כבר קאבר לשיר האירוויזיון של יובל רפאל? מצד שני אחרי ששמעתי את העיבוד של להקת Off Grid, אני אומר: ואללה, אפשר להחליף ברגע האחרון?! הקאבר, בביצוע מאי שם טוב, בו מתארחת זמרת המטאל נועה גרומן מלהקת Scardust, מגיע בעיבוד מוזיקלי
תפרו לזהבה בן סיפור שמתאים לזמרת מתחילה, לא אחת כמוה, בת 56, קריירה שמתקרבת ל-40 שנה. מה הסיפור? מפיק-אמרגן מבטיח לה קריירה של הרים וגבעות, הפקת להיט, משקיע, הצלחה מעבר לים, דואט משדרג – העיקר שתחתום על החוזה. מה התמימה
"חייבים לשחרר את החטופים" – הפך למשפט נדוש, הגם שבמהות ממשיך להיות חיוני עד קריטי. איתי בלטר מציג ראיה שאומרת – אין מצב – "בחיים אי אפשר להציל/ חוץ מעצמך אי אפשר". הפניה לאלוהים לדבר עם כולם? – נואשת. הרי
אהבה כסיפור מסתורין שעולה מן האוב. מהשירים החזקים באלבומו החדש של ערן צור "סימנים מקדימים". צור שר סיטואציית זיכרון חלומית בקצב ובמנגינה המעלים את השיר על נתיב מרכזי בעיבוד של אווירה אפלולית משכרת חושים בנגינת החצוצרה של אבישי כהן ובהפקה
אליעד מצטרף לאגודת מזמרי שירי ההתקרבנות הגבריים מול הנשים האכזריות. המגמה בולטת בעיקר במוזיקה המזרחית הישראלית. הגבר מוצג כקורבן של אהבה, כמי שנפל שדוד אחר אישה יפה, נחשקת, אבל קרה, בוגדנית או בלתי מושגת. זה הצד ההפוך של המטבע: במקום
עכשיו מהפך בחיים, שרה גלי עטרי. עכשיו הזמן לשמור על עצמה מנפילה. עכשיו הזמן לעשות שלום בינה לבין עצמה. מה קרה? מה יום מיומיים? מה נשתנה היום הזה משאר הימים? פתרונים לכותבי השיר. הרעיון כשלעצמו – לעשות שלום בינך ובין
שיר של אבל מאוחר, של געגוע חרטה ותסכול. זה השיר שמסיים את האלבום "היסטוריה של תאונות" של אביב גפן. שיר על היחסים בינו וביו אביו, חשבון נפש של אביב מול אבא יהונתן מנקודת מבטו נכון לעכשיו, בגיל 51. תוגת הצער
השיר בן האל מוות, הוא ביטוי לתחושות הגעגועים לתקופת התום של הילדות ולארצישראליות של פעם שאיננה עוד. חיבור מחדש של יהודית רביץ לשיר שהלחינה למילים של יעקב גלעד, המזוהה עם הביצוע של נורית גלרון מ-1982. קרן פלס ומשה פרץ ביצעו אותו בדואט לקראת טקס יום
Ordinary של אלכס וורן מתחיל בפתיחה אקוסטית רכה שקובעת את הטון למסע הרגשי של השיר, ומעוררת השוואות לאמנים כמו קולדפליי ולואיס קפלדי. נגינת הגיטרה ושירתו הנוגעת ללב מציגים אווירת פופ-רוק מוכרת, אם כי צפויה במידה מסוימת. קולו של וורן, למרות
זוהי התשובה של חמוטל בר יוסף ואודי אהרוני ל"כי האדם הוא עץ השדה" של נתן זך. זך השתמש בדימוי העץ לתיאור הקיום האנושי, שבריריות החיים תוך הדגשת הדמיון בין האדם לעץ. הוא הציע תשובה מורכבת: האדם דומה לעץ — הוא
מיכל גרינגליק שרה את תוגת געגועיה במוסיקה "שקטה", למרות אי השקט שהיא חווה, באיפוק פנימי. נעה בין מציאות לחלום. עצמים ומקומות ומקומות מעוררים געגועים משום שהם נושאים זיכרונות חיים, שומרים בתוכם רגעים, חוויות וקשרים. זהו שביל מתפתל בו אבדו עקבותיו,
הפלגנות הפוליטית בישראל בין ימין לשמאל היא אחת התופעות המרכזיות שמעצבות את השיח הציבורי והחברתי במדינה. היא נוגעת לא רק למדיניות ולזהות הלאומית, אלא גם לשאלות עמוקות יותר של חמלה, סולידריות ואחדות חברתית. בעידן שבו המחלוקות הפוליטיות הופכות ליותר קיצוניות
ינאי אלבז שר יסורי מצפון של אחרי אסון השבעה באוקטובר, שפגש אותו ואת משפחתו, כשהוא נמצא רחוק מקיבוצו המותקף. השיר מתמקד באירועים ובעצמו. ייסורי מצפון הם תחושת חרטה, אשמה או אי-נוחות נפשית שאדם מרגיש בסיטואציה, שפעל בצורה לא מוסרית, פגע
עוד בחייהם במלחמה הם כותבים את אחרי המלחמה, ואז אחרי מותם – הם הופכים לשירים. האירוניה מקופלת בתוך מציאות אליה התרגלנו, שבכל שנה מתווספים עוד שמות למצבה הלאומית הגדולה. אחר כך מפשפשים במגרותיהם, מאתרים מילים ומעבירים למלחינים, כי גם כאן,
השיר שנפתח כסרט מתח, ממשיך בקצב אמצע שעולה על נתיב מרכזי. קול הפלצט הנעטף בקולות שירה הרמוניים משדר קטע כמו מתוך שיחה אקראית – ניסיון הרגעה למי שנמצא מולו בסיטואציה לחוצה שבה מוצעים פתרונות הקלה (לפתוח חלון? לצאת לטיול?) מתוך
יש דברים שעוד לא סיפר לה. למשל? פתרונים למשה פרץ. מה כן? רק אלוהים יודע איך שברה לו את הלב. אבל בינתיים מסכים ש… תשקר לו שהכל בסדר, רק כדי שיתאפשר לספר לה איך ה"חיים שלו" הרסה "חיים שלמים". במוזיקה
שירים רבים שמוקדשים לנופלים, בין אם הם שירי זיכרון, געגוע, או מחאה, מדברים לעיתים קרובות ברובד כללי, כמעט מופשט. הם מתארים דמות של חייל, של בן או בת, של גיבור, מבלי לציין שם, פנים, סיפור אישי. זה גורם לאובדן להרגיש
הפיוט “דרור יקרא”' שנכתב ככל הנראה על ידי דונש בן לברט במאה ה-1, נחשב לאחד הפיוטים האהובים והמבוססים במסורת השבת היהודית. בגלל הפופולריות והמקצב הברור שלו, הוא הולחן בעשרות לחנים – מסורתיים, עדכניים, אתניים, אשכנזיים, ספרדיים, פופ, רוק, ג’אז ועוד.
קול הדאגה הטהור – קולה של רותם שרעבי, סטודנטית שנה שניה בבית הספר למוסיקה "רימון", שדודיה אלי ויוסי שרעבי נחטפו בשבעה באוקטובר מקיבוץ בארי. אלי, כידוע. שוחרר בעסקת החטופים, ואילו יוסי נהרג בשבי וגופתו מוחזקת בעזה. המילים – של מאיר
הבעיה: המאזין אינו מודע לסיפור שמאחורי השיר, ומה אהוד בנאי עושה כאן. כדי להיכנס לגן הבדידות של דביר דרורי אי אפשר בלעדיו. (*) תוגת שירתו מתקשרת למפגש בסוג של גן בדידות שהוא מושא געגוע וחלום, שיפעים את ליבו, יחלץ אותו
מוסיקת הדאנס מנסה להתחבר לטקסט של "חפירה" עצמית. את הבריחה שלה ענבל ביבי ממחישה בקליפ מטורלל, שבו המיטה מחליפה את רחבת המועדון. הריקוד שלה הופך למסיבת המונים. המילים רצות על הקצב הזה מבלי שנוכל לרדת לעומקן. יצאתי רגע מהריקוד לעיין
ששון שאולוב את סטטיק רצים על מונולוג התנצלות שמערב פסיכולוגיה אישית במערכת יחסים. הדובר הנושא תסביך ילדות, מנסה לשכנע מישהי, שהיא אינה מתאימה לו בגלל הבעיות שלו ("אני לא מה שאת צריכה/ ביני לבין החשיכה, עוד מתנהל רומן עדיין") ובכל
קובי פרץ דוהר על "הבן של אלוהים", שיר חפלה להילולות, שיר ברכה (בריאות, פרנסה) ואמונה, גם מותאם לחתונה ואם אפשר גם שידוך (תמצא אישה) וקיום מצוות. תפס מרובה, לא תפס כלום. יש שטוענים שהביקורת על הפופ המזרחי מגיעה לעיתים ממקום
יפתח שפירא שר תוגת המשורר בטון מדוכדך. הסיפור לובש מנגינה דקה, צליל המיתרים והקולות השמיימיים מצטרפים לאווירת המתח הקודרת. אורי צבי גרינברג (אצ”ג) מבטא את כאבו העמוק על אובדן אימו בשואה. השיר לקוח מתוך “ספר העיגול”, והוא נכתב לאחר שאצ”ג
ה-EP הזה של אושר כהן ממוקד בשלושת שיריו בגבר הנכזב המתקרבן מול אהובתו המנותקת. השירים -כמה צפוי – עוסקים באהבה, שברון לב, געגוע. החלוקה היא לשני שירי ביאוס עצובים ("גשם", "בקבוק על המרפסת") ושיר חגיגי ("תחנונים") ב"גשם" הוא מתגעגע למאמי
פשטותו היפה של שיר אהבה בנלי. אפשר לחשוב על זה ככה: באהבה לא ממציאים מילים חדשות. כל אהבה היא אחרת, וכל אדם מביא איתו את הסיפור המיוחד שלו, את הפחדים שלו. במוסיקה זה קורה גם בשיר שאינו מתיימר טקסטואלית להמציא
הבלדה הזו עצובה, ואם נדייק – יוצאת מפיה של אישה דאוגה ששרה לבנה. יהודית תמיר הזכירה לי תמיד זמרות יווניות קלאסיות, ששרות את תוגת החיים. קולה של יהודית תמיר זכור משיריה האלמותיים בשנות התשעים כמו "רומיאו" שהלחין פוליקר וכתבה צרויה
מעיין ליניק רוצה להאמין "שזה מתנקה ממני". למה מתכוונת ב"זה"? למה צמא "הלב המתגעגע". ליניק מאמינה כי ה"אתה" יבין משמעות "כל דמעה בקול דממה דקה" ויקשיב ל"צעדי איילה" של "הילדה בעולמו". איך מטפורת הגלים משתלבת כאן? אני שואל הרבה שאלות
חיכינו לה. אחרי האירוויזיון עדן גולן היתה אמורה להתחיל מסלול שיוביל אותה רחוק. אם זה השיר שמסמן אותו – אז בהערכה ראשונה – היא ככל הנראה בדרך הנכונה, והשאלה המתבקשת – האם הוא מהסוג שפורץ דרך בשוק הפופ העולמי. המילים
המילים "וכמה דמעות יש מעזה ועד לבנון" היו יכולות לשמש את טליסמאן בן נון לשיר שכולו עוסק במה שעבר על המדינה בשנתיים האחרונות, אבל "הדמעות הארציות" נשארו מיותמות מול הדמעות האישיות, החלומות, הסיוטים, ההזיות. "כשאני בוכה מפחד אין ביני לבין
