אושר צרוף, אושר נדיר, יום שלא יחזור. העצב התהפך למתוק. רמי קלינשטיין לקח אוסף קלישאות, כדי לחגוג סערת חושים של 24 שעות עד "שתקרע לנו הבטן מצחוק ואמונה". שעון החיים אולי עצר מלכת, אבל לפי המוסיקה – הוא התחלף בקצב
בועז ריינשרייבר שר מועקה. היום-יום הופך אותך ללוחם הישרדות, ובמלחמה כמו במלחמה, עליך לפעול כמו שצריך "פול. זחל. צפה. טווח. אש – לך עם כל מה שיש/ תניח את הרגשות שלך בצד". ואחרי שאתה שומע את צלילי המצוקה האלה, הטון,
קובי לוריא ורעות יהודאי מספרים, שרים ומשתעשעים על הארכיטיפ הישראלית שעברה להתגורר בברלין. לוריא זיהה ישראלית טיפוסית שכזו, שהשתקעה בברלין, והשתעשע בסרקזם על הנושא. מה לה ולברלין? כיוון שלוריא עושה אנלוגיה על שירים שונים (מכוורת ומנגו ועד לאונרד כהן) אעשה גם
מה, כל השנים האלו היא לא ידעה שאהוב ליבה נסע לפריז, שהיא צריכה להיכנס לברר את זה אצל השכנים בבניין הישן שהתחדש? מה היא עשתה כל השנים האלו!? מה קרה שרק עכשיו היא נזכרת לבדוק את היעלמותו הפתאומית מחייה, ובאותה
לא נורא=אין ברירה. במציאות המקומית אתה לא ממש בועט. אחרי שאתה מתבגר, אתה מקרר את מנועי הרגש, כדי להפעיל את מנגנון השכל. מנסה לבוא בטוב. גם בהומור. כולם אוכלים פה חארה, אבל בשבילו זה דשא. פלד נשמע כאחד התבונתיים-מחויכים בז'אנר
שי רוט יוצא מהנחה שהחיים הם שיר לא מושלם. אתה קיים בכל מקום, אבל מה עם השיר שלא גמרת? אתה עוזב את העיר, ומה עם השיר שהשארת בלתי גמור? התובנה הכפייתית הפשטנית הזו, נעטפת בצליל המאובחן בהודעה לתקשורת כ"רוק-פופ פסיכודלי".
סקס. סקס. סקס אבל מה חשובות המילים. מה שטוב למועדון. מה שטוב למנגינה ולקצב, טוב גם לזד. גם ג'ון בליון מלונג איילנד משרת אותו בשיר החדש מתוך אלבומו True Colors. השיר משדר hit power בצורה הכי פשוטה-פשטנית, ידידותי למאזין במכונית,
בחורים נבגדים הם כמעט ז'אנר במיינסטרים המקומי. הרבה גברים בוכים. הייתה מלחמה ביניהם. היא לא הבינה אותו. עכשיו מושיט יד, אבל יודע שהיא כבר בלב של מישהו אחר. והלב, הו הלב, הוא רוצה להישאר. אביתר קורקוס מנסה לגוון, מסלסל כאב,
אני מזהה טרנד מיינסטרים מלנכולי אצל זמרים, שמנסים לשכנע בדכדוכם, למרות שאין לי מושג מה בדיוק כואב להם. אצל חגי סהר זה משהו עם הפחד, עם אמא, עם חוסר חום גם בקיץ. צרות של מפונקים? הטון האפרורי של סהר העלה
מה לנו ולמוסיקה של ארצות הבלקן? שאלה די אווילית. מה לנו ולמוסיקה היוונית? מה לנו ולמוסיקת רגאיי? העולם כפר קטן מאוד, ורוחות הטרנד אינן חולפות כך סתם כמו ציפורים נודדות. התאהבו אצלנו בקלות נסבלת במוסיקה של ארצות הבלקן, באורקסטרות למיניהן
קרן פלס יוצאת בוידוי חושפני על גבול המביך, מכניסה את המאזין למבוכים אישיים אינטימיים שמחוזרים בדרך כלל ע"י מדורי הרכילות. אין בטקסט הזה שום ממד פיוטי מיוחד, אלא חשיפה אישית במישור החוץ טקסטואלי – הייתה עם גברים, עם נשים, סובלת
יותר ויותר זמרים וזמרות עוברים לאנגלית, לידיעת מירי רגב, שרת התרבות. באמנות כמו באמנות, אין גבולות של שפה, לאום, דגל. השפה היא חלק מהעשייה האומנותית, ממש כמו הפלורליזם שצריך להיות בבחירת הנושאים, מבלי שצנזור התמיכה התקציבית יעמוד לך מעל הראש.
איפה אנחנו תופסים את חן אהרוני? הוא כאן? באנגליה? גמר עם האקס פקטורים והניסיונות להיות סטאר בחו"ל? מסתפק בפרובינציה? התחלה חדשה? השיר הזה כנראה מסמן ניסיון לייצב קריירה מאז "כוכב נולד" של 2007. זה בסדר שאמנים מרגישים שהארץ קטנה עליהם,
עפים השניים גבוה מן האחד. עד לכתיבת שורות אלו, אני לא הכי יורד ללהות הקשר בין שלמה גרוניך לדני רובס, שנרקם לטובת ערב משותף בפסטיבל הפסנתר בת"א. הגבה עדיין מורמת מהשאלה מה לו ולו. אבל הנה שיר שאומר: ואללה. במוסיקה
לנערות הבודדות הבוכיות שחוזרות הביתה ממסיבות בדמעות. אלסיה קארה שרה בשבילכן. היא בת 18. קנדית. שנים שהיא עשתה קאברים ליוטיוב. אחרי עבודה קשה – סינגל ראשון במסגרת חברת DeF Jam. השיר שמסמפל את הקלאסיקה "Ike'sRap II" של Isaac Hayes ,
עוד שיר על אהבה? אפשר לנסח את השאלה בצורה כזו: מי צריך עוד שיר על אהבה? אני מבין שבין גוסטו ליצחק קלפטר נרקמו יחסי יצירה. גוסטו עשה קאבר ל"צליל מכוון", וקיבל מקלפטר "שיר על אהבה". מה חדש בענייני אהבה? אל
לירון עמרם הולך בעקבות אביו, אהרון עמרם, ממייסדי השירה התימנית בישראל. הוא מנסה לעשות צעד אחד קדימה ולחבר הצעד התימני לסאונד רוק עכשווי. השיר עוסק במחזוריות של מורדות ועליות במערכת יחסים זוגית בעייתית מנקדת מבטו של גבר שמנסה לתהות מה
זה כל כך אריאל זילבר, שאפשר לחסוך ביקורת. סיפור שהיה כך היה: זילבר טיפס לעליית הגג, וגילה על קסטה ישנה שיר שנכתב בשנות השישים ע"י הפזמונאי והמלחין שמוליק צ'יזיק שנפטר ב-1987. על הנייר זה כמעט כלום. היה טוב. בילינו. הכל
נורית גלרון רוצה לתכנן את חלומותיה כדי שתוכל להירדם בשלווה ולהתעורר בקלות. בשפה פשוטה – לנהל את חלומותיה, לשלוט בהם, להפקיע אותם מתחום ההזיה הבלתי נשלטת מהתת מודע. ההגות הזו מועברת בפשטות נאיבית, מן משאלה ילדותית משהו לקיום עולם טוב יותר. לא
"הו הא מה קרה – צסק"א אכלה אותה". זוכרים? נינט עולה ליציע לזעוק בתקווה שמי שמגיע לו – יאכל אותה בגדול. היא יורדת על לובשי המדים הצבועים (צבאיים – צבועים), היא מדברת על הצמרת. היא מוציאה אדום לשופט. הנושא: קרבנות אונס
ניסיתי לחבור לביאוסו של לירון אטיה. הקול המצוברח הכבד, המדוכדך משהו מנסה לשדר מצוקה, קורא להצלה טוטאלית, למושיע מנטלי שאינו מגיע. אחרי רשימת הדרישות הנדושה והלא מאוזנת להצלת הנפש (גם שישתול בו אהבה, גם שיראה לו את צרפת…) , מגיע
קריאה בשיר של אלתרמן כל כך מרתקת, עד כדי כך שהוא (השיר) מתחנן: השאירו אותי כפי שאני. אל תוסיפו לי מוסיקה. אל תחזרו על שורות כאילו אני פזמון של שורות ובית שמבקש שילחינו אותו. "שחרית" הוא מהשירים האלה, שהיו חיים חיים
העורב מאבד כוח ונופל לאדמה. אם משהו ימות הלילה, משהו אחר ייוולד. זהו? זו כל התובנה? שניתן לצלילים לדבר? אכן, המעט נזקק לעיבוי מוסיקלי. להעצמה. התחושה מגיעה, השירה הנוגה נשמעת אותנטית ומיוחדת. העיבוד וההפקה מטעינים במתח יפה. הנרטיב של גיטלה
המוסיקה היא חזות הכל. היא עלולה לבאס כשהיא איננה. היא תהיה מרפא לתחלואי הנפש כשתגיע. כמה נדוש. אבל בפשוט הזה, כמו בתובנות בנליות אחרות, ישנה אמת בלתי מעורערת. אתה עוטף עצמך בצלילים, ועולה עם המוסיקה למעלה. היא אהבתך הראשונה. כמו
מעניין מדוע החליט גלעד שגב לעטר את השיר הזה בקורטוב היפ הופ? כי זה באופנה? כי זה נשמע לו חלק אינטגרלי מהשיר? הרי סגנון המוסיקה שלו רחוק מלהיות "שחור". שגב שר רצף מחשבות על גבר תועה ומיואש בעיר ניו-יורק' שעסוק
גם סקס יש בסיפור הזה, אם לאזכר את מקור שם השיר ("סקס והעיר הגדולה"). הדיווח של עברי לידר על הילדות הריקניות בעיר הגדולה, שמשחקות אותה מבוגרות, נשמע כמו רפורטז'ה שבצידה מוסר השכל. הוא מצטרף אליהן למונית שירות, מתאר אותן עושות
מה דעתכם על שיר הפרחה החדש? זה-מה-קפץ לראש בהאזנה ראשונה. בהאזנה נוספת הייתה תחושה שהשיר נכתב כפרודיה על, גרסת הקומדיה המוסיקלית על מרכולת הבסטות של הזמר הים תיכוני. המציאו איזה "מלכת שושנים", שם לא אמין לגברת המדוברת. עדן בן זקן
יש כאן מיני רעיונות שמתחברים בקושי לשיר כרצף תודעה, איזהו הבזק שחולף לו בראש. הוא מתייחס אל מה שהיא עושה, מתבאס מכך שכל בני האדם נראים אותו הדבר, שהוא נסחף עם הזרם, שוקע בחלום … השיר נשמע יותר כמוצר כלאיים
סלע דנא מעלה קווים לדמותה של צעירה מבולבלת, שנכנעת למצבי רוח, בורחת מעצמה, זקוקה לתמיכה ומשענת, נאחזת בשתייה ובעישון. מה שטורד את המתבונן הוא שהיא אינה מבינה "כמה היא יפה". מהזווית שלו – היופי הכמו-נסתר מעיניה עומד כמשקל חזק מול
אחרי שהתרגלנו לקבל את גידי גוב בפרק חדש מתוך מסעי האוכל שלו בעולם עם אהרוני, הנה סינגל חדש לשם שינוי. השינוי? – שיר חברתי! גוב שר על הכלל המקומי, כשהמסר הוא: אם אתה גר בבית זכוכית היזהר לא להשליך אבנים
