המכתב מהודו מבהיר מחשבות אסקפיסטיות של מי שבחר לברוח לשם. לפי השיר, הודו אינה מטרה. הודו משמשת אמצעי להתרחק מהעבר, מהשאלות, מהחלום שהתרחק, במלי להתנתק לחלוטין. הודו אינה פיתרון, אינה נותנת את השלווה שהמטייל השכיח מצפה ממנה. הציטוט ממאיר אריאל ("ז'ה
טומי ויאן מבכים אהבה של פעם, וחוברים לגיא ויהל כדי לנתב את עצמם למסלול מיינסטרים מהסוג המלנכולי המזוכך. שיר על יחסים שהסתיימו – מנקודת מבטו. שתיקתה מעידה כי הקשר ביניהם, ההתאהבות הראשונה התפוגגו. אפילו הזיכרונות כבר אינם קונקרטיים. החלומות מפוזרים
פלורנס וולש שרה בדרמטיות מופגנת: Did I build this ship to wreck?, האם בניתי א הספינה הזו כדי להורסה? השיר הקצבי מתוך אלבומה החדש How Big How Blue How Beautiful, משדר עוצמה תחושתית ואמינות גבוהה בביצוע קולי של תחנת כוח נשית.
ההזדהות של הכותב והזמר עם הנופלים טוטאלית. נשמע כמו נאום ליום הזיכרון לחללי צה"ל. השירה, הקצב, הפאתוס – ככה לא שרים היום. רן אלירן, בן 80, כוכב זמר עברי בשנות השישים, רוב חייו בניו-יורק, הפך את ההזדהות לפרץ רגש מלודרמטי.
הרבה שירים נולדים בהזמנה. לא תמיד זו הזמנה רשמית, אבל די היה לו לעילי בוטנר לשוחח עם אלי בן שם, יו"ר "יד לבנים", אבא של קובי, כדי להודיע לו (לאלי) כבר למחרת השיחה – "יש לי שיר". המילים, המנגינה, התחושה
לקראת ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, כוחות הביטחון ונפגעי פעולות הטרור, מתחילים לזרום השירים החדשים. מכנה משותף: צער, יגון, כאב, דיכאון, דכדוך, עגמה, תוגה, עגמומיות, נכאים, קדרות, מלנכוליות. כשמדובר בשכול – הכל נכון. השיר נכתב לזכרו של ארז שגיא, שנפל
הוא לא ישתוק לה. הוא יגיד לה מה הוא חושב עליה. שתפסיק לאיים לירות בו. שתוריד הנשק. "את חושבת שאת בשליטה? הסתכלי עמוק בפנים הנשמה שלך, אם יש משהו שנשאר בתוך החור שחור". Full Trunk מבינים שבאנגלית זה נשמע בסדר.
קולו של הסולן מגיע מהאופל. נשמע כזעקת "הצילו" מהגיהנום. טקסט של המבואס הקונבנציונאלי שאומר – אם לקצר את השורות – כמה רע לי. לא רוצה לקום בבוקר. לא בא לי לחיות. לא בא לי לעשות משהו. אין לי מקום ביקום.
השיר נתפר במידות מדויקות להראל סקעת. אפשר לנסח אחרת: השיר נשמע הכי הראל סקעת. לאוהביו – צמרמורת. אצלי עבר שבריר רעדה, אבל לא צמרמורת. עורי נשאר חלק כשל עור תינוק, אול משום שהכל כאן מדי תפור. סקעת מצליח למצות תחושת
משהו השתנה בחייו. המבט הרטרוספקטיבי סוקר בראייה עכשווית את הימים של "להט נעורים מתגבר" של להיות "בתוך גוף עיוור". המבט לאחור רואה דברים גם בהתרפקות מסוימת – "רגש מתוק רחוק נישא באוויר ומתפורר", ומנקודת הזמן הזו עולה גם חרטה הנוגעת
קובי פרץ חי בחגיגה של עצמו. הוא מאמין שזו גם החגיגה של עם ישראל. יכול להיות שהוא צודק. הבחירות האחרונות הוכיחו, כי בתוך עמו הוא חי. אבל גם כך – זה שיר רע לתפארת עם ישראל. הכיף הנורא. יש שירי
Cheerleader (חברה בלהקת מריעות) הוא שיר רגאיי/סול/פופ אורבני של OMI, הלא הוא עומר סמואל פאסלי Omar Samuel Pasley משנת 2012. השיר מוקסס ב-2014 ע"י הדי.ג'יי והמפיק הגרמני Felix Jaehn . הגרסה הזו כבשה עולם, מקום ראשון באוסטרליה, אוסטריה, בלגיה, דנמרק, צרפת,
ויסקי, בר, בדידות, דכדוך, ריקנות. הצירוף הזה נשמע כמעט קלישאה על איזה שיר כאב סטייל מאיר אריאל. היא עוזבת, והוא משתגע. היא עולה לרכבת והוא יורד מהפסים. דיכאון? דניאל בניה חוגג סוף יחסים בשיר קאנטרי קצבי, שמתיישר על נתיב כה
באמת חוזר הביתה? שלא יעיז. מה רע לו שם? הבחור הזה הולך לכבוש עולם בסערה. לפני שהוא ישראלי, דותן הרפנו Dotan Harpenau הוא יוצר-זמר הולנדי. הבדיקה מגלה שהוא נולד בירושלים לאבא ישראלי ולאמא הולנדית. בגיל צעיר עבר עם הוריו לאמסטרדם.
הלב המדמם מרוב אהבה המושבת ריקם. אבי ווקנין שר בפתיחה בטון בין מקונן לכועס אל האהובה: "מי את חושבת שאת בכלל" ו"אז מה אם את יפה היום". הסלסול בליווי צלילי העוד (עמוס הופמן) מסגיר את העצב. הכעס מתחלף בתוגה עמוקה
למה לא לטפח תקוות שווא בתוך כל חוסר התקווה? שואלת-שרה לורה מרלינג. היא מתגוררת בניו-יורק. לא נרדמת בלילות. אישה בדירה למטה – איבדה את דעתה. היא שומעת חיה גוססת מעבר לקיר. אבל במצבה – זה לא מזיז לה. היא בכלל
הקציר של יוני יעיש מתקיים כנראה בארץ אחרת, או שאלה געגועיו לארץ ישראל שאיננה עוד. כמה פיוטית אהבתו לה, נשענת בצורה שקופה על מטפוריקה מתחום הקציר. הוא ילקט בה נחמה, חורש איתה את הימים שלו, נושם אותה כריח הקציר. לא
מיקה קרני מבקשת שביל. שיתנו לה שביל. מחפשת נקודת התחלה חדשה. בשיר הפותח המילה "שביל" חוזרת לעייפה 5 פעמים, אבל זה, מן הסתם, מפני שקרני בחרה להדגיש משאלת השביל הקטן לעומת הדרך הגדולה. כמו השביל גם העפיפון – יסוד החופש
שגרת יחסים מבאסת – הזווית שלו. סימני שאלה נשארים תלויים באוויר. טקסט קטן. מה מהות הגברת שממררת לו את החיים? כשהוא פתח את הפה, הלב שלה נסגר. מה גורם לו להישאר איתה? לחיות על ה"ככה יהיה"? בשביל יאיר רובין הייתי
רבים מהחפצים של כולנו מגיעים בסופו של דבר לשוק הפשפשים. התמונות, הבגדים, הפריטים המיוחדים נושאים עימם זיכרונות, חלקם מלאי אושר ושמחה, חלקם רוויי כאב, שיתפוגגו מרגע מכירתם. מלי פתחה בסטה בשוק ומוכרת את זיכרונותיה – גם היפים מהשנים שאהבתה עוד
כותבים את שמה של הלהקה האמריקנית באותיות גדולות AWOLNATION. נזכרתי ששמעתי שיר של הרכב האלקטרו רוק הזה באלבום פס הקול של "50 גוונים של אפור" – I'm On Fire, קאבר לברוס ספרינגסטין. מכירים את הלהקה בראשות ארון ברונו גם מ
גלי עטרי אינה רצה למרחקים ארוכים כשמדובר בשינויים, בבחירת שירים. צבע קולה הרך והנעים עובר כחוט השני לאורך כל השירים. זו הסיבה שאני מחפש אצלה שירים, שנשמעים כמו יצאו ממנה. לא עוד שיר שהזמינה אצל כותב זה או אחר, אלא
משה רבנו אינו המשיח. משה הוא המנהיג שעדיין משקיף על הארץ בדאגה, מאז נמנעה כניסתו לארץ המובטחת. הוא שימש מופת ודוגמה למנהיגות מעצבת. משה בחייו זכה שרק שני מרכיבים בחזונו יקרמו עור וגידים – גיבוש עם ישראל לעם ומתן תורה
הצלקות שנותרו הן כמו הלם קרב, שידליקו נורה אדומה – לא להתאהב יותר. אומרים שזה תהליך טבעי של הריפוי, כל הקלישאות האלו, אבל הוא כבר החליט, שהצלקות חזקות מכל קלישאה. אל תיפול עוד פעם. אל תתאהב. ראיתי תחילה את הקליפ
גיא מזיג, המוסיקאי והגיטריסט, המכונה בקומוניקט "נסיך הגרוב והסול", מכניס להילוך ראשון כזמר-יוצר. סינגל הפתיחה שלו מנסה להיות חשבון נפש קולקטיבי בגוף ראשון כצופה בעם במצוקה. נשארנו ערומים. הדחקנו את הסיבה שאנחנו כאן. מצאנו הצדקות למלחמות, חשבנו שהבנו עם מי
פולק? פולק-רוק? חברי מאמפורד אנד סאנז הצהירו כי האלבום החדש Wilder Mind, יתבסס יותר על צלילים אלקטרוניים וגיטרות חשמליות. אז הנה דוגמא אחת ל – plugged-in. לשיר שמתפתח לשיא, מתלווה וידיאו המראה נהיגה לאורך הלילה, שתופסת תאוצה עם התקדמות השיר.
הופתעתי למצוא את שמו של יצחק קלפטר על השיר הזה של אברהם חלפי, והופתעתי עוד יותר לשמוע, כי חלפי הפך לחאפלה אתנית בגרסת קובי אוז. הרי מדובר בסוגיה כבדה של אדם המחפש את אלוהיו, וכולו שאלות וספקנות. האם הופתעתי לרעה?
ב-2012, בביקורת על האלבום Tales Of A Drunken Man, איחלתי להרכב שבראשו המוסיקאי רן ניר הצלחה בחו"ל. דיברתי על יוצר מקורי, יצירה ייחודית. תפיסת חיים משוחררת, מוסיקה אקלקטית. באיזשהו מקום, אתה לא באמת מאמין שלרוק ישראלי אלטרנטיבי מהסוג הזה –
יום חדש? . המוסיקאי היזם הוא סנגיט סלע מאמין שזה הולך לקרות? הוא צירף אליו עדת מאמינים
גיטרות מנסרות. הקצב הולם. הקול הצרוב מבהיר מציאות בסרקזם: זו אינה הפוליטיקה. זה אנחנו. כולנו. זה חוסר היכולת שלנו להקשיב לזולת, הצורך הבלתי נלאה של כל אחד להשמיע את דבריו, שלרוב הם סרי טעם, מבלי יכולת לשמוע מה אומר האחר.
