שירים חדשים

עוד שיר על אהבה?  אפשר לנסח את השאלה בצורה כזו: מי צריך עוד שיר על אהבה?  אני מבין שבין גוסטו ליצחק קלפטר נרקמו יחסי יצירה.  גוסטו עשה קאבר ל"צליל מכוון", וקיבל מקלפטר "שיר על אהבה". מה חדש בענייני אהבה? אל

לירון עמרם הולך בעקבות אביו, אהרון עמרם, ממייסדי השירה התימנית בישראל. הוא מנסה לעשות צעד אחד קדימה ולחבר הצעד התימני לסאונד רוק עכשווי. השיר עוסק במחזוריות של מורדות ועליות במערכת יחסים זוגית בעייתית מנקדת מבטו של גבר שמנסה לתהות מה

זה כל כך אריאל זילבר, שאפשר לחסוך ביקורת. סיפור שהיה כך היה: זילבר טיפס לעליית הגג, וגילה  על קסטה ישנה שיר שנכתב בשנות השישים ע"י הפזמונאי והמלחין שמוליק צ'יזיק שנפטר ב-1987. על הנייר זה כמעט כלום. היה טוב. בילינו. הכל

נורית גלרון רוצה לתכנן את חלומותיה כדי שתוכל להירדם בשלווה ולהתעורר בקלות. בשפה פשוטה – לנהל את חלומותיה, לשלוט בהם, להפקיע אותם מתחום ההזיה הבלתי נשלטת מהתת מודע. ההגות הזו מועברת בפשטות נאיבית, מן משאלה ילדותית משהו לקיום עולם טוב יותר. לא

"הו הא מה קרה – צסק"א אכלה אותה". זוכרים? נינט עולה ליציע לזעוק בתקווה שמי שמגיע לו – יאכל אותה בגדול. היא יורדת על לובשי המדים הצבועים (צבאיים – צבועים), היא מדברת על הצמרת. היא מוציאה אדום לשופט. הנושא: קרבנות אונס

ניסיתי לחבור לביאוסו של לירון אטיה. הקול המצוברח הכבד, המדוכדך משהו מנסה לשדר מצוקה, קורא להצלה טוטאלית,  למושיע מנטלי שאינו מגיע. אחרי רשימת הדרישות הנדושה והלא מאוזנת להצלת הנפש (גם שישתול בו אהבה, גם שיראה לו את צרפת…) , מגיע

קריאה בשיר של אלתרמן כל כך מרתקת, עד כדי כך שהוא (השיר) מתחנן: השאירו אותי כפי שאני. אל תוסיפו לי מוסיקה. אל תחזרו על שורות כאילו אני פזמון של שורות ובית שמבקש שילחינו אותו. "שחרית" הוא מהשירים האלה, שהיו חיים חיים

המוסיקה היא חזות הכל. היא עלולה לבאס כשהיא איננה. היא תהיה מרפא לתחלואי הנפש כשתגיע. כמה נדוש. אבל בפשוט הזה, כמו בתובנות בנליות אחרות, ישנה אמת בלתי מעורערת. אתה עוטף עצמך בצלילים, ועולה עם המוסיקה למעלה.  היא אהבתך הראשונה. כמו

מעניין מדוע החליט גלעד שגב לעטר את השיר הזה בקורטוב היפ הופ? כי זה באופנה? כי זה נשמע לו חלק אינטגרלי מהשיר? הרי סגנון המוסיקה שלו רחוק מלהיות "שחור". שגב שר רצף מחשבות על גבר תועה ומיואש בעיר ניו-יורק' שעסוק

גם סקס יש בסיפור הזה, אם לאזכר את מקור שם השיר ("סקס והעיר הגדולה"). הדיווח של עברי לידר על הילדות הריקניות בעיר הגדולה, שמשחקות אותה מבוגרות, נשמע כמו רפורטז'ה שבצידה מוסר השכל. הוא מצטרף אליהן למונית שירות, מתאר אותן  עושות

מה  דעתכם על שיר הפרחה החדש? זה-מה-קפץ לראש בהאזנה ראשונה. בהאזנה נוספת הייתה תחושה שהשיר נכתב כפרודיה על,  גרסת הקומדיה המוסיקלית על מרכולת הבסטות של הזמר הים תיכוני. המציאו איזה "מלכת שושנים", שם לא אמין לגברת המדוברת. עדן בן זקן

יש כאן מיני רעיונות שמתחברים בקושי לשיר כרצף תודעה, איזהו הבזק שחולף לו בראש. הוא מתייחס אל מה שהיא עושה, מתבאס מכך שכל בני האדם נראים אותו הדבר, שהוא נסחף עם הזרם, שוקע בחלום … השיר נשמע יותר כמוצר כלאיים

סלע דנא מעלה קווים לדמותה של צעירה מבולבלת, שנכנעת למצבי רוח, בורחת מעצמה, זקוקה לתמיכה ומשענת, נאחזת בשתייה ובעישון. מה שטורד את המתבונן הוא שהיא אינה מבינה "כמה היא יפה". מהזווית שלו – היופי הכמו-נסתר מעיניה עומד כמשקל חזק מול

אחרי שהתרגלנו לקבל את גידי גוב בפרק חדש מתוך מסעי האוכל שלו בעולם עם אהרוני, הנה סינגל חדש לשם שינוי.  השינוי? – שיר חברתי!  גוב שר על הכלל המקומי, כשהמסר הוא: אם אתה גר בבית זכוכית היזהר לא להשליך אבנים

נזרום עם זרם התודעה של דניאל ספיר. נזרום, לא ניסחף. גם הוא אינו חש צורך להיסחף, מספר את רצף מחשבותיו בטון נונשלנט, בעצב שווה נפש., ללא דרמה. הרעיון: האמנות היא פוטנציאל. רוב הזמן, בנאדם בשגרת יומו, מחפש מחסה מהשמש היוקדת,

סיטואציית הפרידה ביניהם מושרת משתי זוויות: הגברית והנשית. כפיר אפשטיין החליט ללכת  על שני  התפקידים, גם הנשי. הוא: "משפט שנאמר הופך אותך לזר". היא (הוא): "אני נזכרת שטוב לי באמת". והמסקנה הנדושה בסיום – "כל געגוע סופו להיגמר, נגמר סיפור

כשאני מתאהב בשיר משמיעה ראשונה, אני בודק את עצמי. הקלות הבלתי נסבלת? כל כך קליט שזו שערורייה, אני אומר לעצמי. הצליחו לעבוד עלי? אלא שבמקרה של רוזא, הלא היא ורד דקל + זיו מורן, אני נכנע והולך אחריה שבי ברצון

פעם, בשיעורי לשון, למדנו ש"שוב פעם" הוא כפילות מיותרת ומוטב לומר "עוד פעם". ברבות השנים התברר שאי אפשר לעקור נטוע. הצירוף הפך לגיטימי. לא זו הבעיה שלי עם הטקסט של השיר, אלא צורת ההתנסחות הצורמת, הלא מלוטשת  – "שוב פעם

בדיווח של אסף ארליך אין געגועים. אז מדוע נזכרים ב-1990? ההתרסקות. זילות החיים. האהבה הלא בטוחה? חוסר הסיכוי מול המלחמות. אכן: אין כאן התרפקות. הכל צרוב/טבוע בך. חלק מישותך. זיכרון שקיים חזק בתודעתך. השיר עולה לדרך הראשית. זו אינה נסיעה

רועי זו-ארץ עושה חשבון עם סופרמן. הוא לא תמיד נמצא שם בשבילנו. יש בשיר לא מעט מידע אודותיו: הוא עצוב, הוא בבית, נעלם מן השמיים, איבד כנפיים, אכזב אישית את הדובר בשיר ("בכיתי ונבהלת כאילו לא הכרת אותי") ומצד אחר

מלחמת המינים בינו ובינה מנקודת מבטו המפוכחת. זוהי מלחמה על הבית. כמה פעמים כבר עמד לילד הדלת. היא מכירה את ההצגות שלו. למרות שזו מלחמה "בין טוב לטוב על הזכות לאהוב", השיר מושר מזווית של הגבר הקורבן. איך היא רוצה

שירי השירים אשר ליוני יעיש. מפליג למרחקים בפואטיקה, שאינה שגורה בפי כותבים עכשוויים. "פתחי מרכולתך לממכר דמעתי/ רככי סלעי בזלת נחצבים מהר בוכה", הוא מבקש מיצירתו. יעיש משתף את איתני הטבע בסחף רצונותיו – הרים, שדות, פלגי מים. שפתו מגיעה

אני שומר חסד לסמי בירנבך, סולנה של מינימל קומפקט, להקת האלטרנטיב הישראלית, שפעלה באירופה בשנות השמונים. זו הפעם הראשונה שאני שומע אותו בעברית בשיר קלאסי המוכר מאוד בביצוע של חוה אלברשטיין מתוך האלבום "צמח בר". לפי ההודעה לתקשורת, מדובר בשיר

אם ילך ממנה היא לא תחפש את היום של המחר. .מירב הלינגר עושה שימוש במטפורות (שסיפקה לב שירה טרטנר) מן הטבע כדי להבהיר  את החשש והדאגה מפני נטישת האהוב. הנוף יבוטל, גם הגינה הקטנה ששניהם צימחו תיבול. לא פואטיקה ייחודית, שלא

עוד פעם הגבר הפגוע, המתוסכל והקנאי, שרוצה להאמין שהיא חושבת רק עליו, למרות שהיא עם מישהו אחר. הטקסט כתוב כל כך שבלוני, שהמוסיקה מתקשה להצילו. שפתו של גושן רזה במיוחד, תחושה של שרבוט אינסטנט. מה אומרת שורה כמו: "ספרי לי

הזיווג אריק סיני-פבלו רוזנברג מעניין, אפילו מפתיע, במיוחד אחרי ששומעים את צלילי השיר. השיר כתוב בלשון יחיד ורבים. "החיים שלנו" וגם "אני סוחב את צער השנים". מצד אחד נימת ייאוש ("החיים שלנו שווים פחות מפרסומות"), מצד אחר, למרות הצער, ניסיון