברת-מדברת-חושבת-אוהבת. אם יש כאן איזשהו סיפור הוא משמש אמצעי בלבד לקצב השבלוני הזה, שמחזיר למועדוני המוסיקה היוונית מסחריים
חשבון נפש שיכול להתאים לכל "ישראלי מצוי" – חי כאילו חיים בסבבה, אבל חש חוסר סיפוק גדול. השיר משדר מצד אחד תזזיתיות – "רץ ברחובות", "חי בגדול", "כיסי מלאים מלא המרץ", "חי על הגבול במסלול המהיר", "שט ברחובות עם הזרם"
מישהו אמר "גלגול של להקת כוורת?" הייתי אומר: לפי השיר הזה שנורקל לקחו סיבוב יפה על כוורת. החבורה עושה את זה במקצועיות, קולות מהודקים, הפקה מוסיקלית מלוטשת, משהו מלהקת Steely Dan, של שנות השבעים במיזוג בין פופ ופאנק. השיר הוא
עצובה, עצובה ועצובה. עצובה בכל מצב, בכל מקום, בכל זמן. והפואנטה? הפכתי והפכתי בשיר ולא מצאתי. תהיתי מה אומר המשפט: "מפזרת את השיער מול הראי/ עצובה אבל לא מתחרטת". על מה אינה מתחרטת? על היותה עצובה? ואם עצובה – על
תנו לרגש לרוץ לפניכם, גם כאשר המילים נשמעות ניסיון סתמי לייצר שיר על יחסים. מהי בדיוק "מלחמה של בדידות מפויסת"? לא בטוח שכותב המילים ירד לסוף דעתו. אבל אבי אוחיון ניסה לייפות את שיר הרגש הזה גם בדימויים מנופחים המקצינים
חברים זה שמחה, וכשיש מפגש אחרי 11 שנה – על אחת כמה וכמה. ישראל ברייט ושות' ללהקת "השמחות" חוגגים. יש סיבה לחגיגה? – יש, הגם שהשיר הזה אינו נשמע כמאסטרפיס שממציא את ההרכב מחדש. סמי בדרה וישראל ברייט דאגו שזה
הבית הרביעי מפר את ההרמוניה של השיר. בשלושת הבתים הראשונים – מילה אחת/ תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים – למזעורם. האנטיתזה – בבית הרביעי, התרחשויות לא טבעיות שמעוררת תשומת לב
הצליל מוכר, אפילו האקצנט, סוג של בוב דילן, נגיעה בג'יי ג'יי קייל, לחלוטין לא מייד אין יזראל, למרות שאסף איילון סינגר-סונגרייטר מקומי אולי יזכה ביושר לתואר "דילן הישראלי" בעוד כמה שנים. לפי השיר הזה הוא על נתיב נכון, עושה שימוש
עוזי חיטמן ז"ל חרז פעם פזמון קליל על המצב, מן שיחת סלון בראש קליל אך לא מודאג על כל הבלאגן: פקקים, בנקים, תורים, מיסים. "בום פם", המוגדרת "להקת סרף רוק ים תיכוני", הוסיפה את נצ'י נצ' (רביד פלוטניק) כדי להישמע
האם היצירה מספיקה כדי לספק את הנפש? יהלי סובול מנסה להרהר ולערער. לא כל מה שאה רוצה יוצא לבסוף כפי שרצית. המילים לבד אינן יכולות להעיר אותך, לסנן את תמצית האמת. אתה שואף לחפור ולחפור מתחת לכל דבר כדי להגיע
מוקי עושה שימוש במושגים ערטילאיים של "אור", "נפש", "לב" כדי לנסות לגעת במצוקה כללית, מציאות של חברה שאינה מצליחה להתוות לעצמה דרכים טובות כדי "לפתוח את השמיים". הטקסט עובר מלשון רבים – "אנחנו" ללשון "אני ואתה" –"דבר איתי" . תערובת
להיאחז במי שנותן לו נשימה ואור גדול. גם כשיחליט לברוח "כמו תו לא מכוון" – מבקש שינגן לו – ויחזור. אהבה לילד "גדולה מים" טוענת את שיר לוי באמוציות הגדולות על המילים היפות במספר מידות. צלילי אווירה אלקטרוניים פותחים את
האם היא כבר אוהבת אותו או נותנת לו מתכון – איך יגרום לה להתאהב בו? (תהיה פשוט, תן מחמאות) לפי השיר של אופיר כהן – גם וגם. היא עדיין לפני ההתאהבות, או לפי שפתו המעודכנת של כהן – לפני שגרם
את מכונת הלהיטים של Clean Bandit מודל 2016 אפשר להציג בכל יריד מוסיקה המוכר את הצעקה האחרונה בפופ. זה סוג של שיר עליו אפשר להניח שלט: "סולד אאוט"! הם כתבו טקסט המוקדש לכל אם חד-הורית המתמודדת עם חיים מסובכים, שמבטיחה
מה יבוא בקרוב? – חידה. המילה "זה" בעצם אינה אומרת כלום. האם ה"זה" הוא טוב או רע, שעליה לברוח ממנו? אם התכוון לעידוד וצפייה לטוב – למה עליה לברוח, ואם ה"זה" כבר כאן – מה עליה לעשות עכשיו? ולמה מתכוון
מה שהם (אנשי התעשיה) חושבים. מה שאנחנו חושבים. "עשרים ואחד טייסים" חושבים אחרת. לא המסלול שרבים רואים בו הדרך הנכספת. "הם אומרים הישאר על המסלול שלך בוי/ אבל אנחנו הולכים לאן שאנחנו רוצים". הטקסט עוסק במה שרוב האלבום Blurryface מתמקד
אלדד ציטרין שר על נתק בתקשורת בינו ובינה. ההתנהגות שלה משתקת אותו, ההתבוננות בתנועותיה משבשת מחשבותיו, גורמת לאובדן הזהות העצמית שלו, מחרבת את בטחונו העצמי. אפילו אינו מסוגל לדבר. אלדד ציטרין שר את השיר בגוף שני כפונה אליה. תחושת הניכור
פזמון קל משקל על בחור שפספס את מי שהתאהב בה, שר לה בלילות ו"מתרסק על הספה", מצטער על מה שלא הצליח למר לה ומבטיח – "נוכל לגעת בשמיים". עם כל הקלישאות (איך אפשר אהבה בלי גשם), השיר משדר אמינות מסוימת.
רון כהן שר את וידוי ההתפקחות שלו, שיש בו ניסיון להרגיע, להתנחם במה שטוב. פתיחת העיניים מובילה לתובנות נוחות בתוך חיים שלא תמיד מאירים פנים/ מובילים למקומות נחשקים. אתה מכור לדברים טובים, אבל גם מודע לכך שאין ניסים ונפלאות. אפילו
מסוג השירים שקצב רגאיי מניע אותם בקלילות נחמדה, אבל אינו מעניק להם עומק. ארז לב, בן 36, נע על מסלול קליל כשהוא מספיד ימים נטולי טכנולוגיה, כשהתקשורת בין בני האדם לא הייתה כולה ב פייסבוק, וואצאפ ובג'מייל, כאשר הסמארטרטפונים לא
אבבה זועקת בקול בשמגיע מהבטן. היא שרה לאמה על אכזבה ותסכול מהמקום אליה הגיעה. כל הטוב שהיה התפוגג. היו עוד זמנים של תכניות, ניסיונות לחבר בין שברים. אבבה דסה מכניסה לשיר סיפור מעורפל על מישהו שהיא לא תסלח לו –
"ספרי לחבריך שאת הולכת הביתה, הם לא חייבים לדעת שאת הולכת איתי". מור מגידש, הלא הוא Mor, עולה על נתיב שמאיר דרכם של מוסיקאים מקומיים רבים – פופ בשפתו הטבעית. "אהבה" נשמעת יותר טוב כששרים משפט פשוט כ – I
השנים עושות את שלהן לקול, אבל דווקא הצרידות מעניקה לו רמת אמינות לא קטנה. למעשה, אושיק לוי היה תמיד זמר שלא חשדת בו, שפיו וליבו אינם שווים. טקסט: "מי שישכיל להשתנות עם הזמן" הוא שפה פרוזאית של הרצאה. לא שפה
