צח דרורי

"בימים שיעברו עלינו" של הדס קליינמן ואביב בכר הם פואמה מוזיקלית שמערבבת רוך, געגוע ותקווה בחיבוק אינטימי ומלודי. המנון שמושר לשון רבים מול יחיד. משאלת לב שמבטאת הכמיהה לדברים טובים: "אנחנו בלילות נדע לשאת יותר עצבות רכה, נרוץ מתוך עצמנו

ישנם בני אדם שאינם נמשכים לתחום מסוים, ונראה שאין להם כשרון ייחודי,  אולם הרב קוק מלמדנו, שלפעמים כישרונם הוא דווקא ברבגוניות.  באיחוד בין תחומי דעת שונים: "אל יפול לב אדם בקרבו אם אינו יכול להשתקע בשום מקצוע מיוחד… כי לפעמים

למה דואט? הרי השיר מושר מנקודת מבטו, לא מבטה. הוא המתבונן וחוקר אהבתו השבירה אליה. הוא הנווד בעולמה. הוא שמנסה לקרוא אותה מבעד לדמעותיה. אז למה בשניים? שננסה תשובה? קולה הוא כמו בן לוויה, מצטרף לתחושת הצער והנחמה. גם: מבחינת

ענת מלמוד מתארת מטפורית מצבים שונים של השפעה, שינוי, ניגודים. היא שרה על דיבור שישנה ניגון, מילה שתרפא מכאוב, זמן שיוציא כאבים לאור. מול הפירוט המופשט היא מציבה בבית אחד את עצמה ומדגישה את האור שיפשיר את הקור: "יש עיניים

מטפורת ההריסות בשיר מובילה אל שבילי הזכרונות ההרוסים. כמו שאתם מוצאים את עצמכם זוכרים עד כמה נפלא היתה האהבה ההיא, באותה נשימה לא מצליחים להתגבר על הצביטה כמה כואב היא הפכה להיות. מה עושים עם העומס הרגשי הזה, איך משחררים

טל רמון כתב חלום. שר אותו ברגש הומה, בלי דרמה. חרישי כמו בחלום.  פריטת הרצון על מיתרי הנשמה, קול הילד הפנימי, שמשווע לעולם טוב מזה שאנו חיים בו. תחשבו כמה האינדיווידאל עשוי היה לשנות מציאות אילו חלומותיו היו מתגשמים. השינוי

אהבה נוסח נתן זך? תעלעלו בשיר ללא מנגינה: זך עוסק באהבה בהיבט פרדוקסלי שבין אינטלקט לרגש  בין הרצון לדייק כל כך לבין חוסר היכולת לאמוד את הדברים, למדוד אותם, ללכד אותם לסך כלשהו. הוא עדיין "מתכונן לאהבה" כי "קשה להתכונן

בואו נדבר על אהבה – מבקש טל רמון. נכון יותר – נתחקר אהבה מהי.  רמון מאניש ומתשאל אותה, מה היא רוצה. מבקש לרדת למערכת יחסיו איתה, מה הוא נותן לה ומה הוא מחסיר. ואפשר גם לפרשן: מה יודע עליה ומה

יובל גולדנברג סובבת סביב שעה של רחמים, חסד, הודיה, שיבה הביתה מגלות רחוקה. מהו הסיפור שלה?  אפשר לצאת מהנחה, כי לא מדובר במשהו קונקרטי, אלא בתחושת הארה. זו יכולה להיות התגלות, מגע אלוהי, מודעות רוחנית. המטפורה מובילה למהות חיים: השיבה

לבבות שבורים מולידים שירים. מה היתה יוצרי המוסיקה עושה בלעדיהם. לאפרת גורן יש שבר (סדק)  שגדל, והיא שואלת את העזר שכנגד –  "מתי כבר נגמל/ משקר דל, מעיוורון, מלב רעוע?". השאלה אינה שאלה של זמן (מתי) אלא של זה היתכנות.

כתיבת שיר בגוף שני (אתה), כשהכותב/כותבת מתכוונים לגוף ראשון יחיד או רבים – הפכה לשון שגורה בפי כל, אבל בדרך כלל נשמעת שבלונית, לא מקורית, א-פואטית  ואף מייגעת. אפרת גורן מנסה לשדר אמת חיים על הפער בין חלום למציאות, בין

הבור גדול.  הוא משתוקק למלא אותו, ששנת הבצורת תחלוף. טל רמון מבקש לחבור לשניה למקור מים חיים  בשדות הזיכרון. החסר מיצר יובש. זה יכול להיות אף חלום שייטמן בשדות הזיכרון. לפחות מהבחינה הזו – הכמיהה גורמת לתחושה ש"עוד לא נגמר".

בתרבויות רבות מקשרים בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים. בתרבויות רבות – עורב שחור מסמל חוכמה. אחרי מה שמשפחתו עברה סביר להניח לאיזה עורב טל רמון מתכוון. אלא מה: הפניה אליו בגוף שני ב"בוקר טוב" אינה מסמנת משהו קודר, אלא

לפיד וולדנברג מכניס אותנו לשיר דרך בית שימוש, משתינים ומחרבנים בכל מובן ישיר ומטפורי (ראו קליפ) זה מה הוא חושב על פוליטיקה. חסרה לי סצנת הקאה. אפשר להקים מפלגה עם המחשבות האלו. אני שומע את השיר ביום הבחירות מועד ב'. לא

עלמה דניאל מחזקת את הנרטיב שלה באמצעות שיר של יונה וולך. המוטיב שמוביל הוא סכר. סכר נועד לחסום נתיב מים כדי לשלוט בהם. החיבור בין השירים מעיד על חשש. המטפורה נועדה להצביע על מצב  כאוטי ואנדרלומוסי שבו "הבדידות מציפה".  הסכר

מאין יגיע אושרה של הילדה שבגרה, מאין יגיע עזרה של מי שחרדה לעתידה?  – "ועכשיו שבגרת ניצת בי העצב/ מי יהיה לצידך, מי ישמור צעדך?" מלכי בן ימין טפרברג כתבה מעין מכתב של אם אוהבת החרדה לבתה, מרגע שהיא עוזבת

נרקיס שרה על בריחה למקום אחר כדי לנסות לשקם את עצמה – "לאסוף חלקים אבודים שהתפזרו מתוך חיי". מתוך חסר ואי ודאות, נולד הרצון להשלים מחדש את הפאזל של חייך, למצוא בית עם שמיים שיכסו על "המון פגמים". כל זה

הקול הגבוה מנסה לשדר חוויה עילאית. נרקיס נותנת לדמיון לרוץ במקומה, לייצר מצב היפותטי שאומר   "אין עוד פחד להסתיר". יש מקום לחוות משהו אחר –  טיפוס בהר, ריצה לשדות הפתוחים, רגליים יחפות במים. סוף השיר אומר: זה לא רק

כשמדברים אהבה מכפילים את מאה שנות בדידות בעשר, ואז חוזרים עד לעייפה על האלף הזה. גידי דבוש אכן מפליג למרחקים בתיאוריו כדי להסיר דאגה מלב האהובה ולהודיע לה באמונה שלמה – "אנחנו שני חצאים של אותה נשמה", מה שאומר שאין

מראה הריק, משמע השקט. האם עכשיו היא מוגנת?  האם הלבד יכול להיות מצב טוב יותר? אני עולה על מסלול  של זרם תודעה בנקודה מסוימת על הדרך, ומנסה להבין את השיר מנקודה זו. כל הדרך עד לשם נסתרה מעיני. הטקסט כתוב

ענת מלמוד בחרה בשיר של אברהם שטרן (1907-1942), המכונה "יאיר", לימים מנהיג מחתרת הלח"י, שכולו אהבה לארץ ישראל ומחויבות עמוקה כלפיה. השיר עוסק בקשר שבין אדם, אדמה ודם. הוא מדמה אהבת בשר ודם של טקס-ברית נישואין בין אישה לגבר ליחסי