שירים חדשים

כולם רוצים שירים פשוטים, שר שלמה גרוניך בסרקזם באחד הלהיטים הגדולים שלו. אז הנה, יש להם אחד, שנוצר ע"י שניים. השיר, המסר – פשוטים. די עם הפחד. אני לא "פוחד" וגם לא "מפחד" מכלום. אולי האקדמיה ללשון עברית תושיע. מה

זה אינו שיר של תוגה מועקה וצרה, למרות שדפנה רכטר שרה על מציאות קשה. זה שיר של הכרה בעובדות החיים. במצב הקיים – נשאר לי עצמי, ועם עצמי – המציאות הנוראה שמבחוץ לא ממש מתדפקת. לא שומעת צעקות, מלחמה, פגזים.

מה חדש בתובנה? ממש כלום. ביישנים/ נעולים אוכלים אותה. שפוך הכל. אל תחזיק בפנים. העצה טובה לא רק לענייני הבינו-בינה. אם יש לך משהו חשוב להגיד – תגיד. תרים טלפון. מה יש להפסיד. התובנה הפשוטה מגיע בתבנית רוק ישירה, במנגינה

תוגת השירה של יובל דיין מיוחדת. זה אינו רק הצבע הקולי הרך-אפרורי. זה הטון שמשדר את הסיפור שנשמע כמגיע מהמקומות הכי אמתיים-עמוקים שלה. יש  מעט זמרות מבצעות שמעניקות לשיר שהן לא כתבו עומק ועוצמות, כאילו הן כתבו אותו. זה המקרה

לא יודע איזה ציון היה נותן הפסיכולוג על הפסיכואנליזה הזו? הדובר מציין כי פגש את עצמו "שלם ומפורק", מת כדי להיוולד מחדש, והגיע בסופו של דבר למצב שהוא "שותק". מעניין אם עידן יניב יודע מה הוא רוצה מעצמו. מבחינה טקסטואלית,

בשיר "ברחוב הנשמות הטהורות" הפנסים ללא אורות" . ב"רחוב החמלה"  – אין פינה של חמלה. שלומי סרנגה שר על עיר ללא צדק ורחמים, בה השנאה מהולה בדעות קדומות, וכולם מקשיבים רק לאיש הקטן עם הצל הגדול. טקסט טוב, עם נגיעה

תלמה אליגון מתרפקת על אהבה ביין תפוח, איזושהי ערגה לנוסחי הכתיבה של פעם, בימים שכותבי פזמונים  חיברו בין יין לאהבה. האהבה תנצח, האהבה תגיע, האהבה מעל לכל – סוג המסרים הכלליים הטובים לכל עת, לכל מי שממתינים/ מאמינים. יש אהבה

הראפ הישראלי מנסה להחליף את ספת הפסיכולוג. עומרי סגל את רועי מכלוף משחררים צרור עצות ללחוץ המצוי. את הטקסט הזה לא הייתי מציע לאף מבואס. בין השאר מציעים לו "להסתודד", לדבר בלחש, כך שפרט לבן שיחו,  איש לא ישמע אותו.

אנחנו במדורנו הקבוע: גברים בוכים בלילה. המסכנים מה-זה מתגעגעים. מתקשר אליה כל יום ובאותה שעה אבל היא לא עונה. כל יום, כבר כמה שנים. משתגע רק מהניסיון להיזכר בחיוך שלה. גם בקיטש יש סולם דרגות של אמינות. הטקסט הזה לא

שירי זיכרון ימשיכו להיכתב כאן. יגיע מחזור חדש. כל מלחמה וכול מבצע והשירים העצובים שלהם. מרגע שהבן/אח/ידיד נפל, הצלילים באים למלא חלל. השיר, הלחן נוגעים בכאב, הופכים מציבה חזקה מאבן. השיר שכתבו אביגדור קנר ונועם פינחסוב לזכרו של סמ"ר נעם רוזנטל,

צירוף  מקסים של תום ועצבות. שיר של חסד מופלא – על הפשטות שבנתינה ללא תנאי ועל גרעין הטוב שבאדם, שיכול תמיד לנצח. קולה הרגיש-נרגש-רוטט של נועה בן ישי. פשטות המילים, טוהר המנגינה חוברים למבע אהבה אותנטי. הזמרת אינה עושה שום מאמץ

נפתח בפינת הלשון: אני ממתין שחברי להקת "הפילוסופיה של איימי" יכנסו לאולפן ויקליטו מחדש את השיר. שגיאת עברית כמו "המילים שלך צורבים" צורבת עד כדי כך שהיא אינה יכולה לעבור רדיו. זה חבל, כי השיר טעון בעוצמה תחושתית שמשדרת אמת

אושר צרוף, אושר נדיר, יום שלא יחזור. העצב התהפך למתוק. רמי קלינשטיין לקח אוסף קלישאות, כדי לחגוג סערת חושים של 24 שעות עד "שתקרע לנו הבטן מצחוק ואמונה". שעון החיים אולי עצר מלכת, אבל לפי המוסיקה – הוא התחלף בקצב

בועז ריינשרייבר שר מועקה. היום-יום הופך אותך ללוחם הישרדות, ובמלחמה כמו במלחמה, עליך לפעול כמו שצריך "פול.  זחל. צפה. טווח. אש – לך עם כל מה שיש/ תניח את הרגשות שלך בצד". ואחרי שאתה שומע את צלילי המצוקה האלה, הטון,

קובי לוריא ורעות יהודאי  מספרים, שרים ומשתעשעים על הארכיטיפ הישראלית  שעברה להתגורר בברלין. לוריא זיהה ישראלית טיפוסית שכזו, שהשתקעה בברלין, והשתעשע בסרקזם על הנושא. מה לה ולברלין? כיוון שלוריא עושה אנלוגיה על שירים שונים (מכוורת ומנגו ועד לאונרד כהן) אעשה גם

מה, כל השנים האלו היא לא ידעה שאהוב ליבה נסע לפריז, שהיא צריכה להיכנס לברר את זה אצל השכנים בבניין הישן שהתחדש? מה היא עשתה כל השנים האלו!? מה קרה שרק עכשיו היא  נזכרת לבדוק את היעלמותו הפתאומית מחייה, ובאותה

שי רוט יוצא מהנחה שהחיים הם שיר לא מושלם. אתה קיים בכל מקום, אבל מה עם השיר שלא גמרת? אתה עוזב את העיר, ומה עם השיר שהשארת בלתי גמור? התובנה הכפייתית הפשטנית הזו, נעטפת בצליל המאובחן בהודעה לתקשורת כ"רוק-פופ פסיכודלי".

בחורים נבגדים הם כמעט ז'אנר במיינסטרים המקומי.  הרבה גברים בוכים. הייתה מלחמה ביניהם. היא לא הבינה אותו. עכשיו מושיט יד, אבל יודע שהיא כבר בלב של מישהו אחר. והלב, הו הלב, הוא רוצה להישאר. אביתר קורקוס מנסה לגוון, מסלסל כאב,

אני מזהה טרנד מיינסטרים מלנכולי אצל זמרים, שמנסים לשכנע בדכדוכם, למרות שאין לי מושג מה בדיוק כואב להם. אצל חגי סהר זה משהו עם הפחד, עם אמא, עם חוסר חום גם בקיץ. צרות של מפונקים? הטון האפרורי של סהר העלה

מה לנו ולמוסיקה של ארצות הבלקן? שאלה די אווילית. מה לנו ולמוסיקה היוונית? מה לנו ולמוסיקת רגאיי? העולם כפר קטן מאוד, ורוחות הטרנד אינן חולפות כך סתם כמו  ציפורים נודדות. התאהבו אצלנו בקלות נסבלת במוסיקה של ארצות הבלקן, באורקסטרות למיניהן

קרן פלס יוצאת בוידוי חושפני על גבול המביך, מכניסה את המאזין למבוכים אישיים אינטימיים שמחוזרים בדרך כלל ע"י מדורי הרכילות. אין בטקסט הזה שום ממד פיוטי מיוחד, אלא חשיפה אישית במישור החוץ טקסטואלי – הייתה עם גברים, עם נשים, סובלת

איפה אנחנו תופסים את חן אהרוני? הוא כאן? באנגליה?  גמר עם האקס פקטורים והניסיונות להיות סטאר בחו"ל? מסתפק בפרובינציה? התחלה חדשה? השיר הזה כנראה מסמן ניסיון לייצב קריירה מאז "כוכב נולד" של 2007. זה בסדר שאמנים מרגישים שהארץ קטנה עליהם,

עפים השניים גבוה מן האחד.  עד לכתיבת שורות אלו,  אני לא הכי יורד ללהות הקשר בין שלמה גרוניך לדני רובס,  שנרקם לטובת ערב משותף בפסטיבל הפסנתר בת"א. הגבה עדיין מורמת מהשאלה מה לו ולו. אבל הנה שיר שאומר: ואללה. במוסיקה

עוד שיר על אהבה?  אפשר לנסח את השאלה בצורה כזו: מי צריך עוד שיר על אהבה?  אני מבין שבין גוסטו ליצחק קלפטר נרקמו יחסי יצירה.  גוסטו עשה קאבר ל"צליל מכוון", וקיבל מקלפטר "שיר על אהבה". מה חדש בענייני אהבה? אל

לירון עמרם הולך בעקבות אביו, אהרון עמרם, ממייסדי השירה התימנית בישראל. הוא מנסה לעשות צעד אחד קדימה ולחבר הצעד התימני לסאונד רוק עכשווי. השיר עוסק במחזוריות של מורדות ועליות במערכת יחסים זוגית בעייתית מנקדת מבטו של גבר שמנסה לתהות מה