רוני דלומי

ההתרגשות, התהיות והפחדים של יולדת לפני הלידה הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הרגשית המשמעותית והמורכבת הזו. נשים  מוצאות את עצמן מתמודדות עם שאלות כמו איך תהיה חוויית הלידה עצמה, האם התינוק יהיה בריא, איך תשתנה השגרה עם הגעתו של הילד,

דנה ברגר עלתה לדואט עם רוני דלומי של "סתם שני אנשים" מהאלבום החדש שלה. מה עושה דנה ברגר אצל רוני דלומי? תוסיפו סימן קריאה. הנה סיפור אמיתי שברגר סיפרה מהבמה: את השיר כתבה לעצמה, אלא שבסיום כתיבתו חשה כי לא

הפרויקט החדש של עידן רייכל הוא מגוון מטעמים קליטים שתופסים חזק מהאזנה ראשונה. . זהו הגיוון המוכר שלו  במבצעים, בסגנונות, גם בשפות. יש כאן רוני דלומי בעברית, לואי עלי ערבית, ארקדי דוכין ברוסית, שיר אהבה מלבב בשירתו של גידי גוב,

המילים, הלחן והעיבוד נכתבו ברוח העצבות, לזכרו (*), לזכרם. כמה אירוני שהטקסט בסופו של דבר נטען בעוצמות שהם חלק מההיבט הרטרוספקטיבי שבעטיו הולחן השיר: "שלחי אותו, תני לו ללכת לַחופשי, אף כי יודעת את שלא יַחֲזור אליך". הטון של רוני

בסוף תיכנס ללב מנגינה חדשה, ריק טבעו להתמלא, רואה אור בתוך שבר, הים עושה לה שקט. איך זה קורה? הציניקן ישאל: אנחנו חיים באותה מדינה? המעריץ יתמלא התפעמות. אחרי הכל זו רוני דלומי  שמנגינתה וקולה  משדרים אופטימיות נעימה. הכל בסדר

מה אצה דרכה אל הים? איזו טראומה עברה? מה מהות ההבטחה להחזיר את הלב שלה הביתה? רוני דלומי שרה על משבר בחייה. כל משבר בין אם נורמטיבי ומתוכנן ובין אם בלתי צפוי, כרוך בכאב ובתהליך הסתגלות וריפוי. אנשים שונים נבדלים

לשמוע את רוני דלומי לא מתקתקה, לא מתייפייפת, מנסה לחלץ מתוכה איזושהי אמת על פחדים ועל תקיעות מתוך ניסיון שלא צלח  לחיות כפי שהיא הייתה רוצה.  צד שנ, לא ברור מה בדיוק רוצה מעצמה: האם היא  מחפשת אומץ לחיות, להכיר

שתאהב אותי למרות מה? על כך רוני דלומי אינה נותנת תשובה. היי מן הסתם צודקת; הלב שנפתח הוא משנה משחק. השיר לכן מתמקד בערגה. אנחנו כבר לא ביחד, אבל בא לי שתאהב אותי בלי חרטות, למרות הכל. "על הנייר" לא

למה מצפה רוני דלומי? מה לא בא אליה? מה היא מדמיינת, למה היא מתכוונת? לפי המנגינה, הקצב והביצוע המתלהב – האופק הוא כנראה בהיר מאוד או כמו שאומר השיר האלמותי:  always look on the bright side of life. תתבוננו בקליפ

כשהחיים הם ריצה – אין פנאי למצוא תשובות. לפי השיר גם לא נשאלו השאלות. היו סופות, ועכשיו הגיע זמן חמלה – שלא ישאירו אותה לבד וינסו  "לשחק ביחסים", כי הכל אצלה "נקי חדש". האם "משחק ביחסים" אומר שהיא לא ממש

לרוני דלומי יש טון רך, נוגה ומתרפק. זה, נדמה לי, אזור הנוחות שלה, כשהיא שרה געגועים לזמן עבר בבית שעושה לה טוב, במיוחד הסלון בו היא שרה מול ההורים "שמילאו לי את הקיסריה שבלב", משפט מוזר שאינו תורם לאמינות הטקסט.

הייתי לוקח את הטקסט לפסיכולוג. מעניין מה היה אומר. אם רוני דלומי אכן חשה כך כל הזמן, היא בבעיה לא פשוטה. איך אפשר לחיות בלחץ כזה, בין רצון לחשש, בין מעשה וחרטה, בין אהבה עצמית לריסון עצמי. "מכל הבין לבין

בהדרן שרה רוני דלומי "מי אמר", שיר מאלבומה הקודם "אל תחזיקו", ופתאום הקשבתי למילים. ורשמתי על מפית: ככה אני רוצה לשמוע זמרת. לא צועקת מדי, לא מתקתקה מדי, לא מצטחקקת, אלא שרה מתוך עצמה, הכי קרוב לעצמה. גם "תן לי

רוני דלומי שרה על החשש מנפילה על קו ההתחלה של המרוץ ועל ההחלטה לקפוץ למים גם בלי לדעת מה יהיה בסופה של הדרך.  "עושה לי עיניים" הוא שיר על נטילת סיכונים בחיים. מתעמתת עם "הילדה הקטנה", שעושה לה עיניים ומתרצה

גם כשיש כבר מי ש"ישמור עליה" – עדיין היא אינה בטוחה שיהיה לכך המשך. "שוכחת מכל הפחדים שלי רק לבינתיים". רוני דלומי מוותרת על אינטימיות. היא הפכה את הסיפור למלודרמה. את פרץ הרגשנות מקדמת הפקה מנופחת של צליל כלי מיתר

היא אישה של יום. הוא איש של לילה.  סיפור היחסים מתואר על רקע הפער.  מה שהיא רוצה, מה שהוא מבטיח לה.  לא מעניין. לא מיוחד. ואז באה המנגינה הייחודית,  נישאת בקולה של רוני דלומי, ועושה עם השיר חסד. המלודיה והקצב