מתן דרור

אסטרטגיה נוסח איל גולן: הגברים בוכים בשניים. אם כבר שניים – אז עם זמר המיינסטרים הכי חם. גולן לא ממציא  שומדבר חדש. הוא אסטרטג. טוב לו עכשיו דואטים. יש לו את אבי אוחיון ואת מתן דרור.  יתפרו שיר רגש.  לאייל

אברהם טל חושף את עצמו, את היחסים בינו ובינה, מספר מה קורה לו, מתוודה ומתנצל – מופנם בתחילה, ומחצין בהמשך בשירת נשמה. סערת הרגשות מתערבלת בתוך השיר – תוקפת מכל צד את המאזין. קודר, מהרהר, כואב, זועק. מעולם לא שמעתי

אז מה עושים עם כל האהבה, שעברה דרך פתלתלה עם הרבה דמעות? זהבה בן מציעה "לזרוק הכל לים", לכתוב שיר ולצרוח אותו בעיר. לזהבה בן אין שום בעיה להפעיל את סלסול הרגש המאונפף שלה על טקסט אקראי ומופרך.  נכון, יש

ז'אנר שירי ספת הפסיכולוג. כתוב שיר וחסכת. גם יכול לצאת בסוף שיר משחרר. אתה אפילו עשוי לחזור להאמין בעצמך אחרי שעברת מסלול בטוח לשיגעון. מאור תיתון שר את סיפור המסלול (בדרך לשיגעון)  שנעצר באיזה חלום של תחושת אושר. מתחיל מלנכולי,

ותודה לשלמה ארצי על  "תתארו לכם עולם יפה / פחות עצוב ממה שהוא ככה", שהיה ההשראה והסיבה לשיר. ליאור נרקיס גייס חברת יצרנים למניפולציית חאפלה עממית שתעיף את קיסריה. חיפשתם קשר? – בבקשה – זו קיסריה. ארצי כבר אינו השליט הבלעדי

בקומוניקט שנשלח עם השיר מדברים על "להיט שטח" עוד בטרם יצא.  מה זה אומר? שהוא הודלף כדי ליצור באז? שהוא כבר "ויראלי"? אז כן, בסופו של דבר, מדובר בשוק תחרותי ובתעשיית פופ שמייצרת שירים לפי דרישה, כי הלהיטים האלה מביאים

יש לו "קצת זמן", אז הוא עשה לה טובה וכתב לה. זה כל מה שהיא שווה?- "קצת זמן". הרי לפי השיר – באובדנה איבד את האושר והעוגן של חייו. לפי הלך רוחו המדוכדך – יכול היה להקדיש למכתב כל זמן

גיא זו-ארץ כתב מכתב אהבה/ הערצה לבת הזוג. שום דבר פואטי להתפאר בו. על גבול הנדוש. מהסוג שאתה כותב לימי הולדת כדי לחזק את התחושה שהכל יותר מבסדר אחרי כל השנים.  השיר מתמקד בהנחה היא שבני זוג שחיים טוב –

מה קרה שהיא מצטערת על מה שגרמה לו? פתאם התפקחה, הוצפה ברחמים? הבינה את מהות אהבתה? מסוג הטקסטים שאינם מסבירים את עצמם. התשובה מן הסתם נמצאת בעצם חילוף התפקידים. בפופ הקומי, מסתבר, גברים בוכים גם מפרספקטיבה נשית. הוא שר אותה בגוף

הם יכתבו ביחד "כמה רגשות" (כמה?), יוסיפו כמה דמעות כי לשניהם יש אותה מנגינה ושניהם נולדו לשיר, לחייך ולחיות. זה הטקסט. משהו עמוק יותר? היום לא מסתכנים בחפירות. היום כבר לא מסתכנים בסולו. צצו זמרים מאיימים בז'אנר. יש להיערך בהתאם.

בוכה מול המראה. לא נרדמת. נשברת. הבדידות. הדמעות. היין. הבושם. מי שיאמר, כי התעייף מעומס הקלישאות בשירי אהבה נכזבת – לא אכנס איתו לעימות. אפילו אסכים איתו. צליל קליפי אינה קלף מחדש ברפרטואר של שירי מימון. מזמרת מצוינת שנמצאת בטופ

אדל? זה השם שנבחר לה? זו אינה מניפולציה? לפי הגוגל זו אדל עגיב. נדמה לי שלקחו סיכון לא קטן, אבל לפי הבאז, כנראה שהוא מחושב. בעידן שלנו שם כמו "אדל" יכול לסייע לקידום מכירות? אין לי תשובה. מכל מקום, מי

כבר ב"תאמרו לו", הבעתי חשש כי נסרין קדרי  עומדת לאבד את הייחוד והאמינות שלה כזמרת, קורצת לקהל בגדול בהצטרפות לזרם המרכזי השקוף. מאבדת הייחוד כזמרת מזרחית עממית אותנטית. והנה התחזית ממש מתממשת:  עוד מתכון שתפרו לה בתפרים גסים לשמחות. עוד שיר שמעיד

חיפשתי קומוניקט שיסביר פשר הדואט. אחוות אחים לז'אנר? שילוב כוחות לשדרוג קריירות? אהבת אחים למקצוע? נושא משותף שהם חייבים לשיר ביחד? חשש שהסטטיקים והבן אלים לוקחים להם את הבכורה? אייל גולן היה יכול לקחת על כתפיו דאנס חלול שכזה ללא עזרת

משה פרץ רוצה שמח, עושה שמח. יש לו שמח. מה מעבר? – נו, באמת. זה כמו עוד סוכר בקפה. גם השיר הזה. יותר סוכר. הרבה סוכר. מה הולך? לטיני מוקפץ? יאללה תביא לנו עוד מזה. התארגן צוות הפקה ענק. הביאו

הקול שלה חסר, שכח איך לחיות. כל יום מרגיש שבוע. הנה עוד שיר לאוהבים המאוכזבים. לועסים את הנושא הכי שכיח בז'אנר עד דוק: געגועי המיוסרים. איך? למה נפרדו? לא חשוב. העיניים יבשות מדמעות, מחייכת כשעצוב לה, כמהה לרקוד איתו, אבל

עדן בן זקן שרה מפיו של גבר – המציע לנערה הפרובינציאלית להירגע ממי שנשארה בדד ושבורת לב לאחר שאהובה עזב אותה – לצאת איתו לבלות בתל אביב ולשחרר מועקה.  שתסמוך עליו. הוא יעשה לה גוד טיים. מה אומרים על טקסט

כמה שאהבנו קצת אחרת, מקונן הראל סקעת בשיר המצרף אותו לליגת הזמרים שבורי הלב הבוכים על מי שכבר אינה איתם. ענוגה שירת שברון הלב והגעגועים של הראל סקעת. תפור עליו הנושא הזה החוזר עד לעייפה במוסיקה המקומית של השנים האחרונות.

התחלתי מהקליפ המושקע. עשו כאן עבודה גדולה על שיר קטן. אנשים רוקדים, שמחים בין סמטאות ובניינים גבוהים. מה זה שייך לשיר? – אין לי מושג. אולי לבחור שעונה לשם מוטי טקה יש הסברים. לא הגיע שום דף שיסביר טקה Who?

אל תגידי שהכל נגמר, מקונן ליאור נרקיס. מה קרה? למה שתעזוב? החורז, אבי אוחיון, המתמחה גם בשירי דיכאון בשיטת הקונפקציה, אינו מספק תשובות. די בכך שהיא "לא מספרת" עיקרו של השיר – הגבר המתבכיין, זה שנשבר מול חוסר הודאות. הנרטיב

לשופט בתחרות הריאליטי מוסיקה רצוי ומותר להגיד:  זה אחד הטקסטים הלא מקוריים והנדושים שיצאו לאחרונה בנושא אהבה ממגירתו של משה פרץ. את מאירה לי את היקום, אני אוהב שאת צוחקת. אפילו המטפורה "את יפה יותר מכל מדריד" לא ממש מסתדרת

קוסמוי וקופנגן החליפו את איביזה? אבי אוחיון ומתן דרור לוקחים את שיר זוארץ לאיים התאילנדים האהובים על הישראלים. המוסיקה – צלילי אווירה נינוחים מתקתקים, מים פושרים ונעימים. מילים – שמיים, זריחה, שקיעה, ירח. נשמע כמו שהתאילנדים מוכרים את האיים לישראלים

זה כנראה יכול להתרחש רק בז'אנר הים תיכוני: רוקדים שברון לב במקצב סלסה. איך? תשאלו את אבי אוחיון. תשאלו גם את נסרין קדרי, האם אינה חושבת שיש כאן דיסוננס. לפי הטקסט היא שבורת לב, אבל מבקשת מכולם (תגידו, תספרו) לשקר

אפשר ליצור ז'אנר משנה של שירי בריחת אוהבים בתוך הז'אנר הים תיכוני. איך הכותבים אינם משתעממים למחזר? הוא מציע לה לברוח עם אהבתם. כמה מקורי. למעשה, למה הוא מציע לה לברוח? מי רודף אחריהם? מי מאיים עליהם? למה לא להמשיך

אבי אוחיון הוא יצרן הקונפקציה העכשווי בז'אנר הפופ הים תיכוני העכשווי. הגבר המסכן לא יכול לישון, לא נרדם (לא אותו דבר?), וכל מה שהוא מבקש – "תבואי היום" כלומר מיד ועכשיו. דחוף. קלישאות לא חסר – "בואי תראי כל הקלפים

משה פרץ עולה על טיסה שמתחילה מ"דרך השלום" של פאר טסי. ומגיעה עד נמל התעופה בן גוריון.  זיהיתם את הדמיון? האמת: מותר לאבי אוחיון להעתיק מעצמו, ואחרי "טרמינל 3" של דודו אהרון, עם ישראל הנוהר לשדה התעופה בתקופת החגים, ישמח

התחרות על הזמר הבא בז'אנר הים תיכוני נמצאת כל הזמן על אש גבוהה. לירון רמתי שנחשף ב"כוכב נולד", עדיין מחפש את דרכו להגיע אל ההמונים בהיכלי המוסיקה. בינתיים זו תחרות על הקול ולא על התוכן. גם אם יש לך קול