
ליאור נרקיס – רקיתך
שוברת לבבות, מתוקה כמו סוכריה, היום זה הלילה שלה, רוקדת כאילו הדי ג'יי זה אבא שלה. איתה הוא רוצה לברוח. זה הראש של ליאור נרקיס. בקרדיטים לשיר מופיע גם שמה של נטע ברזילי. תרמה את מוחה לסיעור המוחות כדי להוביל
שוברת לבבות, מתוקה כמו סוכריה, היום זה הלילה שלה, רוקדת כאילו הדי ג'יי זה אבא שלה. איתה הוא רוצה לברוח. זה הראש של ליאור נרקיס. בקרדיטים לשיר מופיע גם שמה של נטע ברזילי. תרמה את מוחה לסיעור המוחות כדי להוביל
שיר האהבה הזה מנותק מכל מה שנטע ברזילי עשתה בעבר בכל פרמטר של מילים, מוסיקה, עיבוד. היא שרה בקלילות מעט נוגה אהבה אולטימטיבית. כשהאהבה היא טהורה ואמיתית, היא משמשת כוח מרפא שמאפשר לאדם להשתחרר מתחושות של פחד, ספק וחוסר ביטחון.
"הכל עליי הכל עליי/ הכשלון האכזבה/ רציתי וניסיתי/ אבל אין כאן אהבה". לא הכל עליה. יש באלבום הבכורה בעברית של נטע ברזילי כמה שיתופי פעולה משדרגים (עברי לידר, שרק, כפיר צפריר) , אבל בשורה תחתונה – משחקת אותה כאמנית פופ
"נערי שובה אלי" שכתב והלחין דני שושן וביצעה מרגלית צנעני ב-1986 (אלבום הבכורה שלה) מקבל משב רוח חדש בתקופה בה מילות השיר רלוונטיות לרבים המחכים בכיליון לב לשוב האהובים הביתה משבי החמאס. שמעתי גרסה חדשה מלנכולית מופלאה לשיר של אבימאיר
נטע ברזילי כועסת כל כך על הבן זוג, שהיא הופכת את הכעס להילולת EDM מתקתקה בנוסחים שקורצים לטרנדים שהם הצעקה האחרונה של האלקטרוניק דאנס מיוזיק. גם הקליפ הנלווה מאשר: נטע מכוונת לפסגת הפופ – פרפורמרית דינמית עם סאונד מלא נשמה,
נטע ברזילי נתלתה בגבהים באולם האירווזייון בליברפול כדי לבצע את אחד מלהיטי הדאנס פופ/היי אנרג'י הגדולים של השמונים, מסוג השירים שממשיכים להרקיד ברחבות עד היום. מאחוריו עומדת להקת הדאנס הבריטית Dead Or Alive שהוקמה ב-1980 ע"י האנדרוגיני פיטר ברנס, שיש
מה יש לה מהצפורניים שלה? למה להתאהב בהן? אז קראתי משהו בקומוניקט שהגיע, איך משבר עיסוק בצביעת ציפורניים הוא סוג של תרפיה. אנשים מבינים בסביבתי (לא פסיכולוג) צחקו, אבל נטע ברזילי כנראה לא התכוונה להצחיק. מבחינתה זוהי מטפורה לאהבה עצמית.
האם רן דנקר באמת מאמין שספיר סבן ראויה יותר מאנה סטפני לייצג את ישראל באירוויזיון? אני ללא מדבר כבר על נטע ברזילי ששומרת אמונים לסבן ממניעים השמורים איתה. זה נראה אפילו מוזר: ההתפרצות שלה בבכי ב"בסוף מתרגלים להכל" ששרה סבן
לאביב גפן נמאס מהסלסולים של ספיר סבן. היא שרה בדו קרב הגורלי על חצי הגמר"ואני קורא לך" של ארקדי דוכין המוכר מאייל גולן באותו מנעד מסולסל המזכיר זמרות ערביות גדולות. מרגול הציעה לה להפחית סלסולים, למרות "דרישת" הז'אנר. אביב גפן,
נדמה לי שראיתי את מירי מסיקה מרימה עיניים ומודה לאלוהים. ליד הפסנתר שר שחר עדווי, הבחור עם הפיאות, Just The Way You Are של ביל ג'ואל. ג'ואל כתב את השיר הזה על אשתו הראשונה, אליזבת. ביטוי טהור של אהבה ללא
זמרת דרוזית תייצג את ישראל באירווזיון. השופטים נשפכו על האפשרות. למה, למעשה? כי אפליית המיעוט מאוד נוחה במקרה הזה. מרגול לא הבינה על מה גאיידה אבן עוואד מבוקעתא שברמת הגולן שרה, אבל אהבה אותה וציינה את הופעתה בטקס הדלקת המשואות
הזעם שנשקף מעיניה של נטע ברזילי, כשאביב גפן כינה את ההצלחה שלה "נס". עוד רגע והוא היה חוטף ממנה את הציפורניים בפרצוף. זה קרה אחרי האודישן של מאי מאיה מלול. גפן רצה לומר משהו על ה"מג'יק" שלא קרה אצל הנבחנת,
אקס פקטור הפכה להכוכב הבא לאירוויזיון. בבחירת השופטים לא לקחו הימור. אביב גפן, מירי מסיקה, נטע ברזילי, מרגול, רן דנקר. צריך להוסיף רק דמעות, ולבדוק אם מדד הרייטיינג זינק לקצה הסקאלה. העורכים ידעו לצרף קטעים כדי לייצר את ההקצנה על
נטע ברזילי חוזרת ב Netta office, האי.פי החדש שלה, 56 שנה במנהרת הזמן אל מרי פופינס בגרסת 2020 ל – "Supercalifragilisticexpialidocious". שיר וסינגל מתוך הסרט המוזיקלי של דיסני משנת 1964. השיר נכתב על ידי האחים שרמן, והושר על ידי ג'ולי
הסתיים עידן הבסה סבבה והננה בננה? משך שנתיים מאז ניצחה באירוויזיון, נטע ברזילי השאירה אותי די אדיש לשירים שהוציאה, לא מבין האם המוסיקה שלה היא פעלול יצירה או מבע אותנטי. הייתי צריך את השיר הזה כדי לחזור אליה. פתאום, פופ
מתחילים בקליפ הנהדר, ממשיכים בקליפ הנפלא, ומסיימים בקליפ המעולה. תנו לויזואליה לחגוג ולנצח. הסרטון עמוס הג'אנק פוד צוחק על תרבות הצריכה האמריקאית בהתלהבות בלתי מרוסנת. רגע, יש גם שיר. ניסיתי להתחבר. לא הלך. הקופצנות הזו לא עובדת עלי. נטע ברזילי
בסוף זוהי בכל זאת הולנד. אולי כדאי להשאיר לקהל את הבחירה. מתברר שהרוב אישרו את מה שניבאו טבלאות ההימורים. השופטים במדינות מצביעים די מוזר, או שקרה כאן משהו שדורש חקירה מיוחדת. לפי ההצבעה הזו מקדוניה הצפונית היתה ברוב שלבי ההצבעה ראשונה,
מוסיקלית, זה היה אחד מחצאי הגמר המשעממים ביותר בתולדות האירוויזיון. מזל שהיה הפתיח המדהים של נטע ברזילי, ובהמשך המופע של דנה אינטרנשיונל. פסגת הקיטש המשובח והמהוקצע, המרהיב, הביזארי, שאפו! מזל שההפקה הית אחת מפסגות האירוויזיון לדורותיו. דוז פואה יזראל, להפקה.
דץ ניגש להגיד לי שלום. נזכרתי שהייתי איתו ועם דצה באירוויזיון ברומא 1991. הייתי אז שליח "מעריב". הכרתי באותה נסיעה את כותב השיר עוזי חיטמן ז"ל, היכרות מופלאה שהפכה לידידות. והנה, 28 שנה אחרי – הדצים שרים את "כאן" ממש כאן בתל-אביב, ברחבת היכל
אחרי ה"באסה סבבה" מגיע ה"ננה בננה". נטע ברזילי ממשיכה לדהור על שובל ההצלחה של האירוויזיון. אני מנסה לעלות על המסלול שלה, אבל נשאר מאחור. ברזילי רוצה להעביר מסר על נשים בעולם תעשייתי מאיים. יותר מהמסר נשאר פעלול הרגאטון עם המבטא
האם קטע מהשיר Toy, זוכה האירוויזיון של נטע ברזילי מועתק מהשיר Seven Nation Army של ה"ווייט סטרייפס" (White Stripes) ? תשובה אחת מספקת הידיעה, כי שמו של ג'ק וייט, גיטריסט וסולן הלהקה, מי שכתב את המנגינה של Seven Nation Army,
לפי השיר החדש, חגיגות הניצחון של Toy באירוויזיון נמשכות. הבאסה סבבה הוא גימיק אינסטנט המנסה להמשיך את המומנטום – מכוון לכבוש את רחבות המועדונים בעולם ואת שיאי הצפיות באוריינטציה של מסר המוגש הכי מטורלל ומצועצע. דיאלקט אפרו חובר ל EDM, עטוף
מסורת מצעדי הסיכום של שירי השנה העברית המסתיימת מנצחת, אלא שהפורמט הזה, שממשיך לנהל את שגרת תחנות הרדיו – הוא אחת הרעות החולות של המוסיקה המקומית, ומשנה לשנה הוא הופך פחות אמין בשיקוף נכון של איכויות יוצרי המוסיקה. עומר אדם בגל"צ
"שני משוגעים" של עומר אדם הוא השיר המשודר/ מושמע ביותר בסיכומי השנה של שני גופים שעוסקים באיסוף דיווחי השמעות מתחנות הרדיו השונות – "אקו"ם" ו"מדיה פורסט". אני שונא סיכומים מהסוג הזה. אין מאחוריהם שום תובנה. אין בהם גם שום אינדיקציה לגבי איכויות.
תשאלו את דורון מדלי, מי שכתב את Toy, יחד עם סתיו בגר – מי ניצח יותר באירוויזיון – הוא או נטע ברזילי. לפי הראיון שלו בערוץ 2 (מהדורת החדשות של שבת 26.5) – אין מקום לחשוב אחרת: "זה ברור שאני
בין אם אתם אוהבים או שונאים את תחרות האירוויזיון, קשה להכחיש, כי האירוויזיון הוא עדיין ההפקה המוסיקלית המודרנית הכי מושקעת-מלוטשת מגוונת בקשת ז'אנרים מהבי מטאל הונגרי, פופ אופרה אסטונית, מופע דאנס יווני, ומורכבות פופית עכשווית ישראלית. חלון הראווה האולטימטיבי של
דרושה טפיחה על השכם הלאומית. אחרי הכל – יום הולדת 70. תנו למירי סיבה נוספת לחגוג. אנחנו עוד נאמין שזה קורה עד ה-12 במאי, למרות שפוליטית, ישראל עושה הכל כדי שזה לא יקרה: לפי עשרת הראשונים שדורגו באתר מעריצי האירוויזיון Wiwibloggs –
אני לא יודע אם נכשלתי, כשלא המרתי על נטע. הבטחתי לאכול בשמחה את הכובע. בפעם הבאה אתייעץ עם דורון מדלי, מי שכתב את Toy יחד עם סתיו בגר. הוא היה בטוח בניצחון. במלחמה כמו במלחמה, צריכים הרבה דוז פואה מהשופטים בכל
היא לא הצעצוע שלו, היא תכריח אותו להביט בה כשהיא רוקדת עם הבובות שלה. היא תראה להם, שהצעצועים הותיקים ינצחו את "נביאי הזמן המודרני". מישהו אומר לוונדר וומן שלנו: "אל תשכחי "את אלוהית" והסטיופיד בוי שראה בך צעצוע עוד יתחרט.
אני נושם לרווחה. הסתיימה עונת הריאליטי מוסיקה. שתי תוכניות במקביל (אקס פקטור, הכוכב) – Too Much. עונש כבד למבקר, שנאלץ לצפות גם בצמד מנחים מטורללים, אסי ורותם, שהעמידו את עצמם במרכז העולם. נתנו להם חופש לעשות צחוק. הם לקחו אותו