המוסיקה האפריקאית מרימה ראש בשנים האחרונות בעולם הגדול, במיוחד האפרוביט Afrobeat, צוברת תאוצה גלובלית גם בשיתופי הפעולה בין מוסיקאים אפריקנים ומערביים. ויזקיד Wizkid הניגרי חובר לדרייק בלהיט הקיץ One Dance. לא פחות מחמישה מוסיקאים אפריקנים חותמים על חוזים עם לייבלים
ממשיכים במסע הטעימות בפסטיבל ג'אז תל אביב חורף 2016, שכמו פסטיבלי ג'אז רבים בעולם נפתח כמניפת ז'אנרים צבעונית. באולם מס. 3 בסינמטק, ישב גיטריסט, אגדת ג'אז, שקוע בתוך עצמו, פנים לתוך הגיטרה ופרט במהלכים מסחררים, בטון cool ובמיומנות גבוהה. פאט
כשמארק אליהו מנגן בקמנצ'ה – הוא שר. לעיתים, הוא מוסיף גם קול של ממש כדי לומר – הצלילים האלה שיוצאים מהכלי האקזוטי – הם גם שירתי הווקאלית, על כל גווניה, יוצאת ממעמקי הנפש. שירת הקמנצ'ה של מארק אליהו הגיעה גם
אני מזהה עדנה מחודשת לטרנד השאנטי-פיוז'ן-מוסיקת-עולם-ג'אז. הדיסק הזה שוכב אצלי איזה שנה. בעומסים המוסיקליים המקומיים, אתה הופך בעל כורחך לוועדת יחיד שצריכה לקבל החלטות על סדר עדיפויות. לעיתים טוב מאוחר מאשר בכלל לא. אתה מציץ לטקסטים, ומניח אותם בצד. המסרים
גם האלבום השלישי בהפקה המוסיקלית של אלון אוחנה ובעיבודים שלו ושל יעל אופנבך ממשיך רעיון של הגשת שירי ילדים ותיקים ומוכרים בעיבודים אתניים, רובם מזרחיים, בשילוב כלי נגינה מאזור הים התיכון והעולם. אנחנו בפרק השלישי של הסדרה שהוביל בעבר המעבד
לא מבין אף מילה בפרסית, ואני צריך להסביר לעצמי איך השירים האלה, ששרה מורין נהדר, מהלכים עלי קסם. תן לרגש ללכת לפניך, אבל לפני שנסחפים, נפעיל גם את ההיגיון. מורין נהדר, המוסיקאית, הפייטנית, דאגה להרחיב את הגבולות המוסיקליים של השירים
סנגיט סגל הוא נתב מוסיקת העולם הישראלי הכי אטרקטיבי נכון לכתיבת שורות אלו. הוא חושב ומפיק מוסיקה בראש קוסמופוליטי. Vem Vem ("בואו בואו") הוא השיר החמישי שלו בסדרת Studio Sessios, וכמו קודמיו הוא נוצר כוידיאו קולאז' בהשתתפות עשרות מוסיקאים ואמנים.
יש משהו ענו ואצילי בחיבור של עמרי כהן ואת'ניק גרוב לשיר התימני העממי הזה. הפניה ל"אל מסתתג'יב", היושב במרומים, בבקשה – "ענה לקריאתי במהרה. ורפא את כל כאביי אתה הרחום הנעתר לבקשות". הפיוט המוסיקלי, מכיל תמצית מהמסורת האותנטית, ועם זאת מצליח
ברייטמן, זמרת קלאסית, רוכבת על טרנד הוורלד מיוסיק בדיסק כפול , שנשמע כמחזמר. הפתיחה האוריינטאל-תיכונית-אמביינט-דאנס אלקטרונית של HAREM (הרמון) מסמנת המגמה: עיבודי כלאיים אקזוטיים, סאונד אלקטרוני יותר אופנתי מאשר מובנה. השיר הוא חידוש לשיר הידוע "קנסו דו מאר" המוכר מדולצ’ה
אם עתיד האנושות היה נקבע לפי המהלכים של המוסיקאי ינון מועלם – היה שורר בעולם שלום קוסמי. Meeting Of Hearts אינו קלישאה. זהו אלבום של יוצר ישראלי המנסה ליצור כור היתוך בין שיריו של המשורר הטורקי יונוס אמרה (1240-1321), ובין
כשמאות אלפי ישראלים נוהרים להר מירון בל"ג בעומר, אני שולף את האלבום הזה – "קריאה מההר" משנת 2004. הצלילים של אייל סלע ואנסמבל דרמה מובילים אותי לשם, חלקת אלוהים מוסיקלית טהורה מול פולחן ההמונים. האלבום הוא מסע ייחודי שבו חוברים
הגם שלא דובר על ערב שלה, אלא של הקאמרית הקיבוצית – באתי בשביל יסמין לוי, ואני מודה לתזמורת בניצוחו של ירון גוטפריד, שאפשרו לי להקשיב שוב ליסמין, ומתנצל בפני נגן המנדולינה הנפלא אבי אביטל – שהיה גם הוא אורח בערב הזה, שאינני מתמקד בו, ויש סיבה (להתמקד).
למוסיקה כמו למוצרי צריכה יש לעיתים תזמון שיווקי עונתי. האפרוקאי הקצבי הזה יוצא ימים אחדים לפני המימונה, והוא ילך נהדר עם החפלות בסיום הפסח. תרבחו ותסעדו ותרקדו. השיר הגיע ללא מילים, אולי משום שמדובר בבליל שעטנזי של שפות שונות. אבל
יקיר ששון ואליסף בשארי ואנסמבל "רבע לאפריקה" מסתלבטים בצומת קוסמופוליטית. ראש קל, לב שמח, סלט טעמים מהמקאם, הבלקן, המזרחי ועד הפאנק וההיפ הופי. בימים של סכינים ויריות, אש האהבה שלהם מכוונת למקומות טובים. הלייבאק (המילים) יותר אמצעי. סוג של קוריוז
Tantz הוא הרכב כליזמר/בלקן ביטס/ ג'יפסי ג'אז מלידס, שכובש את בריטניה בדרך אל העולם הגדול. מי שראה אותם בהופעה מספר על מטען אנרגתי שמצליח להלהיב כל קהל, גם מי שאינו מכיר את הז'אנר. ההרכב צמח בלידס קולג' אופ מיוסיק מתוך
רוקיה טראורה Rokia Traoré, יוצרת-זמרת ממאלי באלבום חדש, השישי שלה, בהפקת ג'ון פאריש. המוסיקה היא תערובת אינטימית ומינימליסטית של הדיאלקט האפריקאי והשפעות הפופ-רוק המערבי. “Né So” משמעותו "בית" בשפה הבמברה המאלית. רוקיה עוסקת הרבה במושג ה"בית" בשיריה בהיותה בת לאב
האנק מרווין גיטרה מובילה, ברוס וולש – גיטרת קצב, ג'ט האריס – בס , טוני מיאהן – תופים. מקום ראשון במצעד הבריטי. הצלליות שמעו את "אפאש" בפעם הראשונה בעת סיבוב הופעות בבריטניה, כאשר כותב המנגינה, הזמר ג'רי לורדן, ניגן אותה
דיסק 1: איך הייתה מוסיקת הפופ נשמעת ללא שירי אהבה? היא לא הייתה. אהבה מהי? התשובה במהות חסרונה. ז'אק ברל כתב "אם תלכי ביום קיץ/ אז את עלולה לקחת איתך את השמש". בצרפתית זה נשמע אחרת. באנגלית – של טרי
הנעימה שימשה סרט גרמני באותו שם, והייתה ללהיט בגרמניה וביפן עוד בטרם כבשה את ראש המצעד האמריקני ב-1961. ברט קמפרט נולד בהמבורג ב-1923 ונפטר ב-1980, כשהוא בן 56. הוא ייזכר בתולדות המוסיקה כמי ששכר את שרותיהם של הביטלס ללוות את הזמר
"ג'ונון" – "מאניה" או "טרוף של אהבה", הוא רוח פרצים מדברית שמחברת בין קולות שרים, כלים הודיים עממיים מסורתיים, צליל נשיפה מערבי. השירים מושרים באורדו, אחת מן הלשונות הפקיסטניות המשמשת את המוסלמים, עברית ובהינדית, הלשון העיקרית בצפון הודו. התמהיל כולל
מספרים שבשוך תרועת הקרנבלים, ברזיל עוברת להילוך מוסיקלי נמוך יותר. יותר סמבה פיוטית, סמבה שקטה, סמבה מעודנת. לא שאין קצב בתריסר השירים, אבל העיבודים והביצועים הם יותר על אש קטנה. על העטיפה מכנים את התמהיל – "הצלילים המעודנים-אלגנטיים של הסמבה, הבוסה
במאי 2014 הגשמתי חלום: הייתי בהופעה של מריזה, זמרת הפאדו הפורטוגזית בפסטיבל מדיטרנה באשדוד. כתבתי אז: גם למי שאין מושג מהו פאדו (הבלוז של פורטוגל), חייב לשמוע פעם אחת בחיים את מריזה. הסופרלטיב למריזה הוא משמעותי ביותר, כי מולה ניצבת
כבר 6 שנים חלפו מאז שהסתלקה. נדמה לי שלא החמצתי הופעה שלה, גם האחרונה טרם מותה בהיכל התרבות בת"א. עולם המוסיקה בלי מרסדס סוסה הוא אינו מה שהיה. כששומעים את סוסה, קשה לדמיין שהאישה הזו, הפאצ'ה מאמא של תרבות האינקה
פגשנו את המפיק הצרפתי Ludovic Navarre, האיש מאחורי St Germain, בשנת 2000 באלבום Tourist, תערובת מטורפת של דאנס וג'אז. כל קשר בין האלבום החדש לאלבום ההואה יותר ממקרי בהחלט. Real Blues, הסינגל הראשון שיצא מהאלבום נבנה על דגימה קול של
מאז ששמעתי לראשונה את קונצ'ה בויקה, הזמרת הספרדייה, שמוצאה – גינאה המשוונית, אני ממתין לכל אלבום חדש שלה. Vivir Sin Miedo יוצא שנתיים אחרי La Noche Mas Larga, שזכה בגראמי הלטיני לשנת 2013. למי שלא מכיר אותה גם מהופעותיה בישראל,
את אדם בן עזרא אני מגלה כל פעם מחדש. כמו אבישי כהן, בן עזרא הוא קונטרבסיסט ורב נגן יצירתי, סקרן בלתי נלאה, יוצר אקלקטי שמתפרש על קשת מרהיבה של סגנונות, מחבר ישן וחדש, מעמיד את הקונטרבס ככלי מוביל, גם מתיישב
כנסו לווייב. עזבו את הטקסט הרזה הזה, ואולי משום שהוא כל כך כחוש, אפשר להיכנס לווייב של "רבע לאפריקה", Quarter To Africa, הממוקם מן הסתם במשבצת מוסיקה העולם תחת דגל ישראל. יקיר ששון ואֶלְיָסָף בָּשארי עולים על הגל של ימן
אני גרוע בדירוגים. בחירת "הטוב ביותר" לעולם אינה מדויקת. הרי יש טוב יותר מהטוב ביותר. אבל זה טבענו: כולם אוהבים לדרג. יש מיליון תחרויות, פרסים, פסטיבלים. לעולם לא תדע למה הסרט והשיר שבעיניך היו צריכים להיבחר – לא נבחרו. הדגש
ברנינג ספר הוא שם הבמה של רודני וינסטון (יליד 1945), אמן רגאיי, או ליתר דיוק אמן roots reggae (*). הוא רסטאפרי ואחד המשפיעים הבולטים על אמני הרוטס רגאיי של השבעים. הוא נולד בסנט אן, Saint Ann שבג'מייקה (משם הגיע בוב מארלי),
קונגו Pierre Kwenders – Sorry פייר קוונדרס (Pierre Kwenders) הקונגואי מקנדה (קוויבק) נחשף בשנה שעברה עם אלבומו Le Dernier Empereur Bantou , שמיזג אלקטרופופ עם רומבה קולונגזית (או soukous) וביט מודרני. בסרטון הוידיאו של השיר “Sorry” מצדיע קוונדרס לחלוצי הרומבה
