שירים ישראלים

את המשבר ביחסים חש הדובר בחושי השמיעה והראיה. "רוֹאָה לְךָ בָּעֵינַיִם מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה", "מְדַבְּרִים בְּלַחַשׁ מִתְפָּרְקִים בִּצְעָקָה". החושים הופכים לתחושה, ושרון הולצמן נמצא במקום הזה בשיר של חשבון נפש נוקב, של התרפקות והתפרקות, באווירה של תוגה ובטון של געגועים קשים.

שיר לימי קורונה. רשיון לראש קטן הלום שכר. להתנתק מזמן-מסך, להשאיר בעיות ליום אחר. לפתוח בקבוק. להורידו בשלוק. אין בעיה, אין מצוקה, אין דרמה. המטרה ברורה. האלכוהול ידיד טוב. בטוח שבמצב הנוכחי,  יתאים לרבים. אמצעי בריחה אולי תרופה לטיפול בדיכאון.

תופרים שירים למידות של יובל דיין. הקו המלודי-מלנכולי המתוק הענוג הזה. היא שרה על פרידה. מה שהיא מרגישה,  מה שהוא חושב. היא רוצה לשלוט בגורל אהבתה. הלב הוא שאמור לצמצם את המרחק ביניהם. לא כל מה שנראה כלפי חוץ הוא

משימה קשה לעסוק במושגים "טוב ורע". שירו של שי משולם, בביצועו של אריאל זילבר עוסק ביחסיות בין המושגים. לעיתים על רקע הרע נחשף טוב. "למה את טוב רואים בחשכה?". אז כן: לעיתים גן עדן מתגלה בגיהנום. המוסיקה מניעה את התובנה

יש מצב של פאניקה בקרב אנשים צעירים, שלא מוצאים את עצמם, ובימי קורונה – על אחת כמה וכמה. טווח המצוקה עשוי לנוע משאלות זהות עצמי ועד חוסר תקווה ודכאון במצב הקיצון. עמית עגנון כתב את כל מה שמציק לו במציאות

האם האפשרות לנגן חצוצרה בלילה עדיפה על כתיבת שיר? האם הימנעות מנגינת חצוצרה בלילה נובעת רק מהתחשבות בשכנים? חזי לסקלי נותן תשובה אחת: כתיבת שיר היא ברירת מחדל. היא אינה מפעימה אותו, אחרי מה שנעשה לשיר ("הכה ונאנס"), אבל התוצאה

כשהוא לא איתה, חייה אינם חיים – מחסור באוויר, לב מחסיר פעימה, אובדן מציאות. על הנייר – פשוט עד נדוש. מוזיקלית – מיוחד, עמוק. המנגינה, המילים, המנגינה הסלסול מיצרים מבע מהודק, שממחיש כל מילה בשיר. ענבל ג'משיד מכילה את בשיר

הגוגל יגדיר – שער אטום בחלקה המזרחי של חומת-ירושלים. המסורת היהודית, שהעניקה לשער את השם, מספרת כי  שער זה ייפתח כשיבוא המשיח באחרית הימים, כשהוא רכוב על חמור לבן, ולפניו יצעד המבשר – אליהו הנביא. עד כאן המידע. מכאן –

מסוג השירים שאני  נמנע לנתח ולשפוט. מצד שני: המטרה מקדשת  כמה מילים. נסרין קדרי שרה למען עמותת "גדולים מהחיים" למען ילדים חולי סרטן ומשפחותיהם,  מצליחה לתת קול מנחם, מלטף, מעודד.  המילים, הלחן מביאים אותה ואת השיר עד מפתן דלתם. הדמעות

קובי לוריא, שכתב והלחין, אינו עולה על בריקדות. השיר נשמע כיוצא מנציג "אוכלוסיית הסיכון", שבוחרת יותר להתרפק על ג'אז ישן מאשר להתקומם בצליל חדש. אלי מגן מוציא לפועל בלדת סווינג בסגנון הזה. געגועים מהסוג הזה אינם מתכתבים עם זעם בעיניים

מזכיר משהו? "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני". ברוח תהילים (עא, ט) ואצל אביגדור גביש:  "גם אם אני נופל/ אל תרחיק אותי יותר אל תעזבני לעולם". מסוג התפילות של "אָנָּא בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה". השיר הפשוט מכיל

עוד שיר נוגה לאל הטוב? איתי לוי מקונן משהו תוך כדי התנצלות וחרטה.  פתאום (אה, יום כיפורים) רוצה את אבא קרוב אליו. בזכותו הוא "הכל", אבא הכל-יכול שיציל אותו מבדידות וגם מעצמו. מצד אחד – "אנלא מבקש כלום", מצד אחר:

אחד הנושאים המעניינים, המתמיהים ומעוררי המחלוקת בפרשנות המקראית, הוא חטא עץ הדעת. על פי הסיפור המקראי, לאחר שנברא האדם, הוא הונח בגן עדן, מקום בו היו עצים רבים "נחמדים למראה וטובים למאכל". בהיכנסו לגן עדן הוא נצטווה בידי אלוהים לאכול

אסטרטגיה שיווקית. אחרי 20 מיליון צפיות ביוטיוב (האמנם? זה אמיתי?) יוצא השיר לרדיו. אסטרטגיה אומנותית: עוד שיר לאזור הגברים שבוכים ביום ובלילה. אומר מיד: אין לי טישו לנגב לעדן חסון את הדמעות למרות ה"שריטה העמוקה" שבינו ובינה. לא ברור מה

הבקשה לחיבוק מגיעה מצערו. האהבה שהוא מבקש "עוד פעם" מגיעה מפרי התרגשותו, גם מדמיונו. גם מחשש שזה (החיבוק) עלול לא לקרות עוד כי "מי יודע כמה זמן נשאר". הוא מבקש "חיבוק פתטי וצעיר עם רגש" – על האדמה ("מיטת טרשים"),

"עמוק בלב נפשי תמיד חוזרת אל דוכנים של שוק וממתקי סוכר". יוסי בנאי הספיק לחזור עוד פעם אחת אל הדוכנים של השוק. להיזכר בממתקי הסוכר של פעם וגם להקליט את שירו (התוכנית האחרונה של "מפגשיר" בערוץ 24) שנותר כאיזשהו פינאלה לדרכו. מיכה

בשירי אהבה מותר הכל, גם לומר הפכנו להיות שלמים. "שלם" זה משהו מוחלט, מוגמר, ללא פגמים לתיקון. צמד כותבי המילים התרגשו להיות רומנטיים ללא תקנה והלכו על סופרלטיב. התסריט גולש לרגשנות מתקתקה: "את מכינה את השבת ומתפללת/ אני יכול להסתכל

עדן מאירי מסלסל מנגינת עצב. במקרה של השיר הזה –  חשבון נפש, ככל הנראה על רקע ימי בקשת סליחות. אנשים טועים, הוא תופר את הקרעים "כמו איזה טיפש שמאמין בטוב". רק טיפשים מאמינים בטוב? אבל עזבו את עדן מאירי. מבקש

זרם תודעה הוציא מעברי לידר שיר בו רגשות, יצירה, חוויות וזיכרונות נכרכים אלה באלה. לאן מוביל אותנו? כשטוב – קשה לכתוב, חווית מרגשות כבר לא פוגשים באקראי, אהבה עניין מסובך. שירים מזכירים פנים. באחת ההופעות שלו, לפני השיר "מלטף ומשקר",

רבים מאמינים באלוהים,  אך מתי מעט יודעים אותו. במסורת המקראית נחשב משה רבנו לאדם שהגשים את התכלית הזאת: הוא זכה לידיעת אלוהים בדרגה הגבוהה ביותר האפשרית לאדם. משה אינו מביט בפניו של אלוהים, אולם בהתגלות מיוחדת זו הוא זוכה להגשמת

הוידוי של ענבר מיליקובסקי המבוסס על סיפור אמיתי, הוא מסמך על ילדים דחויים/ מנודים/ מוחרמים חברתית, שסובלים הצקות, השפלות וגידופים.  מדובר בנזק נפשי שנשאר טבוע בהם גם בשנות התבגרותם, בהשפעה מרחיקת=לכת על הסתגלותם העתידית בחברה ועל הישגיהם.  זהו סיפור של

עומר מושקוביץ על הבמה. יש סיבה למסיבה. יש לכם 5 דקות וארבעים שניות לבלות איתה כולל הקליפ שבלעדיו, השיר אינו אותו שיר. זוהי מסיבת פופ-ראפ-דאנס של לחשוב מחוץ לקופסה, שבאה לרצוח פרות קדושות, לנעוץ סכינים במוסכמות, ללכת נגד הזרם ולזרום

נוי פדלון מתבכיינת בסלסול. יש לה את זה. כאן היא שרבטה משהו על התקופה, כמה קשה לה, ופונה לאלוהים לרחם, מתוך משוואה שהוא (אלוהים) מעניש על חטאינו. כיפורים בשער. תפילה עשויה לעזור. גם חגים נכנסים. השיר נכנס בזמן. הוא רוקד

זו כבר יותר מתופעה: יוצרים-זמרים משתמשים בשיר כסוג של תרפיה פסיכולוגית.  היכולת לחוות את עצמך לעומק, על מנעד רגשות ולנסח שיר ומנגינה לתחושות. יש דברים שיכולים להיאמר ולהיחוות דווקא מתוך הידיעה שהם מעוגנים בקפסולה האומנותית.  ב"מפחד מהאמת" מנסה חן כהן

נפל טוב הקאבר של נורית גלרון לעמיר בניון. האינטרפרטציה שלה, היא הופכת את הבקשה לכמיהת אמת. אכן: השתגענו. לא מזהים פנים. אנחנו הולכים סחור סחור ולא מבינים-יודעים :"מי פה צלול מי השיכור, שתמיד נופל לבור". קליפ: היא על הספה בבית

שי גבזו מפנטז חופשה באבו דאבי לרגל הנורמליזציה. מצד שני הוא חש קצת מוזר על רקע מה שמתרחש במקום שהוא גר. המגיפה, הסגר, הפוליטיקאים המטומטמים. איך מחברים שלום (נורמליזציה) עם מגיפה. מוזיקלית, אבו דאבי לא כאן, גם לא ישראל. גבסו

פאר טסי מסיים ב"את יפה כמו שקיעה שלא אוכל לראות אותה", ואני מפהק, ושואל את עצמי: אתה עוד מחפש עומק ומקוריות בשירי אהבה ים תיכוניים ישראלים? לא שאין מקום לאהבה ששרים אותה במילים פשוטות ועממיות שמדברות אל הלב. אני מתכוון